10 סיפורים מפתיעים שהובילו לבחירת שמות טייסות חה"א

עטלף, צרעה, נמר וגמל מעופפים - שמות הטייסות בחיל האוויר עשויים להישמע בהתחלה כמו אוסף מקרי של בעלי חיים וסיפורים מהמיתולוגיה, אבל מאחורי כל אחד מסתתר הסבר. 

חלק נולדו מתוך צורך מבצעי, אחרים ממסורות, ויש גם כאלה שהתחילו בכלל כבדיחה. יצאנו בעקבות הסיפורים של השמות שהפכו לחלק בלתי נפרד מה-DNA של חיל האוויר.

ילדים מחופשים בפורים ליד מטוס מסומן באחד הסמלים הראשונים של חה"א (1957)

הגולגולת

הסיפור של טייסת 101 מרמת דוד מתחיל בימיו הראשונים של חיל האוויר. לא סתם היא מציינת את יום הולדתה ב-29 במאי, תאריך התקיפה האווירית שעצרה את הצבא המצרי באשדוד ומנעה את כיבוש תל אביב. סמל הטייסת עוצב במהלך בילוי בפאב על ידי שני טייסי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) בשם סטן אנדריוס ובוב ויקמן. גם המספר 101 נבחר מסיבה לא שגרתית: הטייסים ביקשו ליצור רושם שלצה"ל יש 100 טייסות נוספות, וכך להטעות את האויב באשר להיקף הכוח האווירי.

אבל לא כולם התחברו לסמל הגולגולת שעיצבו הטייסים עבור 101. מפקדה הראשון, מודי אלון, הציע בכלל להחליף אותו בעקרב. ההצעה נדחתה, אך העקרב לא נעלם - ועם הקמת טייסת 105, הוא אומץ לבית חדש. 

אבירי הזנב הכתום

השם 'אבירי הזנב הכתום' נולד יחד עם זהותה החדשה של טייסת 107, בעקבות קליטת מטוסי הפאנטום בבסיס חצרים בשנת 1971. מפקד הטייסת דאז, יפתח ספקטור, פנה לאמן גד אולמן, שעיצב את הסמל המוכר: ראש אריה שואג, המורכב מצורות גאומטריות חדות שנועדו לשדר מהירות ולוחמנות.

השם 'אבירים' נבחר בשל השוואה בין קרבות האוויר הצמודים לבין קרבות האבירים של ימי הביניים, וביטא את ערכי הטייסת – מקצועיות ואומץ לב. כדי להשלים את הזהות, זנבות המטוסים נצבעו בכתום בוהק, והולידו את כינויה המלא: 'אבירי הזנב הכתום'.

גם היום השם הוא חלק מטקס הקליטה בטייסת. טייסים ונווטים חדשים לא הופכים מיד ל'אבירים', אלא זוכים בתואר רק אחרי שהם מסיימים את ההסבה למטוסי F-16.

הצרעה מצרפת

את הכינוי 'הצרעה' טייסת 113 מרמון ייבאה דווקא מצרפת. בשנת 1955 נשלחה לשם קבוצת טייסים ישראלים כדי להתאמן על מטוסי ה'אוראגן' החדשים. שם התאמנו לצד טייסת צרפתית שכונתה Guêpe - 'צרעה' בצרפתית. הטייסים הישראלים אימצו את השם ואת הסמל, שראו בו דימוי מתאים לטייסת: בעל חיים קטן ומהיר, עם עוקץ קטלני. 

גם היום, כשעברה להפעיל מטוסי 'שרף' (אפאצ'י לונגבו), שמרה על סמל הצרעה הצהובה-שחורה על רקע ברק אדום, שמבטא מהירות וכוח מתפרץ. 

העטלף המעפיל

עוד לפני שטייסת 119 מרמון קיבלה את כינוי 'העטלף', הייעוד שלה כבר היה קשור בחשיכה. הטייסת הוקמה באוגוסט 1956 כטייסת קרב ייעודית ללילה, וקלטה את מטוסי המטאור שהיו מצוידים במכ"ם. העטלף נבחר באופן טבעי, בתור יונק מעופף שפועל בחשיכה ומנווט באמצעות מערכת סונאר, המזכירה את עקרון הפעולה של מכ"ם. 

לצד השם נולד גם המוטו 'ביום בליל ובערפל', שנקבע על ידי מקים הטייסת לזכר התקופה בה הוביל ספינות מעפילים בחשאי ובתנאים קשים, עוד לפני הקמת המדינה. עם השנים, אנשיה הוסיפו למוטו קריצה משלהם, והוא קיבל את הסיומת: "אנחנו טסים גם כשהציפורים הולכות ברגל".

האחת

לפעמים שם לא צריך הסבר מורכב. בשנת 1969, הפכה טייסת 'האחת' לראשונה והיחידה בחיל האוויר שמפעילה את מטוסי ה-F-4 פנטום, שהיו אז בחוד החנית של הכוח האווירי. למרות שהפנטום כבר אינו חלק מהטייסת, (המטוסים המופעלים בה כיום הם מטוסי F-16), הכינוי והסמל דבקו.  חדי העין יבחינו גם בטילי הנ"ט (נגד מטוסים) שמופיעים בסמלה, כרמז למערכות הנשק עמן היא מתמודדת לאורך השנים.

החרב המתהפכת

שמה של טייסת 124, 'החרב המתהפכת', הגיע ממקום אחר לגמרי - התנ"ך. או ליתר דיוק, פסוק אחד בספר בראשית: "וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים".

