איך מנהלים במקביל עשרות כלי טיס בזמן מלחמה?

בסיס 'רמת דוד' הוא ביתו של 6 טייסות שונות, הנשלחות לבצע משימות בכל גבול, בכל שעה שיקראו לכך. הן יכולות לצאת בנפרד, או כולן בבת אחת, אך מה שבטוח - הן לא יכולות לעשות זאת בלי הכוונה וליווי תמידי של לא אחר ממגדל הפיקוח.

לפני שנתחיל, יש כלל ברזל שחשוב שתכירו לפני שאתם פותחים את הדלת: המידע מהקומה העליונה - לא יוצא ולא נכנס. לא משנה מה תפקידכם בכוח, כל עוד אתם לא במשמרת, אתם לא תדעו דבר. הטלפונים נשארים בחוץ, ובמשך שמונה שעות של משמרת אינטנסיבית הם יכולים רק לשער מה עולה בחדשות ומי הם אותם החיילים אליהם הוזנקו המסוקים.

"האחריות שלנו היא לנהל ולסנכרן את כל התעבורה האווירית של שטח המחנה", מפשט עבורנו סמ"ר כ', פקח טיסה בבסיס, "האתגר ברמת דוד הוא שהבסיס משלב את כל הפלטפורמות, מטייסות כטמ"ם למטוסי ומסוקי קרב. יש כאן הכול מהכול". 

הם עולים במדרגות ומגיעים לקומה שנראת כמו מעין חצי משושה המורכב ממספר עמדות, ועולים למשמרת - הם נחפפים ומוקצים לאחת מהן: עמדת תיאומים, שאמונה על הקשר עם גורמי חוץ והזנקת טייסות, מענה על השאלות וטלפונים. עמדת הסעה, האחראית על כל הצוותים הקרקעיים מהדת"ק ועד למסלול הטיסה, ובעיקר מתמחה בטיפול תקלות במטוסים בזמן אמת. עמדת הקפה, שמתזמנת את כל המטוסים בהקפה באוויר ונותנת להם אישורי נחיתה. ועמדת הגישה, שאחראית לסנכרן את כל המטוסים בגבהים בין 5 ל-10 אלף רגל.

בדרכם אל הקומה, יכולים פקחי הטיסה רק לדמיין איזה תרחיש יפגוש אותם הפעם. "יכול להתחיל פתאום מטח טילים, או שמטוס עם תקלה חמורה ודחופה יצטרך לנחות במהירות", מתאר סמ"ר כ', כמי שחווה זאת לא פעם, "כל אחד לומד לצפות לבלתי צפוי, להישאר חד ולעבור מ-0 ל-100 תוך שניות".

אחת המורכבויות היא ניהול כמות כלי טיס עצומה במקביל, תוך מתן תעדוף לפי תמונת המצב המבצעית שמשתנה ללא הרף. "לפעמים אנחנו מקבלים בו זמנית קריאות ממטוס בדרך לתקיפה בעזה, מכטמ"ם שיוצא לתרגול הקפות, וגם מסוק שצריך להגיע לרמב"ם כדי לפנות פצועים", מפרט סמ"ר ש', פקח נוסף בבסיס, "בתחילת 'עם כלביא', יצא לי לקחת חלק בתפעול של עשרות מטוסי קרב במקביל. הרגשתי חלק ממשהו גדול - שלא יצא לי לפגוש עד אז".

דוגמה טובה נוספת היא מבצע 'חיצי הצפון' נגד חיזבאללה בספטמבר 24'. "בכל משמרת שעשית התמודדת עם אתגר נוסף, שטרם ראית אתמול, ולי באופן אישי גם קרוב ללב", הטון של סמ"ר ש' משתנה, כשהוא משתף איך כבר מתחילת המלחמה פונה עם משפחתו מקריית שמונה, "עם כל כטמ"ם שראיתי מתקרב לעיר שלי, כשאני זה זה שלוחץ על הכפתור להזניק את המטוסים בזמן ונותן להם אישור להמריא, הרגשתי שאני ממש מגן על הבית שלי".

כחיילים סדירים, כמעט כל החברים של כ' וש' נמצאים 'באותה הסירה' - משרתים בצה"ל בזמן מלחמה אינטנסיבית. חלקם לוחמים אשר מתמרנים כבר יותר משנתיים במספר גזרות. וכך, בסיום המשמרת, כשהשניים מקבלים חזרה את הטלפונים שהשאירו מעבר לדלת, הכוחות בשטח אליהם הזניקו את הכלים מקבלים שם ופנים - ומשימת הפקחים מקבלת גם מימד אישי.

כשהם חוזרים הביתה לסופ"ש, מחליפים חוויות מהצבא במפגש עם החברים, הם קולטים לא פעם עד כמה העולמות מצטלבים, ואיך מבלי לדעת הם עובדים בשיתוף פעולה יום יום. "קשה להסביר את התחושה כשנפל לי האסימון שאני ממש עוזר להגן על חברים שלי שנלחמים בצפון, מזניק אליהם מטוסי קרב וחילוץ, ומשפיע באופן ישיר על החיים שלהם", מפרט סמ"ר ש', "אני רואה לאן המטוסים ממריאים, איפה החימושים נופלים, ורק כשאני יוצא מהקומה אני מבין באיזה אירוע לקחתי חלק".

ולצערם, לפעמים זו גם הדרך בה הם מגלים את הנורא מכל. "ראיתי במערכות שלנו שהיה אירוע בעזה", משתף בעצב סמ"ר כ', "רק לאחר מכן גיליתי שחבר טוב שלי מהבית נפל באותה הזירה. כל כך הרבה לוחמים נפלו, ואתה מבין שיש סיכוי שבסוף אחד מהם יהיה מישהו שאתה מכיר". 

ובסופו של יום, בין אם התגייסו טרם המלחמה או בעיצומה, הם מרגישים היטב את כובד האחריות בכל דקה במשמרת: "אנחנו מזניקים כלי טיס שביכולתם להציל חיים ולפנות פצועים שיכולים להיות חברים שלנו, לסכל איומים נגד הבתים שלנו - ופשוט לעזור להגן על המדינה. בסוף, זאת המשמעות בתפקיד שלנו".