סיירת צנחנים סיימה את משימתה בבינת ג'בייל. זה מה שקרה שם

את הכניסה הראשונה של הצנחנים לדרום לבנון במבצע 'שאגת הארי', הובילה הסיירת. צוות הרחפנים התמקדו באזור בינת ג'בייל, כדי לאסוף מודיעין. "התמקמנו יחד עם הכוח האופקי (איסוף באמצעים מסורתיים), ומשם - התחלנו לבנות תמונת מצב", נזכר סמל ר', לוחם באותו הצוות.

מה שהוא מתאר למעשה, אלו הרגעים שקדמו למבצע של הסיירת באחת הערים הגדולות ביותר בדרום לבנון: "בשלב הראשון, הפעלנו רחפנים תוקפים, מתאבדים ומטילים. זיהינו בצורה הזו 15 מחבלים חמושים, וסגרנו עליהם מעגל. בראש שלי, כל אחד מאלה שזיהיתי, שווה להיתקלות אחת פחות לצוותים הפועלים באזור".

"בשלב השני", הוא ממשיך, "התמקדנו בהקרסת איתורים חשודים בעזרת רחפני משא גדולים ומאות קילוגרמים של חבלה". 

על הצוות של סמל ר', הוטלה המשימה להשמיד את מרחב ה'קסבה'. "לא היה ניתן להכניס לשם כוחות רגליים, בגלל שזה אזור צפוף במיוחד שמקשה על תנועה, לכן באנו לידי ביטוי בצורה מאוד חזקה". היתרון האווירי של האזור סיפק ללוחמים שליטה שלא הייתה מתאפשרת בדרך אחרת, וכך המשימה הושלמה בהצלחה.

"הייעוד של כל פלגה בלט בפעילות הזאת. בין אם בחשיפה והתקיפה, הפשיטות, או בחבלה, הכול עבד בסנכרון מירבי - תוך סיכון מינימלי של כוחותינו בזכות השימוש ברחפנים", משתף הלוחם.

לקראת היציאה, ניתן היה להעיד על שינויים בדפוסי הפעילות של חיזבאללה באזור. בימים הראשונים, המחבלים נהגו לדלג בחוליות מתוך 'קן' ספציפי, שהכוחות הצליחו לבצע בו מארבים ממוקדים. אך לאט לאט, הם נסוגו ממרחב העיר - והתפזרו.

במקביל ל'רחפניסטים' של הסיירת, פעלו גם לוחמי הפלחה"ן - פלוגת ההנדסה והחבלה. בעוד הקסדות, האפודים והמדים שלהם מתייבשים על קורות עץ מהגשם, הם העלו זיכרון מאחד מימי הלחימה: "פעם אחת, קיבלנו חבילות מזון מהארץ. באחת מהן מצאנו מכתב מילד קטן שכתב 'תודה רבה שאתם שומרים עלינו', וצירף מספר טלפון. אז אחד החברים שלי התקשר אליו ודיברנו איתו קצת - וזה באמת היה רגע מתוק שחימם את הלב".

רגע אחר הגיע דווקא בלילה האחרון שלהם בבינת ג'בייל. "יש לנו קטע בצוות, בו אנחנו יושבים במעגל ומחברים משפטים מצחיקים בחרוזים", משתפים סמ"ר א' וסמ"ר י', "ובאמת ביום שלפני היציאה, אחרי שסיימנו לנקות את האיתור, אחד הבחורים בצוות חרז חרוז: 'צוות יקר, עשיתם פה אחלה של ניקיון. הגיע הזמן לספר שאשתי בהריון'". 

"הוא לא רצה לקבל יחס מיוחד", הם מודים בחיוך, "כולנו רצנו אליו וחיבקנו אותו. יש לנו אפילו הצעות לשם. הלוחם חבלן, ואנחנו משתמשים בתערובת שאנחנו קוראים לה 'חנה מיקס' - אז אנחנו צוחקים שאם תיוולד בת, יקראו לה חנה".