אלו מנהלי 'חדרי המיון' המבצעיים של הקומנדו בלב התמרון

דמיינו שאתם עוטים חלוק לבן ומגיעים לנהל משמרת במחלקת חירום, בדיוק כשנקלטים מטופלים חדשים. בין צוותי הרפואה המחלקים את זמנם בין המיטות, המכשירים המצפצפים והבירוקרטיה האינסופית - אתם אלה שאחראים למסור הנחיות מדויקות לכל אחד ואחד בשרשרת. אפשר להניח שתהיה לכם לא מעט עבודה. 

עכשיו, נקשה עליכם עם עוד משימות: לקבוע את מיקום המיון, לתאם את הפינוי לחדרי הניתוח המרוחקים, ולבצע זאת כשבכל רגע אתם עלולים למצוא את עצמכם תחת אש. זה כבר יותר מזכיר יום רגיל בחייו של מח"ר בחטיבת הקומנדו בזמן מלחמה.

מפקד חוליה רפואית, או בקיצור מח"ר, משמש כרקמה המחברת בין המענה הרפואי לפיקוד המבצעי בצוות הקומנדו - ממש כמו גיד שקושר שריר לעצם. התפקיד ניתן ללוחם שנבחר כדי לפקד על אירועים רפואיים שמלווים במתארים אג"מיים מורכבים. כל אחד מהם יעבור הכשרה קצרה בת 7 שבועות בה מוטמעים תכני רפואה, פיקוד ושליטה.

"כל אירוע רפואי במהלך הלחימה הוא גם בעל עניין אג"מי", קובע רס"ל א', מח"ר במגלן שתימרן בעזה, "אם למשל, נתקלים בחילופי אש או פיצוץ של מטען - יש לסיטואציה שני היבטים: הגשת הטיפול המהיר והאיכותי ביותר לפצועים, לצד טיהור השטח וחיסול האויב. התפקיד שלנו הוא לגשר על הפערים בין העולמות, כשכל שנייה קריטית".

ובזמן שהמפק"ץ, הסמל או המ"כ אחראים על תפעול הכוח בזמן לחימה, המח"ר סוקר את הסביבה בחיפוש אחר אזור בטוח ונקודות פינוי אופציונליות, ובוחן האם זה יתבצע באופן רגלי, רכוב או בכלל מוסק. "כשמגיעים לשטח כמח"ר, אתה נמצא בראש אחר מלוחם רגיל", ממשיך רס"ל א', "אתה מתעסק קודם כל בריכוז הפצועים בהתאם לתו"ל וגיבוש תמ"ץ רפואי ואג"מי כאחת, במקביל להצפת דרישות פינוי וציוד רפואי".

לפעמים, כבר ברגע ההגעה למגנן או לאיתור, נערכים לשעת כושר מבעוד מועד: מבצעים הזזה של רהיטים, שוברים קירות ופותחים חדר אלונקות. 

עכשיו, ברשותכם, נעשה דמיון מודרך קצר. ניכנס כמפקדי חוליה לאירוע רב נפגעים. מהרגע שמושגת שליטה באש, מחלק המח"ר את השטח לגזרות ומתחילים לבצע סריקות אחר הפצועים. משם, הוא מתקדם ל'חדר המיון' במיקום שהוגדר, בו חובשי הצוות מעניקים טיפולים ראשוניים. 

"באחריותי ללוות את המטפל הבכיר ביותר בכוח", מפרט רס"ל א', "אנחנו מבצעים טריאז', שזה בעצם תהליך מיון הפצועים לפי חומרת מצבם, ומגבשים תעדוף של טיפולים ופינויים תוך וידוא עצירת דימומים פורצים".

