3 מהרנ"גים המצטיינים של חה"א מגלים מה מניע אותם לעשות חיל

רנ"ג י', רס"ר מפקדת חיל האוויר 111

כבר בשירות החובה שלו כמפקד על צוות במערך הטכני, אי שם בשנות ה-90, התאהב י' בפיקוד.  בעקבות כך בחר להמשיך בדרכו הצבאית ולחתום קבע. מה שלא דמיין אז, זה ש-34 שנים לאחר מכן, עדיין ישרת בחיל, ויפקד על עשרות 'חיילים בסיכון', שיהפכו כולם לבנים ולבנות עבורו. 

14 מצטייני מח"א

בדרך לשם, ניצב י' בפני צומת דרכים, כשהבסיס שלו נסגר. "בחרתי להישאר בצבא, כי הרגשתי שאני לא יכול לעזוב את מה שאני עושה", הוא משתף. "ובנוסף לתפקיד המשמעת שהמשכתי, הפעם במפקדת החיל, קיבלתי על עצמי משימה משמעותית הרבה יותר - והיא לדאוג לחיילים ש'ויתרו עליהם'".

הכול התחיל בחייל אחד, שהיה רגל אחת מחוץ למערכת הצבאית. "מפקד היחידה אמר לי, 'החייל הזה עולה לוועדה עוד רגע. בוא תשים אותו אצלך, כי הוא לא מסתדר באף מקום'. אז לקחתי אותו תחתיי, והוא סיים בהצלחה שירות מלא".

מאז, המשיך רנ"ג י' לטפח תחת חסותו חיילים עם עבר מורכב. "חלק מהפקודים תחתיי בעלי תיקים במשטרה, ערקו לזמן ארוך, או חסרי עורף משפחתי: הם חייבים מסגרת ומשמעת, ובאותה נשימה גם הכלה וחיבוק. אני לוקח אותם אליי, וסולל להם דרך, מותאמת עבורם". 

וכך, אותם חיילים שלא סיימו בית ספר ואפילו לא עלו לתיכון, השלימו שירות צבאי מלא. חלקם אף המשיכו ללימודים אקדמיים, ופתחו עסקים משלהם: "אני עדיין מתקשר לחיילי עבר שלי, ומבקש מהם לעזור לחיילים אחרים, שמתקשים למצוא עבודה באזרחות. אני אומר להם: 'זוכר איך אתה היית?' - והם מעסיקים אותם ונותנים להם הזדמנות".

רנ"ג י' מעיד כי הוא מכיר מקרוב כמה קשים יכולים להיות החיים, ושלפעמים פשוט צריך אדם אחד שיאמין בך. "אני בעצמי גדלתי ב'רכבת', מעין דירה קטנה בגודל 60 מ"ר. לימים, כשהגעתי לביקורי בית אצל החיילים שלי, הבנתי שאנחנו דומים יותר משציפיתי, ושכל מה שחסר להם זה בעצם חום והכוונה".

רנ"ג מ', מנהל מעבדות מסק"ר בכנף 25 

"אני אחראי על כל מערכות הניווט, הל"א ובקרת הירי של המסוקים, ועל התיקון שלהם", מסביר רנ"ג מ', שכבר מזמן מכיר כל חלק בבטן המסק"רים. את הידע הזה החל לצבור מאז שהתגייס לשירות חובה בבקרת ירי 'נץ' (F-16), ועשה הסבה למסוקי 'פתן' ו'שרף'. הוא העביר כבר 34 שנות קבע בחיל האוויר, וכיום, רנ"ג מ' מנהל מעבדות מסק"ר בטייסת התחזוקה שבבסיס רמון. 

כיוון שצה"ל נותר בין הצבאות הבודדים שעוד מתחזקים את מסוקי 'פתן' (בואינג AH-64 אפאצ'י), פועלת בטייסת מעבדה ייעודית לתיקון טכנולוגיות וייצור רכיבים אלקטרוניים לכלים הללו. "פיתחנו פה יכולת עצמאית שאין עוד מפעל בעולם שמתעסק בהן".

