ליווינו את ה'גדולים במדים' של הקומנדו מהמדים הראשונים לאדומה

כשאני נזכרת בפעם הראשונה בה פגשתי את חברי 'גדולים במדים' בחטיבת הקומנדו, אני חוזרת לאותו יום בספטמבר, בו שערי הבסיס נפתחו בפניהם, ובטקס מרגש קיבלו את המדים עליהם חלמו עוד מילדות. מאז, הגיעו כל שבוע לבסיס בית ליד, שהפך עבורם לבית שני.

לאורך 9 חודשים ליווינו אותם בשלושה מפגשים, וראינו את החיילים החדשים הופכים לחלק בלתי נפרד מהחטיבה ו'נדבקים' ברוח המאפיינת אותה. 

בכל יום רביעי, רגע לאחר מסדר הבוקר שלהם בבית הספר 'סאלד כפר סבא' לצרכים מיוחדים, עלו החניכים והחניכות על ההסעה לבסיס. ושם, בין המטבח, האפסנאות, משרד הרס"ר או הכוורת הם מתנדבים ועושים הכול כדי לקחת חלק במשהו גדול יותר. במסגרת התוכנית הם עוברים מסדרים, אימוני כושר גופני, ומשתלבים כל אחד בדרכו בכלל האגפים בהתאם ליכולתו. 

"אנחנו לא מוותרים על אף אחד", מדגישה מנהלת בית הספר, ורד בן דרור, "כל מי שהגיע להתנדב ונכנס ליחידה - סימן שהוא יכול ומסוגל. לכן גם כשקשה, נעשה מה שצריך כדי לעזור, להתאים, לקדם, ולהישאר לאורך כל הדרך שהם עוברים".

התוכנית נמשכת 3 שנים, במהלכן הם לוקחים חלק מהפעילות השוטפת בבסיס. תחילה הם מקבלים את המדים, אחרי תשעה חודשים גם את הכומתה האדומה. 

וכאמור, תמצאו או החניכים בשלל תפקידים ברחבי היחידה. "בחלק מהמקומות הם מקפלים ציוד ומסדרים מחסנים, ובאחרים נותנים שירות ישיר לחיילים בבסיס", היא מפרטת, "לפני תחילת הדרך מתקיימות שיחות מדויקות עם צוותי הליווי והרכזים, במטרה למצוא עבור כל אחד את המקום שבו יוכל להרגיש משמעותי, להתקדם, להנות ולהתפתח". 

"המטרה לתת להם תחושת הצלחה ומשמעות", בן דרור מתארת, "הם רוצים לתת מעצמם, להשתלב ביחידה ולהרגיש שהם חלק אמיתי וחשוב בעשייה בבסיס - וכך הם גם היו לאורך כל השנה".

את ענבר, חניכה בתוכנית, פגשנו כשעלתה על המדים לראשונה. "מגיל קטן אני חולמת להתגייס לצבא", היא פותחת, "אחי התאום משרת במשטרה צבאית, והוא מודל לחיקוי עבורי. אני זוכרת כבר כשהייתי בת 12, דיברתי עם חיילים ושאלתי אותם על התפקידים שלהם, וידעתי שארצה להיות חלק מזה כשאגדל".

החיוך שהאיר את פניה כשדיברה על המדים, חימם את ליבם של כל הסובבים. "אני גאה להיות חלק מהצבא שלי", היא מכריזה בעיניים נוצצות, "אני הכי מחכה לעבוד במטבח, ולשיר עם חברים בהפסקות. ואני גם ממש מתרגשת למסע הכומתה בסוף השנה".

בפעם הבאה שהגענו לבקר, החניכים כבר הכירו את היחידה והסתובבו בה בראש מורם, בין אם זה בדרך לאימון גופני או בבחירת המושב בחדר האוכל, היה קשה לפספס כי הפכו לחלק אינטגרלי במקום שקיבל אותם בזרועות פתוחות. "הבסיס הפך להיות לנו בית", מדגישה מנהלת בית הספר, "הם כבר מכירים את החיילים, התפקידים והשמות שלהם, ומתמלאים בגאווה לאחר כל יום עבודה".

לאורך הזמן, רואים איך הביטחון עולה, העיניים מתיישרות, והגב נהיה זקוף קומה. "תחושה מיוחדת עוטפת אותם, שהם שווים בין שווים, חלק מדבר גדול - צבא שלם", מפרטת בן דרור, "תחושת המסוגלות עולה, וכמובן השילוב עם חיילי היחידה".

והנה הגיע הרגע לו התאמנו וציפו לאורך כל השנה - מסע הכומתה. בסוף חודש מאי, התכנסו ליד משרד רס"ר הקומנדו. שם, עם צבעי פנים, תופים, שירים ומורלים, יצאו להקיף את היחידה כשאלונקה על גביהם וחיוכים מאירים את פניהם. 

בסופו של יום, כשההתרגשות בשיא, התכנסו כל חברי התוכנית ומשפחותיהם באודיטוריום, כאשר אחד אחרי השני כל החניכים קיבלו את הכומתה האדומה היישר ממפקד יחידת הקומנדו, אל"ם מ'. "זה חלום שהתגשם", מספרת ענבר, "כשעמדתי על הבמה היו לי פרפרים בבטן. אני תמיד מחכה לימי רביעי, ומתרגשת לבוא לכאן כל שבוע".