כעת, נתיבי הפינוי שסימן המח"ר בראשו עם ההגעה לשטח - מוכיחים את עצמם כחיוניים מתמיד. "יש חשיבות גדולה לתוואי שהצוות נמצא בו. באזורים הבנויים של עזה, לרוב תהיה קרבה לציר רגלי, אז 'אכזריות' יוכלו לחכות לך צמוד לאיתור ולקלוט את הפצועים - בסדר גודל של 20 דקות. אבל בלבנון, הסיכוי שתידרש לריצת אלונקות במעלה הר - גבוה יותר. לעיתים, אף תצטרך לבצע טיפול תוך כדי פינוי או להמשיך להתקדם עם הפצועים בתנאי שטח מורכבים".

רס"ל א' זוכר היטב אר"נים שניהל במלחמה - מתעדוף שביצע כלור"ם (לוחם רפואה מבצעית) ברגעים הראשונים שלאחר פיצוץ מטען ועד שהגיעה רופאה לזירה. או איך באירוע קשה נוסף בו היה כבר מח"ר, חיפש לוחמים שחברו לצוות, תוך כדי שהוא שומר על קשר רציף עם כוחות הפינוי. כנראה שלאור הדוגמאות האלה שאלתם את עצמכם: איך התפקיד החשוב הזה קיים רק בקומנדו?

התשובה טמונה בשנת ההכשרה הארוכה של החטיבה, שאינה קיימת במסלולי החי"ר ובה כל לוחם לומד לעומק התמחות מסוימת, בין אם יהיה נווט, תצפיתן, מח"ר או כל פק"ל אחר. "הרעיון הראשוני הגיע מאנשי מגלן, כלקח מאירועים שחוו במבצע צוק איתן", מספר סמל ע', רמ"ד רפואה מבצעית בבית הספר לקומנדו, "והיום יש מדור בכל יחידה - מגלן, דובדבן ואגוז. התוכנית היא להגיע גם לסיירות ולכוחות מתמרנים אחרים".

המיומנויות הגבוהות שמפגינים הלוחמים בזמן אמת לא נבראות יש מאין. הן תוצר של סדרת אימונים שכל הזמן מתעדכנים: "ברמת הפציעות והמקרים, אנחנו משתדלים תמיד לשלב דברים שקרו באמת בחטיבה. מילואימניקים ולוחמים משתפים במה שהם פגשו ועשו לפרטי פרטים". 

לאורך המלחמה, השתקעו תובנות נוספות. למשל, שעדיף להימנע ככל הניתן מהליכים רפואיים מורכבים בשטח, וחידוד חשיבותן של מנות דם בהצלחת חיים מיידית.

"אם לפני חמש שנים היינו אומרים לצוותים הרפואיים שייתכן ויפגשו אירוע כזה וכזה", מודה סמל ע', "היום אנחנו מגיעים ישר לעניין: 'חבר'ה, אתם תראו פצועים. וזה לא מקצוע שאפשר להיות בו בינוניים - אם נהיה בינוניים, פשוט נאבד חיי אדם'". מהסיבה הזו, כלל צוותי הקומנדו מגיעים כפעמיים בחודש למדור לטובת אימון שמירה על כשירות במענה הרפואי.

אך בסוף מדובר במציאות מורכבת, בה, כפי שמעיד רמ"ד הרפואה המבצעית, יש פציעות שגם אם היו מתרחשות בחדר ניתוח ממש, לא ניתן היה להציל את הלוחם או הלוחמת. "לפעמים אנחנו מדמים מצב של חוסר החלטה או בחירה שגויה, במיוחד באר"ן. זה משהו שחשוב להבין לא פחות מאשר היכולות הטכניות - אומנם משתפרים כל הזמן, אבל לצערנו אי אפשר להגיע ל-100% הצלחה". 

ויש שיגידו שהאחריות הגדולה של המח"רים ברגעים הקריטיים ביותר פועלת דווקא כמו אפוד קרמי - אותן התכונות שעושות אותה לכבדה, הן גם אלו שבסוף מגנות. "העובדה שאתה בעל משימה בזמן האירוע", משתף רס"ל א', "ואתה אחראי לראות את כולם בעיניים, מקנה תחושה של שליטה במצב. זה יכול להפוך את ההתמודדות תוך כדי וגם לאחר מכן - לפשוטה ואפילו משמעותית הרבה יותר".