אלי כהן נולד במצרים בשנת 1924, שם פעל במסגרת התנועה הציונית. הוא התחיל בלימודי הנדסה באוניברסיטת אלכסנדריה אבל נאלץ לפרוש מלימודיו בשל התגברות האיבה כלפי היהודים במצרים לאחר מלחמת השחרור.
אלי כהן עלה לישראל בשנת 1957.
אלי כהן היה אחד המרגלים הבולטים והמשפיעים בתולדות מדינת ישראל, ופעל בשירות המוסד בתחילת שנות ה־60 של המאה ה־20. כהן נשלח לסוריה בזהות בדויה של איש עסקים בשם כאמל אמין ת'אבת, והצליח להשתלב בצמרת החברה וההנהגה הסורית. במסגרת פעילותו, יצר קשרים עם בכירים בממשל ובצבא הסורי, ואף נחשב לדמות מקורבת למוקדי קבלת החלטות. הצלחתו נבעה מיכולתו להשתלב חברתית, לבנות אמון ולהעביר לישראל מידע מודיעיני רגיש ובעל חשיבות אסטרטגית.
במהלך שהותו בסוריה, העביר כהן מידע חיוני על מערכי ההגנה הסוריים, במיוחד באזור רמת הגולן, כולל מיקומי מוצבים, תשתיות צבאיות ותוכניות הגנה. מידע זה סייע לישראל בהיערכותה הצבאית, והיה לו תפקיד משמעותי בהצלחותיה במהלך מלחמת ששת הימים בשנת 1967, אף על פי שכהן עצמו כבר לא היה בחיים בעת המלחמה.
בשנת 1965 נחשפה פעילותו של כהן בעקבות פעילות נגדית של שירותי הביטחון הסוריים, אשר הצליחו לאתר שידורי רדיו חשאיים. הוא נעצר, נחקר בעינויים קשים והועמד לדין במשפט פומבי. למרות ניסיונות מצד מדינות שונות וגורמים בינלאומיים לבקש חנינה ולהקל בעונשו, נגזר עליו עונש מוות.
ב־18 במאי 1965 הוצא אלי כהן להורג בתלייה בכיכר מרכזית בדמשק לעיני קהל רב, והאירוע אף תועד והופץ באמצעי התקשורת. הוצאתו להורג עוררה זעזוע עמוק בישראל ובעולם, והוא נתפס מאז כסמל לאומץ, הקרבה ומסירות למען ביטחון המדינה. דמותו הפכה למרכיב מרכזי בזיכרון הלאומי הישראלי.
לאחר מותו, פעלה מדינת ישראל להנצחתו בדרכים שונות, כולל קריאת רחובות על שמו, הקמת אנדרטאות וסיפורי מורשת. בנוסף, נעשו לאורך השנים מאמצים דיפלומטיים להחזיר את שרידיו לקבורה בישראל, אך עד כה ללא הצלחה מלאה. סיפורו של אלי כהן ממשיך לשמש מקור השראה, ומדגיש את המחיר האישי הכבד הכרוך בפעילות מודיעינית ואת חשיבותה לביטחון המדינה.
