"רוב המסע הזה מבוסס על תכנים של מורשת יהודית וציונית, איך זה נוגע אלי?!" שאל אותי קצין דרוזי, שהצטרף לחבורת המפק"צים של אחד מ'מסעות המולדת'.
עניתי לו שהוא אחי, אני אוהב אותו ומוקיר מאוד את ברית האחים עם העדה. אמרתי שצה"ל הוא צבאה של מדינת הלאום של העם היהודי ועיקר עיסוקו החינוכי הוא במורשת היהודית והציונית. אינני רוצה 'לטשטש' זאת, לצד ההבנה והמחויבות העמוקה שאני חש ביחס לכל משרתי צה"ל, מכל העדות והדתות ובהוקרת מורשתם, וגם את זה אינני רוצה 'לטשטש'. הזמנתי אותו לשוחח על כך עם הצוות. דווקא מפני שזהו נושא שמעורר מחלוקת ואי נוחות ומן הראוי 'לשים אותו על השולחן'.
בהיותי מ"פ בבה"ד 1 נתקלתי לראשונה בצוער ערבי נוצרי, שביקש ממני לצאת לחגיגות חג המולד וכן לביקור האפיפיור במדינת ישראל (שנערך בתחילת שנת 2000). בתחילה הרגשתי מוזר ואפילו מעט אי נחת ביחס לבקשה (היו אז מעט מאוד נוצרים בצה"ל, ולשמחתי המספרים הולכים וגדלים) ולאחר מחשבה התביישתי על כך שהיססתי. ההיסוס נבע בעיקר מחוסר ביטחון ומחוסר מודעות ליופי ולעוצמה שבמגוון הצה"לי.
אנחנו צבא עם ממלכתי במדינה יהודית ודמוקרטית, שדגלה הכחול לבן מייצג מורשת יהודית רבת שנים. סמלה הוא מנורת שבעת הקנים המסמלת את בית המקדש, ההמנון הלאומי שלה, כולו השתוקקות יהודית לשוב ולהיות 'עם חופשי בארצנו' וספר הספרים שלה הוא התנ"ך. עלינו להיות גאים בסמלים הללו, במורשת היהודית ובמורשת הציונית ולינוק מהם עוצמה וכוח, כדי להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ולדאוג לשלומם של כלל אזרחיה ותושביה.
בה בעת אנחנו צריכים להיות גאים בשותפות העמוקה ורבת השנים של כלל העדות והדתות, בנטל הביטחון ובשותפות העמוקה בהגנת המדינה. עלינו לכבד כל אחד ואחת וכל מורשת ומורשת, לעודד את המגוון ולאפשר לכל אחד לחוג את חגו ולספר על מורשתו - לשבת בסעודת האיפט'ר עם החיילים המוסלמים שצמים בחודש הרמאדן, לברך ולחגוג את נבי שועייב עם החיילים הדרוזים, לחבק את החיילים הנוצרים בחגיהם ולאפשר לחיילים היהודים, שמשפחותיהם יוצאי מדינות חבר העמים לחוג את הנובי גוד.
חלק מהחגים הללו מוכרים באופן ממלכתי ואף מחייבים. וחלקם נותרו לשיקול דעתם של המפקדים, גם בהתאם לאופי היחידה ולהרכב האוכלוסיות שבה. לכל חיילינו מגיע לחגוג את מורשתם ולכך שנכיר בגיוון כמקור עוצמה ללכידות היחידתית וליצירה הצה"לית.
לא הייתי רוצה 'לטשטש' את מרכזיותה של המורשת היהודית, הציונית והלאומית בשם המגוון ולא הייתי רוצה לאבד את יופיו של המגוון ולפגוע בשייכותו ומורשתו של מי מהמשרתים בשם המורשת היהודית, הציונית והלאומית. יש מקום לשילוב הזה, שהוא חיוני לביצוע המשימה, ללכידות ולחוסן היחידה ולטיפוח והעצמת כל אחד ואחת מחיילינו.
צריך לעסוק כל העת במכנה המשותף, במלכד ובמאחד, אך גם לא להתעלם מהמתחים ומהמורכבות ולראות בהם הזדמנות לשיח ולהיכרות. המורשת ואוצרות הרוח היהודיים, הציוניים, הלאומיים והצבאיים הם נקודת ההתייחסות המשותפת לכלל משרתי צה"ל, אך יש לוודא כי העיסוק במורשת יביא לידי ביטוי גם את עולמם הזהותי של בני העדות והדתות השונות ואת המורשת של כל אחד ואחת מחיילינו.
חיילינו מגיעים מרקע שונה, חלקם מרגישים אי נחת ואף מאוימים ממנהגים של עדות ודתות שונות- לעיתים בשל רקע דתי, לאומי או תרבותי. חלקם אינם מורגלים מבית במפגש המתקיים בצה"ל. תפקידנו כמפקדים להסביר, לחבק, לאפשר וליצור את המפגש באופן שיתרום למשימה, לשגרת היחידה ולאנשינו. דברו איתם- בלי חרדות, בלי הדרות ובלי 'טשטוש'.
במקום בו שוררים אהבה ואמון נכון וראוי לדבר על הכול.
בברכת חג ומועד שמח לכל העדות והדתות.
