הצטרפנו למגלן, דובדבן ואגוז 6 שעות לפני שקיבלו את סיכת הקומנדו

כשחצינו באמצע הלילה את השער הצהוב, כמה עשרות מטרים מתחת לפסגת החרמון, השאלה הראשונה שנזרקה לאוויר היא - 'איפה כולם?' הרי, הגענו למקום בו מחזור שלם של לוחמי מגלן, דובדבן ואגוז, יסיימו בעוד שעות אחדות שנת הכשרה, שנחשבת מהמאתגרות ביותר בעולמות החי"ר.

אבל מהר מאוד הבנו מאחד המפקדים שהתגנבות והסוואה בשיחים היא בדיוק המשימה אליה נקלענו, ושלוש יחידות הקומנדו יחשפו את עצמן - רק רגע לפני הזריחה. 

00:36 

הצטרפנו אליו לנסיעה, והתחלנו לטפס במעלה הגבעה המסומנת לאימון הלילי. אורות הרכב מאירים דרך מלאה בסלעים וחצץ, תוואי מאתגר במיוחד לתמרון. "השבוע אנחנו בעצם מסכמים שנה ארוכה של הכשרה, מפה, נשארו 'רק' עוד ארבעה חודשי אימון ביחידה עצמה - ומשם הלוחמים מתפזרים לפלוגות", סוקר עבורנו סרן ע', בזמן שהוא מפלס את דרכנו לפסגה.

"פתחנו באירוע מתפרץ, מעין תרחיש שמדמה מתקפה כמו זו שראינו ב-7 באוקטובר, בשיתוף מספר כיתות כוננות בקיבוצים הסמוכים", מפרט ע', שבשגרה מפקד על מערך המקצועות בביה"ס לקומנדו, "משם, עברנו לפקודת תמרון קרקעי בלבנון, תרגלנו עם המגלניסטים מבצעים בעומק שטח האויב, בהתאם לייעוד האופרטיבי של היחידה. בשלב הבא, הלוחמים כבר 'פשטו' עד לשלב בו כוחות נוספים, כמו טנקים למשל, מצמצמים מרחקים ומגיעים לחזית".

הלוחמים באימון רטוב במתקן לבנון

במסגרת המשימה הנוכחית היה על הצוותים להשתלט על המרחב ולאבטח את ציר הנסיעה עבור המרכבות. זו הוטלה עליהם, למרות היותם כוח קטן ומבודד - מה שהופך את אלמנט ההפתעה כקריטי להכרעה: "אם ניקח למשל פלוגה שלמה עם ציוד למשימה כמו זו, הם עלולים להיחשף כבר 500 מטרים לפני כן". 

"יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי למנוע את זה - כמו למשל לבחור נתיב התקדמות מוסתר ככל הניתן, תוך שימוש ברחפנים למיפוי הדרך הלאה. אופציה נוספת היא בדיקת כיוון הרוח, אם זו לכיווני, האויב יתקשה לשמוע אותנו - ולהפך".

מפולת אבנים קטנה ורחש בצמחייה מרמזים שניהם על הימצאותם של שני צוותים מצידי ציר הנסיעה שלנו. הלוחמים מטפסים עם ציוד מלא, בשיטת 'זנב עקרב', כפי שמסביר לנו רס"ל מ', מדריך לוחמה. "זו טכניקה קלאסית בה כוח מכניס את הבא אחריו לתוך ההתקדמות, וכך הלאה".

מ', אגוזניק מנוסה בעצמו, חזר להכשיר את מחזור נוב 24' של הקומנדו לאחר תקופת לחימה ממושכת בעזה. "בזמן המלחמה, בה חברים שלך נופלים למען המדינה, בשביל החיים של כולנו - לא יכולתי פשוט להשתחרר. אז הגעתי להכשיר את הלוחמים האלו מ-0, מהטירונות. זה מטורף בעיניי שחייל יכול להגיע אליי באמצע אימון ולהגיד לי: 'וואלה, בחיים לא הייתי חושב לעשות את זה ככה'. אתה מבין שלימדת אותו שיעור שיכול להציל אותו".

01:14 

"קלאץ קלאץ קלאץ!" נשמעות פתאום קריאות מתחתינו. "הותקלנו מלמטה!", צועק אחד הלוחמים, ומיד השאר מצטרפים: "תפסו מכסה! אש אש אש! המחבל בסטריפ של ד'!" הסימולציה היבשה הזו נועדה לבחון תפעול של אירוע בו אויב חודר בין שתי חוליות, והצעקות הן חלק קריטי בהחברת כל הצוות למה שקורה - ומניעת ירי דו"צ. 