הטייסת הוקמה בשנת 1958 והייתה לטייסת מסוקי הסער הראשונה והוותיקה ביותר בחיל האוויר. לאורך השנים היא השתתפה במשימות חילוץ פצועים, תובלת כוחות ומבצעים מיוחדים.

השם נבחר גם בזכות הדמיון שבין להבי המסוק המסתובבים לבין חרבות הנעות באוויר, וגם כסמל לתפקידה ככוח שמגן ומציל חיים. בסמל הטייסת מופיעות שלוש חרבות לבנות המחוברות זו לזו ומדמות את רוטור המסוק בתנועה. 

עוף החול

היום היא מוכרת כטייסת 'עוף החול', אבל זה לא היה שמה המקורי. היא הוקמה בספטמבר 1972 בבסיס עציון תחת השם 'שומרי הערבה', במטרה לקלוט את מטוסי ה'נשר' - מטוס הקרב הראשון שיוצר בתעשייה האווירית הישראלית.

פחות משנה לאחר מכן, פרצה מלחמת יום הכיפורים, בה רשמו לוחמי הטייסת הישג משמעותי והפילו יותר מ-40 מטוסי אויב. בהמשך, הטייסת נסגרה, ואחרי 17 שנים נפתחה מחדש כטייסת כטמ"ם.

כאן קיבל השם 'עוף החול' משמעות חדשה: ציפור שקמה מחדש מן האפר. הסמל מציג עוף חול אדום-צהוב, הפורש את כנפיו מתוך עיגול צהוב. גם בגלגולה החדש נשמר החיבור לרעיון של התחדשות - הפעם דרך כלי טיס בלתי מאוישים, חשיפת אויב בשטח בנוי וסגירת מעגלי אש בשיתוף כוחות היבשה והים.

הנמר המעופף

הסיפור של טייסת 102 מחצרים הוא אולי ההוכחה הטובה ביותר לכך שלא כל סמל מתוכנן מראש בקפידה. הטייסת הוקמה בשנת 1967, מטוסי הסקייהוק כבר נחתו, אך הסמל המיועד (דרקון מאיים) טרם אושר.

סא"ל (במיל') יוסי שריג, שהיה אז מפקד הטייסת, ביקש למצוא פתרון שיאפשר למטוסים לצאת לאוויר. יחד עם משרטטת שהכיר, הוא החל לחפש איור חלופי - בהתחלה בעיקר כבדיחה. השניים עברו על עיתונים וחוברות קומיקס ישנות, עד שמצאו ציור של נמר שמצא חן בעיניהם. הם הציגו אותו בדיון שאמור היה לאשר את סמל הטייסת, בלי להאמין באמת שהוא יתקבל. אלא שכעבור כשעה הגיעה התשובה: מאושר.

מה שהתחיל כבדיחה שנועדה לעקוף את העיכוב, הפך לסמל של טייסת 102 - ונשאר איתה לאורך השנים.

דרקון האויב

אם הנמר המעופף נולד במקרה, הדרקון המעופף נבחר דווקא כדי לייצג את 'האויב'. טייסת 115, שפעלה מבסיס עובדה ונסגרה רשמית במאי 2025, הייתה במשך כשני עשורים טייסת ביום האויב של חה"א - היחידה שנועדה לדמות את האויב ולהכין את שאר הטייסות למגוון תרחישים.

הטייסת הוקמה במקור בשנת 1954 כגף צילום, אך עברה שינוי משמעותי בשנת 2005. בגלגולה החדש למדה את תורות הלחימה של מדינות ערב והפעילה בעיקר מטוסי F-16.

מכאן הגיע גם הכינוי 'הטייסת האדומה': בעולם האימונים, אדום מייצג את כוחות האויב, לעומת הכחול שמייצג את כוחותינו. אנשי הטייסת לבשו סרבלים ייעודיים, השתמשו בשמות קשר ערביים, ובחלק ממטוסיהם שולבו צבעים אדומים. הדרקון נבחר כדי להשלים את הדימוי - יצור מאיים ואגרסיבי שמתאים לתפקיד ה'אויב' בתרגילים.

 גמל עם כנפיים

'הגמל המעופף' הקדים את חיל האוויר כולו, ובלא מעט שנים. כך נקרא מועדון טיסה שהוקם בתקופת המנדט הבריטי ב-1933. לפי גישות אחרות, מקור האיור ב'יריד המזרח', אירוע מסחרי בינלאומי שנערך בתל אביב בשנות ה-30, או אפילו בטיסות הקבועות שנערכו מעל נופי המדבר בנגב.

לצד המקורות האלו, קיימת בטייסת גם אגדה אורבנית, לפיה השם קשור לאמירה שיוחסה לצבא המצרי ערב מלחמת העצמאות: "ביום שבו ליהודים יהיו מטוסים, לגמלים יהיו כנפיים".

דוגמה מוקדמת לסמל

כפי שאתם רואים, היום הזה הגיע ועוד איך. למעשה, החזון כבר התממש ב--10 בנובמבר 1947, עם הקמת טייסת 100, שהחלה את דרכה כטייסת א' של ארגון ההגנה. במלחמת העצמאות היא עדיין הייתה מפוצלת לטייסת הגליל, טייסת הנגב וגף המרכז בשדה דב. בהמשך, האזורים התאחדו, והגמל המעופף הפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם ראשית חיל האוויר הישראלי.