מסע בעקבות הסקייהוק - "האמריקאי" הראשון בצה"ל

בתרגום חופשי לעברית, מטוס ה'סקייהוק' צריך להיקרא 'נץ שמיים' - אך שמו בישראל הוא בכלל ה'עיט'. "בתרגום בין השפות, אין חפיפה אמיתית כשזה נוגע לעופות דורסים", מסביר לי פרופ' יוסי לשם, צפר ואורניתולוג (חוקר עופות), "זו הסיבה שלדורות הישנים של מטוסי חה"א יש שמות מבולבלים - כמו למשל הF-15 (Eagle), הקרוי בז במקום עיט". 

איור: טוביה קורץ

אבל באשר לתרומה שלהם למורשת החיל, אין עוררין: בשירות פעיל של כ-50 שנים, הספיקו המטוסים להעמיד דורות של טייסים, אבל לא רק - הם הביאו בשורות טכנולוגיות, ששינו מאז את פני הזרוע כולה. לפני עשור הם יצאו משירות, ודגם אימונים של המטוס הועבר למוזיאון חיל האוויר בחצרים, שם נערכים גם להצגתו של הדגם ההתקפי של העיט.

מטוס אמריקאי שהביא איתו שפה ויכולות חדשות

 אז איך הכול בכלל התחיל? במאי 1966 נחתמה בין ארצות הברית לישראל עסקה על קנייתם של 48 מטוסי סקייהוק שהיו הנשק ההתקפי הראשון שנסחר בין שתי המדינות. לאחר מכן, משלחת כחול-לבן המריאה לשם על מנת ללמוד את המטוס החדש ולהכיר אותו מקרוב, בזמן שהחיל התבסס על מטוסים צרפתיים.

ההבדלים בין המטוסים היו מהותיים. המיראז' האירופאי למשל יכול לשאת 2 טון של חימוש, מסוגל להגן על עצמו בקרב אווירי, וטס במהירות 2 מאך, כלומר פעמיים מהירות הקול. לעומת זאת, האמריקאי הוא קטן יחסית, איטי ממנו וזול יותר. למה לרכוש דווקא אותו?

"באותה תקופה היה צורך לחזק את חיל התותחנים שלנו מהאוויר", מפשט אוצר מוזיאון חיל האוויר, ע"צ אבי משה סגל, "והעיט מתאים בדיוק לצורך הזה - הוא התקפי, מדויק, ומסוגל לשאת 4 טון פצצות. אז לכאורה הוא פשוט יותר, אבל מסוגל לשאת פי 2 חימוש".

כשנה לאחר מכן, פרצה מלחמת ששת הימים, ונשיא צרפת דאז הכריז על אמברגו נשק על ישראל, ואספקת המטוסים השוטפת לצה"ל נעצרה: "מדינה במלחמה זקוקה לוודאות וביטחון, ובין השאר שיהיו לה מספיק מטוסים ברגע האמת. האמברגו האיץ את תומו של 'ירח הדבש הצרפתי' והביא בשורה חדשה - העידן האמריקאי".

כבר בתחילת דרכו, "אייש" העיט שתי טייסות שלמות. "דווקא הפשטות שלו איפשרה לשלוח אותו למגוון משימות, והוא הפך ל'סוס עבודה'", אומר אבי. "עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים למשל, מונה רס"ן גיורא רום (לימים אלוף במיל' גיורא רום ז"ל) לפקד על טייסת 115, שהייתה טייסת סקייהוק. אבל עד אז הטיס מיראז'ים בלבד. הוא עלה על טיסת ניסיון בודדת, שהספיקה לו להכיר את המטוס. ובפעם השנייה - כבר תקף בחזית המצרית".

קורס טיס ותדלוק אווירי 

הפשטות של העיט עלולה להטעות - אף על פי שמדובר במטוס קטן וזול גם יחסית לתקופתו, הוא הביא לפריצת דרך טכנולוגית בחיל האוויר הישראלי, כמו התדלוק האווירי. "טייסים מתאמנים שנים ארוכות על היכולת הזו, כי מדובר בפעולה רגישה ומורכבת, שמרגישה כמעט נגד הטבע", מדגיש האוצר.

הודות לכך, התארכה שהות המטוסים באוויר, והתאפשרו תקיפות במקומות רחוקים יותר. "זה היה אירוע תקדימי", מכריז אבי, "זה היה המטוס הראשון בארץ שתודלק באוויר".

כאוצר המוזיאון, התעסק אבי לא אחת בשאלה כיצד לארוז את קורות חיו של 'העיט' למבקרים. כששאלתי אותו על כך, גיליתי על פריצת דרך נוספת שהביא איתו המטוס האמריקאי, והיה הראשון בחיל האוויר ששימש כמטוס מאמן ותוקף כאחד. 

"יש לי את הפריבילגיה להציג אותו משתי הזוויות", הוא מחייך, "במוזיאון מופיעה הגרסה הדו-מושבית, שדרכה הוא מוצג ככלי אימון. ובקרוב, כאמור, תיכנס לתערוכה הגרסה החד-מושבית: כך נוכל להציג אותו גם כמטוס תקיפה".

חולקים לו כבוד אחרון

עם הזמן, עברו הסקייהוקים, גם בגלגוליהם המשודרגים, אל מאחורי הקלעים. השיא שלהם נרשם במלחמת יום הכיפורים, כשהיו הדגם הכי נפוץ בשורות חיל האוויר, ומאז השתכללו שאר המטוסים בחיל, והעיט שימש בעיקר למשימות ל"א, פיזור כרוזים, וכמובן - להכשרות פרחי טיס. לבסוף, נכנסו המטוסים בשנת 2015 "לארכיון", ועבודת השחזור והשימור שלהם היא תהליך חשוב ומושקע בפני עצמו, שנעשה במוזיאון.

"יש משקל גדול לצביעה נכונה של כלי הטיס בתצוגה", מספר לי סמ"ר (במיל') ר', גרפיקאי שעוסק בין היתר בשימור מורשת חיל האוויר. "כדי להבין איך עושים את זה, אני נובר בארכיונים שונים - מחפש תמונות בעיתונים, שואל אנשים וחוקר על גלגולי הצביעה של כל מטוס - בסופו של דבר, הם נצבעים הרבה במהלך השירות שלהם. אין סקייהוק שנראה ממש אותו דבר מרגע הקנייה שלו, ועד היציאה ל'גמלאות'".

בסיום עבודת המחקר, ממדל סמ"ר (במיל') ר' את המטוס, כשעל גבי המודל מוטבע הדפוס שיש לצבוע. את ההוראות הוא מעביר לצוות המוזיאון - שאמון על צביעה מחדש, בצורה מדויקת היסטורית, של כלל המטוסים בתערוכה.

היום, כאמור, המטוסים האלה הם פרטי תצוגה בלבד. אבל רק עד לפני 10 שנים, הם גידלו את דור העתיד שפרס כנפיים, וביצעו משימות מרשימות. "הסקייהוקים היוו אבן דרך משמעותית", מצהיר אוצר המוזיאון, "הם מאוד מזוהים עם חיל האוויר, והם לחלוטין היו סמל אייקוני של התקופה".