פרק יז

שאלה:האם לוחמי יחידה שמצויים בה בעלי חיים ככלבי שמירה, תקיפה וכד', מחויבים להאכילם קודם שיאכלו הם?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר, ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת", יש שנקטו[2] שדין זה הוא חובה מן התורה וכפשט הגמרא, יש שכתבו[3] שהוא חיוב מדברי חכמים והפסוק המובא בגמרא אינו אלא אסמכתא בלבד, ויש שנקטו[4] שדין זה אינו חובה אלא מידת חסידות.

כתבו ראשונים[5] שכן הדין דוקא לענין אכילה, אך לענין שתיה קודם האדם לבהמה, שכן מצינו ברבקה אימנו[6] "ותאמר שתה (ואחר כך) וגם לגמליך אשקה, ואשת וגם הגמלים השקתה", וכן נאמר[7] "והשקית את העדה ואת בעירם" - העדה תחילה ורק אחר כך בעירם[8].

אכן פשוט שכל דין זה דוקא בבעלי חיים השייכים לו ומוטל עליו לכלכלם, ויש אף שכתב[9]קמה שאין דין זה חל על חיות הנוברות באשפה ומוצאות מזון בעצמם.

לפיכך חייל שיש בעלי חיים באחריותו מחויב להאכילם תחילה, אולם במקום צורך רשאי להקל ולדחות האכלתם עד לאחר שיאכל בעצמו[10].

סיכום: אין לחייל לאכול קודם שיתן מזון לבעלי חיים שבאחריותו לכלכלם (ולענין שתייה, האדם קודם), ברם, במקום צורך ניתן להקל ולדחות האכלתם עד לאחר שיאכל בעצמו. 

[1] ברכות מ ע"א:

[2] מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן שב:

[3] שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן יג, ועיין ביאור הלכה (סימן קסז סעיף ו ד"ה 'ומ"מ לכתחילה') שהוכיח שכן נקט הכלבו והאשכול:

[4] ילקוט יוסף (שם סעיף ט) בדעת הרמב"ם פ"ט מעבדים ה"ח, ושלפיכך לא הביא מרן השו"ע דין זה. ועיין שו"ת יביע אומר (ח"ד סימן יא אות ד) שכתב שמצינו בעוד מקומות שהגמרא נוקטת לשון איסור על דבר האסור רק משום מידת חסידות. ועיין עוד באריכות בספר קשרי מלחמה ח"ה סימן יג:

[5] ספר חסידים סימן תקלא. ועיין עוד ט"ז (סימן קסז ס"ק ז) שאף באכילה אין איסור בטעימה בעלמא אלא רק כשאוכל לשובעו:

[6] בראשית פרק כד פסוק מו:

[7] במדבר פרק כ פסוק ח:

[8] והובאו הדברים להלכה במגן אברהם (שם ס"ק יח). בטעם החילוק ראה תורה תמימה (דברים פרק יא פסוק טו) שבאר שודאי צערו של אדם קודם לצערה של חיה, על כן מאחר ואין דרכו של אדם לשתות אלא לצמאו, הרי בכך קודם לבהמה, משא"כ לענין מאכל שאוכל אף כשאינו רעב, אינו רשאי להקדים לבהמתו כשיודע שהגיע זמנה להשביע רעבונה. ובשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סימן צ) הוסיף מצד שבאכילה יש לחוש שייגרר ויאריך בסעודתו, משא"כ בשתיה שאין לחוש שאם יקדים לשתות יימנע מלהשקות בהמתו:

[9] שו"ת שאילת יעבץ ח"א סימן יז:

[10] מה גם שאינו חשוב כבעליו הגמורים של אותו בעל חיים: