"חיכינו לשריקת הפתיחה". נווט קרב לוקח אותנו לרגעי השיא בקוקפיט מעל שמי איראן

הגיחה הראשונה בסבב הנוכחי בשמי איראן הייתה אירוע בקנה מידה היסטורי - כזה שעוצרים אחריו לקחת נשימה. אבל המציאות במטוס הקרב היא אחרת לגמרי - ומיד עם השלמת יריית הפתיחה של 'שאגת הארי', חזר רס"ן (במיל') ה', נווט קרב בטייסת 105, לעמדתו - רגע לפני המראה נוספת.

כשאנחנו מצליחים לקיים שיחה, מאחוריו כבר לא פחות מארבע גיחות, וכבר עם סיומה ימשיך לאחת נוספת. "בגדול, החיים שלנו במלחמה זה לצאת לתקיפה, לשוב לארץ, לנוח מעט וחוזר חלילה", הוא פותח וצוחק. "וכמה מורכב שזה אולי נשמע - לזה בדיוק התכוננו במשך כל כך הרבה שנים".

"בשביל רוב האנשים התקיפה התחילה בבוקר שבת", אומר נווט הקרב, "אבל בשבילנו - היא כבר כמה חודשים חיה, קיימת וקרובה - רק מחכה לשריקת הפתיחה". וכשמאחוריהם ולפניהם עוד הרבה מאמץ ואימונים - זה קרה. 

בטיסה הראשונה שלו במבצע, נכנס רס"ן (במיל')  ה' הישר למשימה שבשפה של החיל נשמעת מובנת מאליה, אבל בפועל מכתיבה את כל ההמשך: 'עליונות אווירית'. "ניסינו לייצר אטמוספירה כזו, שתאפשר למטוסי הקרב שלנו לפעול באופן חופשי בשמי איראן", הוא מסביר. "בפועל, זה אומר שאתה קודם כל מסיר את מה שמאיים עליך למטה - במטרה שהמרחב יהיה פנוי מסכנה לחלוטין". 

אצלו, זה תורגם למשימה אחת קונקרטית: לתקוף סוללות טילי קרקע-אוויר בשטח איראן. והדרך לשם, כמו המשימה עצמה, ארוכה ומורכבת. "בניגוד למקומות שסמוכים לגבול, כמו רצועת עזה או לבנון, איראן היא סיפור אחר לגמרי. לפעמים לוקח יותר משעה להגיע רק עד הגבול, ומשם - טוב, זה תלוי עד כמה עמוק נכנסים. בסך הכול, מרגע ההתחלה ועד הנחיתה בארץ, לקח לנו כארבע שעות".

ומבחינתו, אי אפשר לדבר על המבצע הנוכחי, בלי לחזור לזה שהשתתף בו לפני כ-9 חודשים - 'עם כלביא'. "יש הרבה דברים שנראים אחרת היום, אבל בעיניי, השוני המרכזי הוא ביכולת שלנו. אנחנו מגיעים הפעם עם ניסיון מבצעי שלא רוכשים בשום תרגיל. חווינו כבר את הגזרה, השתפרנו, וזה נותן המון ביטחון וודאות למערכה הנוכחית".

הבדל משמעותי נוסף שהוא מציין, הוא שיתוף הפעולה הסדור של צבא ארה"ב עם חיל האוויר הישראלי. "יש דברים שבהם האמריקאים הם האוטוריטה המקצועית ואנחנו יכולים ללמוד מהם לא מעט, ויש מקרים שבהם ההפך הוא הנכון. הסנכרון הוא שחשוב, ועד כה - הוא עובד מדהים".

אבל רס"ן (במיל') ה' מדגיש שהסנכרון המשמעותי ביותר מתחיל מבית: "אני תלוי במי שטס לפני, ומי שמאחורי תלוי בי. אין אני - אלא אנחנו, ויש סינרגיה גבוהה מאוד כדי שהכול יעבוד היטב. בסוף, כל אחד מבין שהוא בורג קטן במערכת אדירה".

ובשנייה שמטוס נוחת, לא משנה מה היו יעדי התקיפה וכמה זמן לקח עד השלמתה, הפעולה הראשונה שעושים צוותי האוויר בירידה מהמטוס היא לומר תודה לטכנאים ולטכנאיות. "הם אלה שמוסרים לך כלי טיס תקין, מוודאים שחזרת הביתה בבטחה ומאפשרים שהרצף המטורף הזה יימשך. המעטפת, שדואגת לכל פרט קטן - היא סוד הקסם".

בסוף, בין עשרות התקיפות שביצע לאורך שירותו בסדיר ובמילואים, רס"ן (במיל') ה' בספק אם משהו ישתווה לתחושות שלו, אפילו כשאתם קוראים את שורות אלה, והוא למעלה בשמי איראן - שומר באופן ישיר על כל אחד ואחת מאיתנו. "אתה לוקח חלק בהיסטוריה, וזה מרגש ומשמעותי מאוד", הוא מעיד בחיוך, "אני בהחלט מאמין שזו הפסגה המקצועית והאנושית הכי גבוהה שאגיע אליה בחיי".