"מנהיגות נמדדת ברגעים השקטים שאחרי הקרב - כשממשיכים להאמין בצדקת הדרך"

שנתיים למלחמת חרבות ברזל, שנתיים שמבחינתי הן שיעור של חיים שלמים. מאז אותו בוקר נורא ב-7 באוקטובר, ידעתי שאנחנו נכנסים למלחמת קיום אמיתית. מלחמה על הבית, על המשפחות שלנו, על עצם היכולת של מדינת ישראל להמשיך קדימה בביטחון.

לכל הטורים האישיים של המפקדים.

מג"ד שמשון

מיום הלחימה הראשון, ראיתי את רוח ה'שמשונאים' במלוא עוצמתה: לוחמים שקמים מיד אחרי אובדן, מפקדים שמובילים קדימה גם כשהעיניים דומעות. מההגנה בגזרה הצפונית דרך הלחימה במחנות הפליטים באיו"ש, צפון הרצועה, בית לאהיה ובית חאנון, ועד לקרבות הרחוב בעומק העיר עזה במבצע מרכבות גדעון ב'  - ראיתי גדוד שנלחם ללא לאות, במקצועיות, ברעות לוחמים ובאמונה בצדקת הדרך.

אחת הפעולות הבולטות שביצענו הייתה בידוד האגף המזרחי של הרצועה, משימה מורכבת שבוצעה תחת אש כבדה ובשטח בנוי. הלוחמים פעלו בקור רוח ובשקט, השמידו תשתיות אויב רבות, ובכך יצרו את התנאים להסכם השבת החטופים לביתם. זו הייתה דוגמה מובהקת לרוח היחידה: נחישות, תושייה ושיתוף פעולה מדויק בין כל דרגי הפיקוד.

המחיר כבד מנשוא. במהלך הלחימה איבדנו עשרה מלוחמינו היקרים - נהוראי, גרי, אור, נווה יאיר, אופיר, הלל, נתנאל, איליי, נועם ואורי ז"ל. הם נלחמו כאריות ונפלו כגיבורים, כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות כאן. נישא את שמם ואת מורשתם בלבנו לעד.

לצדם, אני מצדיע לפצועים הגיבורים שלנו שנפצעו בקרבות הקשים וממשיכים להתמודד עם השיקום באותה עוצמה שבה לחמו בשטח. גבורתם היא תזכורת לרוח הבלתי נכנעת של הלוחם הישראלי.

במהלך השנתיים האחרונות למדתי שמנהיגות נמדדת לא רק בקרב, אלה גם ברגעים השקטים שאחריו, כשצריך להרים לוחם או מפקד שנפל ברוחו, לחזק משפחה שכולה, או להאמין בצדקת הדרך גם כשלא הכל ברור. למדתי שהעוצמה האמיתית של גדוד שמשון היא באנשים שבו, ברעות, באמונה וביכולת להמשיך קדימה למרות הכול.

לוחמי שמשון, אתם הטובים שבטובים. בזכותכם, בזכות חברינו שנפלו ובזכות הפצועים שנלחמים מדי יום, נמשיך קדימה ונביס כל אויב שיעמוד מולנו, עד הניצחון. בסוף, כמו שאמרתי שוב ושוב, הרוח היא זו שמנצחת.

"ויך אותם שוק על ירך" | "עד הניצחון"

סא"ל י', מפקד גדוד בחטיבת כפיר

לכל הטורים האישיים של המפקדים.