איך הקימו לתחייה את המטוס המושבת בן ה-50 שתקף באיראן?

שמעתם פעם אולי על מיתוס הספינה של תזאוס? אם לא, עוד שנייה תבינו הכול: היה הייתה אוניה שעגנה בנמל אתונה העתיקה. עם השנים, היה נדמה שקורות העץ שמרכיבות אותה הולכות ומרקיבות, אז החליטו להחליף ולאחסן אותן במחסן ייעודי. 50 קורות בשנה הראשונה, 100 בשנייה - כך עד שכולן הוחלפו בחדשות לגמרי.

מכל הסנדות הישנות שנשמרו במחסן, בנו עובדי הנמל ספינה חדשה. עכשיו, נשאלת השאלה - מי מהן היא המקורית? 

תחקיר: עידו בר-נס | עריכת תוכן: עידו בר-נס וים אוליסקר | צילום ועריכת וידאו: ים אוליסקר

סיפור דומה מאוד לזה, שמענו ממש במקרה ביחידת האחזקה האווירית (יא"א), בה מפרקים מטוסים שונים לגורמים, בודקים סדקים, עיוותים, בוחנים כל רכיב אפשרי - ומרכיבים הכול מחדש.

"בבית המלאכה שלנו, מכירים את ה'בז' (f15) - עד רמת החלקיק", מצהיר רס"ב צ', מפקד מחלקת מכונאי מטוסים, "אנחנו רגילים לקבל לידינו מטוסים עם תקלות כאלה ואחרות, והמכונאים שלנו בעלי ניסיון עשיר, כך שהם מצליחים להתגבר עליהן".

אבל גם את המוסך של צ', בעל הקילומטראז' הרב, הסיפור של המטוס, שזכה לכינוי 'איש הפלדה' - תפס ממש לא מוכן. זה, מתחיל מעבר לים, ב-f15 שיוצר בשנת 1978, והיה בשימוש חיל האוויר האמריקאי לאורך זמן רב. לפני כ-12 שנה, החליטו בארה"ב להוציא אותו משירות מבצעי פעיל באופן רשמי.

הכלי המדובר, הגיע לישראל ב-2017, במשלוח אמריקאי יחד עם מספר מטוסים ישנים נוספים. ומה הסיבה לעלייתם ארצה? "הייעוד המקורי היה לפרק אותם, ולהשתמש באלה כחלקי חילוף במידת הצורך".

ותוך זמן קצר מנחיתתם בבסיסי חיל האוויר, עולה רעיון לנסות ולבדוק, האם יהיה ניתן להשמיש בכל זאת את המטוסים הללו. וזו בעצם הייתה שריקת הפתיחה לפרויקט יוצא דופן, שמתחילתו וכמעט עד סופו - מתבצע בבתי המלאכה של היא"א. 

ולאחר סדרת בדיקות ארוכה, מקבלת היחידה משימה, שנשמעת מעט כאילו לקוחה מסרט של טום קרוז - להחזיר לכשירות מטוס לטובת הגדלת הסד"כ עבור מבצע אפשרי באיראן, וכל זה, הכי מהר שניתן. 

במשך כמה חודשים, נדרשים בבתי המלאכה לבצע תהליך מורכב בו מתקנים כלי ישן וריק ממערכות מודרניות והופכים אותו לרלוונטי לזירה המבצעית. "זה מתחיל בדברים פשוטים כמו צבע, ונמשך בהתקנת מערכות מבצעיות ישראליות, מסכים, סדקים ואמצעי תקיפה".

הפרויקט, לא נשאר בידי המכונאים בלבד - חשמלאים, מהנדסים ומומחים נוספים לקחו חלק בדבר. "בשלבים מסוימים עבדו עליו עשרות אנשים במקביל", נזכר רס"ב צ'. "לקראת הסוף, גם בטייסת הגיעו 'לרחרח'. ויחד איתנו, הם עקבו בסקרנות אחר ההתקדמות, וחיכו לרגע שבו ימריא בפעם הראשונה מזה 12 שנים".

לפני החזרה לשירות, עבר 'איש הפלדה' כמה מבחנים קפדניים: נסיעות על המסלול הלוך וחזור בדיקות מאמצים וסדקים. ואז הגיע הרגע בו סוף סוף פרש כנפיים. "אני לא אשכח את טיסת המבחן שלו", מתאר בהתרגשות רס"ב צ', "עמדנו יחד עם אנשי הטייסת, ובאוויר הייתה רק תחושת גאווה אדירה. לצפות במטוס שהיה נחשב בהתחלה כמקרה אבוד - ממריא לשמיים - זה מראה בלתי נתפס".

הציפייה של אנשי החיל גדלה עוד יותר כשבוע לאחר מכן: כשהוא הועבר לטייסת, בטיימינג מושלם עם מבצע עם כלביא, וזכה להגשים את ייעודו כבר במשימתו הראשונה - תקיפה היסטורית באיראן. 

במושב האחורי של הקוקפיט ישב באותם רגעים מכוננים סא"ל (במיל') י', נווט קרב ותיק. "עד עכשיו, מוזר לי להגיד שהטיסה המבצעית הראשונה שלו הייתה איתי, ועוד 2,000 קילומטר מזרחה", הוא מספר, "לפני התקיפה ביצענו כעשר גיחות ניסוי בתוך שטחי ישראל רק כדי לוודא תקינות. אבל, בסוף קשה להאמין שמטוס שלא טס זמן רב כל כך, השתתף ברגע שכולנו מתכוננים אליו כבר שנים".

על השאלה אם זה לא היה הימור לטוס על כלי שנועד במקור לפירוק, הוא עונה בביטחון: "אני מכיר את מטוסי החיל כבר 25 שנה. ואם הצוות של היא"א אומרים שהוא כשיר - אני סומך עליהם בעיניים עצומות, גם כשהמשימה היא איראן".

ובחזרה אל בית המלאכה. מהזמן הקצר שבילינו שם, קל להבין שרס"ב צ', הוא לא אחד שמתרגש בקלות. "אנחנו מכונאים, ולא ממהרים להתלהב מכל דבר. אבל 'איש הפלדה', בשביל החיילים שלי, וגם בשבילי, הוא פרויקט דגל. לראות אותו קם לתחייה במבצע היסטורי - מפיח בנו עוד דרייב להמשיך לעבוד ולעשות את הבלתי אפשרי".