02:07

אנחנו פוגשים חבורה משמעותית של לוחמי דובדבן, שעוצרים לפרוק ציוד קל ולהעבירו לתיקים שיישארו מאחורה, כדי שיוכלו להתקדם ניידים יותר בדרך שנשארה להם (או לפחות בזו שחשבו שנשארה…)

הם מגיעים למרגלות אותה הגבעה מהתרגיל הקודם, ותופסים עמדה מאחורי שתי מיגוניות. מהצד, המפקדים צופים בהם ומחלקים הוראות בקשר: 'לתפוס את היעדים הראשונים'. 'לא בטוח שזנב עקרב וחיפויים הדדיים הכי מתאימים'. 'הטופוגרפיה לא בטוח תהיה כמו שחשבנו, אבל בואו נראה, יכול להיות שיהיו כאן חכמים ממני'.

בתכנון כלל התרגילים של השבוע הזה, מושקעת לא מעט חשיבה. לקחים מהתמרון הנוכחי מוטמעים באופן שוטף בתחומים השונים תחת בית הספר לקומנדו: חבלה, רפואה מבצעית, תחום השפה הערבית, איסוף תצפיות, הפעלת רחפנים, שימוש נכון בהסוואה, ניווט בתוואי שטח מורכב, ניתוח מודיעין, ניצול תחום הקשר, וכמובן - פיתוח אמל"ח. 

כל אחת מהתובנות, מגיעה מן המפקדים בשטח, בעזרת תחקורים חוצי אוגדה וחטיבה, ומתורגמות, לצד מעקב אחר היכולות שהאויב חפץ לשקם, לתרחישים מותאמים בשלל האימונים.

אירוע כזה בדיוק נפרס לפנינו שלב אחר שלב, כשלוחמי דובדבן החלו לאגף את השלוחה מימין. "שים לב שאתה משתמש בפקלים הצוותיים ועולה לסריקה באזורים חשודים", מתריע סרן ע' למפקד נוסף בקשר, ולוחש לעברנו בחצי חיוך: "האויב היחיד שהם עלולים לפגוש בתרגיל הזה הם חזירי בר בגודל קיה פיקנטו שמסתובבים בהר".

03:32

לרוחב השטח, חוליות של 3 לוחמים נעות בין עמדת שכיבה באזורים החשופים לבין כריעה מאחורי סלעים. "כיתות א' ו-ב' מקדימה", מצביע רס"ל מ', "ג' תהיה עתודה מאחורה, לצורך חילופים. כמו מעין מחסנית נוספת". 

הקבוצות הראשונות מאירות בעזרת 'שלגונים', וקריאות "אש" לא מפסיקות להישמע כתחליף לקליעים אמיתיים. אבל בבת אחת מהדהדים באוזנינו רעשי פיצוץ, ומהר מתברר כי כוח עלה על מטען מדומה - ומכאן, העלילה מסתבכת.

'שלגון' מונף במהלך ההתקדמות

"פלוגה, אנחנו באר"ן!" צועק אחד הלוחמים, "תוך 15 קטנות פינוי קל!" ה'פצועים' מובאים באלונקות לבסיס הגבעה, לשטח מוגדר מאחורי המיגוניות מהן הסתערו בתחילת התרגיל. מי שלא צריך לדבר - פיו נשאר חתום. מי שלא צריך לעמוד - קרוב לקרקע. 

לכל פצוע 'אבא', כלומר, לוחם האחראי לטיפול המיידי בו. בדקות הקרובות, בתוך מעגל הלוחמים המגנים מבחוץ, פורץ מבצע חבישות ופתיחות ורידים, ובד הכסף שמטרתו לשמור על חום גוף המטופל, מבריק מתחת לאור האדום של פנסי הראש.

06:55

עם הזריחה, לוחמי דובדבן, מגלן ואגוז עושים את דרכם למתחם טקס הענקת הסיכה. לא סתם האתר נראה לי מוכר - בחורף רגיל תוכלו למצוא פה את כל מכוניותיהם של הגולשים והמבקרים באתר החרמון. הלוחמים פורקים את התיקים ב-ח', אחרי לילה שבו נעו מתרגיל לתרגיל, בין הגיא לפסגה, ובו זמנית טיפסו את ההר הגבוה במדינה.

הסיכה שמוענקת להם, כפי שמכריז אחד המפקדים, מתמצתת את ערכי החטיבה בהיותה 'קטלנית אך פשוטה'. ברגע שהיא על המדים, מריצים בראשם הלוחמים את השנה שעברו עד להגעה לפסגה (תרתי-משמע), ורואים איך החיוך שלהם משתקף בפניהם של החברים.

"אין לי ספק, שגם אחרי שישתחררו, למרות שיש עוד זמן עד אז", קובע סרן ע', "הם יהיו חברים לכל החיים. זו הכשרה קשה, ויש בה לא מעט רגעים שבהם הדבר היחיד שעוזר זה הצוות". ברקע, המעגלים המסודרים שפתחו הלוחמים עם מפקדיהם מתפרקים כלפי פנים, וצעקות שמחה מהסוג ששומעים רק אחרי שנת הכשרה מעירות סופית את האזור.