פרק ה

שאלה: האם ניתן לצאת מחוץ לעירוב עם פריטי זיהוי המחוברים למדים, כתג יחידה, סיכת לוחם וכד'? ומה דין יציאה עם כומתה הנתונה בכותפת?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש, והוציאו כדרך שרגילין להוציא אותו דבר, חייב. וכל תכשיט שהוא רפוי שאפשר לו בקל ליפול, אסור לצאת בו (מדרבנן, שמא יפול ויבוא לשאתו בידיים), ואם יצא, פטור". ועל דרך זו נפסק[2]: "לצאת בשבת בכובע שבראשו העשוי להגין מפני החמה, יש מי שאוסר משום דחיישינן שיגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים, אלא אם כן הוא מהודק בראשו".

עוד כתב השו"ע[3]: "הבנים יוצאים בזגין (פירוש, כמין פעמונים קטנים לנוי) הארוגים להם בכסותם, אבל אם אינם ארוגים, לא (לפי שיש לחוש שיבוא לשאתם בידיים)", והוסיף הרמ"א: "ולא מהני הא דמחובר לכסות, רק בדבר שדרכו להיות מחובר שם, אבל אם חיבר שם דבר שאין דרכו בכך, אסור. ואותם עיגולים ירוקים שגזרה המלכות שכל יהודי ישא אחד מהם בכסותו, מותר לצאת בהם אפילו אינו תפור בכסותו רק מחובר שם קצת (ובארו האחרונים[4] הטעם, לפי שאין חשיבותם גדולה, ואין לחוש שאם יפלו יבוא לשאתם בידיים)".

אם כן, מותר לצאת מחוץ לעירוב עם פריטי נוי וזיהוי המחוברים למדים, כל שדרכם בכך, ובלבד שיהיו תפורים לבגד, ובמידה שאין חשיבותם גדולה, ניתן אף להסתפק בחיבור קל כקשירה וכד'.

לפיכך מותר לצאת מחוץ לעירוב עם תג יחידה, דרגות, שרוך הדרכה, סיכת לוחם, ונראה שאף עם כומתה בכותפת[5] (אך לא עם כובע עבודה המונח שם), ובלבד שיהו מהודקים היטב לבגד (כגון באמצעות סיכת ביטחון), כך שאין לחוש שייפלו ויבוא לטלטלם ברשות הרבים או בכרמלית.

[1] סימן שא סעיף ז.

[2] שם סעיף מא.

[3] שם סעיף כג.

[4] משנה ברורה שם ס"ק פג.

[5] כן נראה, שלרוב החיילים כיום הכומתה נחשבת לסממן זיהוי, ואין נושאים אותה בכותפת בכדי שתהא זמינה לחבישה, ואף אין חובשים אותה אלא לעיתים רחוקות, על כן אינה דומה למחט שנאסר על החייט לתוחבה בבגדו בכדי להכריז על אומנותו (ראה שו"ע שם סעיף יב), שכן שם המחט מיועדת לשימוש, ורק באופן זמני תוחבה בבגדו לפרסום. וכן כתב בשו"ת מלומדי מלחמה סימן עג, ובניגוד לאמור בהלכס"ד ח"ד פ"ג סעיף יט.