2 קצינים שכולים שהפכו את זכר אחיהם - לכוח שמוביל אותם הלאה

בין הקהל הנרגש שהגיע עד לבסיס עובדה כדי לחבק את 154 הקצינות והקצינים החדשים בחיל האוויר, אי אפשר היה שלא להרגיש בחסרונם של שניים שכבר לא ישובו. ובצל הכאב הבלתי נתפס, צעדו על רחבת המסדרים בראש מורם שני אחים שכולים, שהפכו את זכרם של הקרובים להם ביותר - לכוח שמוביל אותם קדימה.

"אני מרגישה אותו מלווה אותי בכל שלב או תפקיד"

שלושה חודשים לפרוץ המלחמה, וחודשיים בלבד לאחר שאחיה הגדול, סרן יובל ז"ל, נפל בקרב בצפון הרצועה, סג"ם ר' התגייסה לחיל האוויר. כיום, היא קצינת סגל במטה המבצעי, אבל המסע לשם, כפי שהיא מספרת, היה סלול בעקבות מורשת אחיה האהוב: "בין אם זה להתנדב לשנת שירות, או לצאת לקצונה - תמיד הערכתי את הדרך והבחירות שלו".

סרן יובל היה מ"מ בחטיבה לוחמת, והשתחרר לאחר 5 שנים בצבא. ב-7 באוקטובר טייל בתאילנד, מחכה להתחיל את לימודיו בסוף החודש. "אני ממש זוכרת שיחת וידאו שלנו, ואותו מכריז שאין סיכוי שהוא לא חוזר להילחם, למרות שעדיין לא קיבל צו 8", משחזרת סג"ם ר'.

ב-13.10, כבר נחת חזרה בארץ, והתחיל במאמצים להתייצב ללחימה. כשהמ"פ אמר שיקראו לו עוד שבועיים-שלושה, כי אין תקן מילואים לקצין - יובל ענה שילחם פשוט כחייל מהשורה. "הוא הגיע לגדוד מילואים שהוא לא מכיר, בלי הדרגות", מתגאה אחותו, "אף אחד בגדוד לא ידע שהוא קצין עד רגע לפני הכניסה לעזה".

בתחילת התמרון הקרקעי, אחת המטרות של הגדוד הייתה לכבוש את מוצב פלסטין - מתחם האימונים המרכזי של חמאס בצפון הרצועה, ממנו יצאו המחבלים למתקפת הפתע האכזרית. "בעת העלייה למוצב, 3 מחבלים שהסתתרו זרקו לעברם רימון ופגעו ביובל. הוא צעק ישר 'תסתערו' ועף אחורה".

יובל פונה במסוק של 669, ובדרכו לבית החולים, נקבע מותו. חודשיים בלבד לאחר נפילת אחיה, סג"ם ר' עלתה על מדים. למרות המורכבות והגעגוע שלא ניתנים לתיאור, היא מוצאת את המילים והכוח לספר על כך: "דווקא בשעה הכי קשה, צריך לתת הכול. זה לא היה הזמן לרחם על עצמי, או לשקוע בצער. וידעתי שזה מה שיובל הכי היה רוצה - שאני אקום ואתרום את חלקי, כמה שרק אפשר".

"יובל תמיד איתי. לאורך כל השירות, אני מרגישה אותו מלווה אותי בכל שלב או תפקיד", משתפת בגעגוע סג"ם ר',  "בין אם בקשיים בטירונות, כשפיקדתי על קורס מנ"תיות, או בבה"ד 1 - חיפשתי איך אני יכולה לתת קצת ממנו".

אחת מהדרכים שבהן מנציחה הקצינה את אחיה, היא באמצעות קטע שכתב בעצמו, על הרתיעה מהתחלות חדשות, והחשיבות בלהעז לעשות את הצעד הראשון: "התחלתי בלהקריא אותו לחיילות שלי בקורס, משם זה התגלגל לשיעורים שהעברתי בקק"ץ, והיום, אני מרצה עליו בקורסים שונים בביסמ"ת, כמו פקמ"ציות, חוקרי מודיעין, וקשל"טים, ומאות חיילים וחיילות נחשפים למילים של אחי".

בעקבות זאת, הקטע של יובל מועבר על ידי אנשי חינוך בתנועות נוער, מכינות ומסגרות נוספות: "לפעמים אנשים באים לספר לי שדיברו על שורות מהטקסט שלו בארוחת שישי או עם חברים. אני מרגישה שבין אם זה במודע או לא, אני משאירה ממנו משהו בכל מפגש".

"לא הייתי בטקס סיום הקק"ץ של יובל בגלל הקורונה, אבל כבר אז היה לי ברור שהוא יראה אותי בשלי", סג"ם ר' נזכרת בעצב, "אומנם הוא לא היה שם פיזית, אבל אני מאמינה שהוא ראה ועדיין רואה אותי בצורה כזאת או אחרת".