על פרויקט אחד עבדו הוא וחייליו לאורך כשנה - תיקון מכלול במסוק ה'פתן'. "אספנו את כלל המכלולים התקולים למעבדה, והצלחנו לחדש אותם, על מנת לאפשר את המשך הטסת המסוקים", הוא מספר ומיד מצטנע: "אני רק חלק מצוות גדול של כל חיל האוויר, שמתעסק בנושאים האלו. כל אחד מרכיב חלק בפאזל כדי להשמיש מחדש כלים ישנים יותר".

בעבודה אינטנסיבית כזו, עד השעות הקטנות של הלילה, קשה לשלב בין חיי המשפחה לצבא. אך רנ"ג מ' מספר לנו בחיוך שהוא מוצא זמן להכול, אפילו גם להתנדב למען הקהילה בעיר מגוריו. 

"רמון הוא הבית הראשון שלי. גדלתי פה לצד אבי שהיה איש קבע בבסיס, וכאן גם הכרתי את אישתי, ששירתה לצידי כטכנאית מסק"ר. אחרי שהשתחררה, היא חזרה ל-25 שנות קבע, ובחרתי להישאר נגד פה, בין היתר בשביל להמשיך איתה בגף", הוא משתף, "הבסיס הוא כבר מזמן לא רק מקום העבודה שלי".

רנ"ג ב', מנהל עבודה בגף שירותי פרט בכנף 168 

רנ"ג ב' הוא מומחה למורשת ההגנה האווירית: לאחר שירות לוחמה ב'צ'פרל' (מערכת נגד מטוסים), המשיך רנ"ג ב' בשירות קבע במערך, יצא ללימודים וחזר למנהלה. הוא בעל ידע רב בהיסטוריה של ההגנ"א, מנהל את משרד המולטימדיה של המערך, ומלווה משפחות שכולות. "אני בגדול אחראי על ה'רוח', או בשפה האזרחית - מפיק אירועים", הוא אומר בחצי-צחוק.

רנ"ג ב' אמון על כל הקשור לפן החברתי בכנף: למשל גיבושים חברתיים, טיולים, ימי עיון וספורט. אך את ההתרגשות שלו שומעים בעיקר כשהוא מספר על התפקיד הנוסף במנהלה: "אני חתום על הסרטים המופקים במערך, ומנהל את כל המולטימדיה שאנחנו מוציאים. בין אם זה נוגע במוטיבציה, מורשת, תיעוד או זיכרון, מפיקי הווידאו ואני לא מפסיקים ליזום וליצור".

לאורך 20 שנות תפקידו, מעיד ב' כי הפיק כבר מאות תוצרים. "זכור לי במיוחד סרט יום הזיכרון מ-2024, שלאחר פרוץ המלחמה. הוא היה עוצמתי ומרגש, ושילב בתוכו את העיסוק המבצעי, הלוחמים, והמשפחות השכולות. לא נשארה עין יבשה אחת בקהל: והסרט הזה הבהיר לי מה ההשפעה שלנו, איזה קול אנחנו יכולים לתת, וכמה זכיתי למלא את התפקיד".

בנוסף, במשך יותר מ-20 שנה, דואג רנ"ג ב' ללוות את המשפחות השכולות של מערך ההגנ"א. "לכל משפחה יש מלווה מטעמנו, שנמצא בקשר רצוף איתם במהלך השנה, ובמיוחד בחגים, באזכרות ובימי הזיכרון", מפרט רנ"ג ב'. "אני שומע את הכאב שלהם, וממש חי אותו: זו השליחות האמיתית בתפקיד. בסוף לא נוכל להחזיר את החללים, אבל נעשה הכול בשביל לתמוך במשפחות, ולהעריך את יקיריהן כאן במערך".