ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי המרכזי והגדול ביותר של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט, בין השנים 1920-1948, והיה התשתית המרכזית ממנה צמח צה"ל.
לפני הקמת ארגון ההגנה היו מספר גלגולים וניסיונות לייצר כוח מגן עברי, וראשיתם בארגון "בר גיורא" שהוקם בשנת 1907. עד לאותה העת הייתה השמירה על המושבות היהודיות נתונה בידי הערבים. ארגון בר גיורא מנה מספר מצומצם של אנשים ופעל באופן חשאי על מנת לקחת על עצמו את השמירה על המושבות. לאחר שהתרחבו שורות הארגון וחברים נוספים הצטרפו אליו עם הצלחתו, החליטו ראשי "בר גיורא" להקים הסתדרות שומרים גלויה שנקראה "השומר", בשנת 1909. ארגון זה המשיך את דרכו של ארגון "בר גיורא", והתמקד בהגנה על היישובים היהודיים בארץ. מ-1909 ועד 1920 היה "השומר" הארגון הביטחוני המרכזי ביישוב היהודי.
בשנת 1920 התחזקה הזהות הלאומית של הערבים בעקבות המנדט הבריטי על ארץ ישראל והצהרת בלפור. הערבים פתחו בפרעות כנגד היישוב היהודי בקנה מידה שלא נראה כמוהו קודם. הערבים תקפו מושבות, הרסו בתים ורכוש ופגעו בחיי אדם בכל רחבי הארץ. ארגון "השומר" לא היה ערוך לפגיעות בהיקף שכזה. שכן על אף שהיה וותיק ומנוסה, היה קטן מדי, ופעל באופן עצמאי ללא קשר למוסדות ההנהגה היהודית בארץ. בשל כך, ראו מנהיגי הישוב היהודי וחלק מהחברים החדשים יותר בארגון צורך בגוף הגנה רחב ועממי, שיוכל להגיב כיאות למאורעות המתרחשים אז. חברי הארגון הוותיקים יותר שאפו להשאיר את הארגון עצמאי. לאור זאת, באסיפה סוערת במיוחד במאי 1920 פורק הארגון והוחלט להעביר את כל סמכויותיו למפלגת אחדות העבודה.
ב-12 ליוני 1920 כונסה ועדה של תנועת אחדות העבודה בחוות כנרת. אחדות העבודה הייתה הגוף שריכז את כל פועלי ארץ ישראל, שהיו הרוב ביישוב היהודי בארץ ישראל. בכינוס זה הוחלט רשמית על מעבר של סמכויות ארגון "השומר" לידי אחדות העבודה, והקמת כוח מגן עברי מאורגן תחת פיקוחה. חברי ארגון השומר לשעבר היו אמורים להצטרף לארגון החדש, אך חלקם בחר להישאר מחוץ לו.