"כשקשה, אני בוחר להסתכל עליו - ועל הדרך שלו"

יחד עם סג"ם ר', סיים את קורס הקצינים סגן ע', שהתחיל את דרכו בחיל בעתודה אקדמאית, אך לקראת סיום הלימודים, קרה הנורא מכל - אחיו הקטן, סמל דולב, נפל בקרב ברצועת עזה.

הוא התגייס ב-2022 והיה מיועד למחלקה פיקודית - לסיים את הכשרתו ולצאת מיד לקורס מ"כים. "הוא לא הסכים לזה, בער בו קודם כל להילחם. הוא תמיד אמר: 'אם אני לא הייתי בקו בעצמי, איך אני אוכל לפקד על לוחמים בזמן מלחמה?'", מספר סגן ע'.

בשבעה באוקטובר, הגדוד של דולב תפס קו במוצב בצפון, ובחודשי הלחימה הראשונים, לקח חלק בהגנה על גבול לבנון.

לאחר מכן, דולב יצא לבסוף לקורס המ"כים. "הוא עשה את זה בשביל להצטרף לביסל"ח שגזרתם הייתה אז עזה, במיוחד כדי להיכנס ולעזור בלחימה איפה שהכי בוער", מדגיש סגן ע', "הוא אמר שלא יכול להיות שחייל קרבי לא נלחם ונמצא איפה שצריך - והוא חייב להיות שם".

לאורך המלחמה, סמל דולב לחם עם חטיבת ביסל"ח, ונפל בכניסה הראשונה שלה לרצועה, שבועיים לסיום קורס הפיקוד. המחלקה שלו נכנסה לטיהור בית בחאן יונס, בו הוטמנו ופוצצו מטענים של חמאס. באותו האירוע נפלו שני לוחמים נוספים.

עוד לפני הדפיקה הטרגית בדלת, תחושת הבטן של המשפחה סימנה להם מה עומד לבוא. "הוא וע' (לוחם נוסף במחלקה) היו חברים טובים, צוות ברזל. כששמענו שע' נפצע קשה, ולא ידענו כלום על דולב, הסקנו מסקנות. חיכינו שיבואו החיילים להודיע לנו", משחזר סגן ע' את אותם רגעים הנוראים לאחר האירוע, "אנחנו עדיין מחכים שיחזור בדלת, ויודעים שזה לא יקרה".

"מאז אני מרגיש אותו איתי בכל מקום. הוא קטן ממני בשנה וחצי - אבל היינו כמו תאומים. עשינו הכול יחד", הוא מוסיף בכאב, "כשקשה, אני בוחר להסתכל עליו ועל הדרך שלו, כי למרות כל האתגרים באותה התקופה, הוא בחר להילחם בכל הכוח. זה הוביל אותי קדימה, ובעקבותיו, החלטתי לצאת לקצונה".

כיום, סגן ע' מפתח תוכנה באופק - היחידה הטכנולוגית של חיל האוויר: "דולב בטוח היה צוחק עליי שאני קצין, אבל גם גאה בי על כל מה שאני מנסה להוביל ולשנות, ובעיקר על הערכים שהוא הותיר בי. הוא ראה את האחר לפני שהוא ראה את עצמו. בין אם זה אומר שהוא האחרון שישתה מהמימייה בקורס, או יחלק לכל החברים מהאוכל שהמשפחה הביאה לו לפני שיאכל בעצמו".

"כשאני מפתח מערכת או בונה משהו חדש, או כשכל חייל אחר בצה"ל עושה את העבודה שלו, הוא פועל כדי לנסות למנוע פגיעה בחייל אחר", משוכנע האח, "אני יודע איך זה מרגיש שבאים לדפוק לך על הדלת. בגלל זה, אני לא אפסיק ללמוד, לחקור ולשפר כל מה שצריך - כדי לעשות כל מה שאפשר למנוע אסון כמו שקרה לי".

לאחר נפילתו של סמל דולב, חבריו הוציאו צמיד לזכרו עם הכיתוב: 'מרגע של עצבות נצא גדולים וחזקים', משפט משיר אוהדים של מכבי תל אביב, הקבוצה שהעריץ. "הוא האמין שצריך לנצל כל יום, וליהנות מהרגע. גם כשקשה וגם כשעצבניים דולב תמיד אמר דברים בחיוך, כי 'חיים רק פעם אחת, אז יהיה בסדר'", מחייך סגן ע' בעצמו.

כמוהו בדיוק, מרגישה סג"ם ר' את אחיה בכל צעד: "היום אני אומרת שאני הולכת בדרכי, עם הרוח של יובל לצידי. הוא חיפש את המשמעות בכל דבר שעשה, פעל כדי לא לחיות 'לצד החיים', אלא תמיד להעיז, ולהיות ראויים לאלו שנלחמו ונלחמים עבורנו".