צוערי קורס 120 עוברים ממדי ב' - לסרבלים
הם מסיימים בה"ד 1 ומגיעים ישר ל-6 חודשי השלמה אינטנסיביים בבסיס עובדה הסמוך לאילת. שם, הם מתחלקים ל-3 מסלולים, לומדים את המקצועות השונים מ-א' ועד ת' ומקבלים שיבוצים. באמצע ההכשרה, הם מוקפצים עד למצדה, ובמעלה ההר, בדיוק בעיצומה שלה הזריחה, הם מקבלים חותמת לעבודתם הקשה - הסרבלים
השעה 04:30 לפנות בוקר, כל צוערי קורס 120 בהשלמת הקצונה של בית הספר לפיקוח ובקרה אווירית עומדים במדבר, בזריחה, שהחלה ממש לפני דקות. תוך רגעים ספורים, הם רצים יחד לתחילתו של שביל הנחש, שעולה את כל הדרך לפסגת מצדה. ברגע שהוקפצו ממיטותיהם שעות קודם לכן, ההתרגשות כבר הייתה ניכרת על פניהם, הם מבינים שעוד הבוקר יעמדו בטקס המרגש של קבלת הסרבלים.

צוערת ע', במסלול פיקוח טיסה
עשרה מגדלי פיקוח מפוזרים בבסיסי חיל האוויר ומזניקים כלי טייס למשימות בארץ ומחוצה לה. כל מגדל מאופיין בטייסות שונות ואתגרים נרחבים המלווים לה, ולכן כבר חודש לכניסתם להשלמה, הצוערים מקבלים שיבוץ אליו יגיעו כקצינים, וכך ההכשרה מותאמת אליהם ולתפקידם הספציפי בצורה יוצאת דופן.

"עברנו 12 סימולציות בתוך מאמן סימולטור, שבודקות מה המיומנויות והחוזקות של כל אחד - כמו אסרטיביות, תכליתיות, תשומת לב לפרטים הקטנים ותפעול בלת"מים, ולפי זה משבצים אותנו למגדל שהכי מתאים לנו", מפרטת צוערת ע', ששירתה עד כה במגדל ב'רמת דוד', מיד לאחר הטקס המרגש. כעת היא משובצת למגדל 'קדם', האחראי על בית ספר לטיסה בבסיס חצרים, ממנו יוצאות כל הטיסות הראשונות של החיילים בקורס טיס.
הם מסתפחים למגדלים, עוברים סימולציות ממוקדות בהתאם לשיבוץ, מתאמנים בפתירת קונפליקטים בזמן אמת ולומדים את התשתיות עליהם הם אמונים עד לפרטים הקטנים ביותר. "ישר כשאגיע אני אפקד על בערך 3-4 חוגרים, ואהיה אחראית עליהם מהפן המקצועי ועד לפרטים האישיים ביותר", היא משתפת, "בסוף אתה הבן אדם שפונים אליו - לטוב ולרע, וצריך ללמוד לגשת לכל אחד ואחת. זו אחריות גדולה ומרגשת מאוד".
צוער ב', במסלול בקרה אווירית
בקרי האוויר יושבים ביב"אות (יחידת בקרה איזורית) ובמב"אות (מכחול בקרה אוגדתי), ובגדול, מגנים על שמי המדינה. מזיהוי האיום, דרך הבנת הפרטים עליו ועד ניטרולו, הם מסנכרנים את מגדלי הפיקוח האזרחיים והצבאיים ואת השמיים העמוסים בכלי טיס. במעלה ההר תפסנו לשיחה את צוער ב', שהיה מש"ק בקרה אווירית ביב"א 509, הממוקמת סמוך למצפה רמון, ובין צעד לצעד שמענו ממנו על יחידת הבקרה שלקח בה חלק.
"ביחידה שני גפים", מספר לנו צוער ב', "גף משימה וגף תעבורה, בו הייתי. בעמדה יושבים בקר, מפעיל ומתאם, וכולם עובדים בשיתוף פעולה מלא". נוסף על כך, יש את המב"אות, ששולטות בתחום הרוק"ק (רום קרוב לקרקע) - שם מתמחים בכלי טיס בגובה נמוך של עד 1,000 רגל. לרוב מדובר ברחפנים, טיסנים וכטב"מים.

