מצפן מורשת גדוד 52: לילה של פלדה ותחבולה בג׳באליה

במצפן המורשת שלפניכם, אנחנו צוללים אל תוך החושך הסמיך של פאתי העיר ג׳באליה , בנקודת זמן שבה מזג האוויר הסוער הופך לשדה קרב של הזדמנויות. בלב המערבולת הזו ניצב גדוד 52 של חטיבה 401, ברגע שבו המקצועיות פוגשת את האינסטינקט, והעייפות של שנת לחימה נדחקת מפני הלהט לנצח.

התאריך הוא שיאה של הפעילות הממושכת בבית החולים "כמאל עדואן". תחת חסות הערפל ומזג האוויר המגביל, עשרות מחבלים מנסים לנצל את הראות הלקויה כדי להימלט ממחנה הפליטים ג'באליה לכיוון העיר עזה. הם בונים על כך שצה"ל לא יראה, שהלוחמים שחוקים, שהסערה תגן עליהם – אך הם טועים.

דווקא שם, בתוך הערפל, נשמע קולו הצלול של מפקד הגדוד בקשר, קול שמזקק את המהות הצה"לית למשפט אחד: "אחריי! מי שרוצה לחסל מחבלים – שיבוא איתי". זו לא רק פקודה, זו קריאה של דוגמה אישית שסוחפת אחריה את הלוחמים להסתער קדימה אל תוך הלא-נודע.

בתחבולה מבריקה ובקור רוח, הצק"ג הופך את הקערה על פיה. בתוך לילה אחד בלבד, תוך חתירה עיקשת למגע וניצול מבצעי של תנאי השטח, מחוסלים 58 מחבלים. זהו סיפור על דבקות במשימה שלא יודעת שחיקה; גם כשהחטיבה חוזרת לאותם רחובות פעם נוספת, הרוח נשארת איתנה, חדה ויוזמת.

מהאירוע בג'באליה אנו לומדים שהתחבולה היא הנשק הסודי של המקצוען, ושהסתערות המפקדים היא המצפן שמוביל לניצחון. צפו בסיפורו של גדוד 52 – על הלילה שבו הסערה פגשה את הברזל.