במהלך ההשלמה הצוערים עוברים בעשרות סימולציות המדמות כל שלב בשרשרת הבקרה: מגילוי מטרה עד סיווג וזיהוי שלה, הפעלת הכוח, והפלתה על ידי מערכות נשק קרקעיות ואוויריות. בנוסף, הם מדמים מצבי אמת מורכבים כמו מטוס חטוף, אירועים משולבים או כטב"ם נפץ בדרך למדינה.
"התפקיד של מש"ק וקצין מאוד שונה. זה נראה שאתה רק עובר כיסא ליד, אבל זה אחרת לגמרי", מסביר צוער ב'. כל בקר הוא הקצין היחיד בעמדה ומפקד על המש"קים שאיתו. הוא מהווה את גורם התקשורת העיקרי של הטייסים עם העמדה ומורה להם לאן לטוס, באיזה גובה ומהירות. "זו עבודת צוות, וצריך בה את כולם", הוא משתף, "אבל יש עלייה משמעותית ברמת האחריות".
צוער ש', במסלול מערכות רחף
מתוך 39 צוערות וצוערים בהשלמה, 2 בלבד נמצאים במסלול הייחודי של 'מערכות רחף', וזוהי הפעם הראשונה שהם מופרדים למסלול נפרד ומותאם משלהם, ולא מצוותים יחד עם בקרי האוויר. ה'רחף' הוא מעין בלון צפלין גדול, הנושא מגוון אמצעים טכנולוגיים שמטרתם לגלות מטרות עוינות. בירידה מההר תפסנו לשיחה את צוער ש', וגילינו עוד על מסלול ה'בוטיק' של היחידה.
את המערכת מתפעלים מטיס, מפעיל, מפקד משימה, ומפקד צוות, לכל אחד מהם הכשרה ייעודית ומותאמת. "חייב לדעת מתי אפשר להשתמש בפלטפורמה ב-100%, לכן אנחנו לומדים פיזיקה, מטאורולוגיה וחיזוי מזג אוויר", מפרט צוער ש', "מטוס, לדוגמא, יכול להתחמק ממזג אוויר בעייתי, וה'בלון' שלנו לא. לכן, אנחנו חייבים לחזות את האקלים על מנת שיהיה בטוח להרים את הרחף ולהשתמש בו".

"בתחילת המלחמה, המערכת זיהתה כלי טייס עוין, בגובה נמוך מאוד שקשה לאתר, מתקרב מהים לכיוון עיר גדולה בארץ", הוא מספר. מיד הם העבירו את המידע ליב"א הדרומית, שעבודתם קשורה ובלתי נפרדת זו מזו, והם הצליחו ליירט את האיום טרם כניסתו לשטחי המדינה. "בגלל שיתוף הפעולה השוטף שלנו, בהסמכה אנחנו לומדים גם בקרה אווירית ועוברים איתם סימולציות", הוא מדגיש, "זה קריטי שנבין אחד את השני כמה שיותר טוב ברגע האמת".
המפעילים (חוגרים) מבקרים את המערכת על כל פניה - גובה, מהירות ומזג האוויר. בנוסף, הם מפריחים ומקרקעים אותה לפי הצורך. הם אחראים לנהל את כל התהליך שעובר ה'רחף'. "החל מקבלת מודיעין ושיקול האם יש צורך אמיתי במערכת", מסביר צוער ש', "להם יש את החותמת הסופית של השימוש בבלון".

הם עברו קצת יותר מחצי מאחת ההשלמות הארוכות בחיל האוויר, וקיבלו בטקס מרגש ואינטימי במעלה ההר את הסרבלים להם ציפו זמן רב. "הסרבל מסמן נקודת ציון בדרך. אתה מרגיש באמת חלק ממערך שלם", משתפת צוערת ע', "אנחנו עוברים ממדי ב', עליהם שירתנו כחוגרים, לסרבלים, שעבורינו מסמלים אחריות מטורפת על המרחב האווירי במדינה".
שלושה חודשים בודדים נותרו להשלמה, ו39 צוערים בקורס 120 של בית הספר לפיקוח ובקרה אווירית עתידיים להיכנס לתפקיד העיניים החדשות של שמי המדינה: "בגיל כל כך צעיר, אנחנו מקבלים אחריות עצומה. אנחנו יורדים ממשמרת, מתחברים לטלפון ורואים בעיניים את ההשפעה של העבודה שלנו, ובמה לקחנו חלק. אתה מגיע לעמדה ומבין שאתה אחראי על שמי המדינה".