החילוץ הדרמטי בג'נין תועד במקרה. עכשיו, הוא נחשף לראשונה

תחקיר: ליה אפשטין וים אוליסקר | עריכת תוכן: ליה אפשטין ורז רופא אופיר | עריכת וידאו וסאונד: יאיר פזרקר | צילום: יונתן הלר 

אוגוסט 24', מבצע 'מחנות קיץ'. חניכי קורס מ"כים נמצאים בהפעלה בג'נין ונכנסים לאיתור. ע' וחברו עולים להחליף שני לוחמים אחרים בשמירה. "פתאום אנחנו מזהים דמויות בחלון", הוא משחזר בפנינו, שנה אחרי, "אנחנו מכוונים את הנשק ולא רואים משהו מיוחד, רק צללים. שתי דקות אחר כך - פתאום צרור מאותו החלון, ואני חוטף כדור".

"באותו זמן אני הייתי בכלל בקומה השנייה", ממשיך אותו סגן א', אז מ"מ בקורס מגדוד 932, "שמענו את הירי וכולנו מנסים להתאפס, ואז אני שומע צרחות מהחלון, ורואה את המ"כ שלי על הרצפה. משם לא עניין אותי כלום: אני דופק ריצה למטה להביא אותו".

תוך רגע, המ"מ הסתובב מהחלון, והתחיל לרוץ. בדרכו אל המדרגות ניתן לשמוע את קריאותיו לחיילים: "זוז, זוז", כדי שיפנו לו את הדרך. ואז, הוא מגיע לקומת הקרקע, ודרך דלת הכניסה מזהה את ע' מדמם כשחברו על הקרקע, מגונן עליו.

המ"מ מבין שמדובר בפגיעת כדור ברגל, ומחליט על תוכנית פעולה. "נגב 7, בוא", הוא צועק, "אני יוצא עם חוליה, נותן רתק, ואני צריך שיעלו חבר'ה לתת גם רתק מלמעלה, ומחלץ אותם, קדימה".

ביחד עם הנגביסט שהוזעק, ותחת אש, הם מתקדמים לעבר ע' הפצוע והמ"כ שלידו. "תן אש תן אש!", הן ההוראות שנותן המ"מ עד לרגע שבו הם מגיעים לנקודת השמירה, ומחלצים את השניים לתוך המבנה.

"למה עשיתי את זה?", מתקשה סגן א' את פשר השאלה שלנו, "כי זה הדבר הכי חשוב לי בעולם - החיילים שלי הם הדבר הכי חשוב שיש".

וכך, במשך כמעט 20 דקות, החוליה הרפואית העניקה טיפול לע', כששאר הלוחמים המשיכו בירי לעבר המחבלים, עד שהסירו את האיום עם הגעת הכוח המתגבר. ע' פונה לבית החולים במצב קשה: "היה לי חור כניסה ויציאה, וכשהגעתי הכניסו אותי לניתוח, ושמו לי קיבוע ברזל מהאגן עד הברך. סה"כ עברתי ארבעה חודשים בשיקום מאושפז ועוד ארבעה בשיקום יום".

הפעם הראשונה שבה נפגשו השניים מאז אותו אירוע, הייתה כעבור שבועיים, כשא' וכל המחלקה ביקרו את ע'. רק אז, נחשף הלוחם לתיעודי הקרב, ולרגעי החילוץ הדרמטיים שלו.

"זה היה להבין את הכול מפרספקטיבה אחרת, כי בסוף כל מה שהיה בזוית שלי זה 4 אנשים ששמים לי ח"ע, ומשם לאלונקה. פתאום לראות את הסרטון, ושא' לא מחכה שנייה ואומר לנגביסט 'בוא איתי', ואז הם יוצאים זה מטורף בפני עצמו - זה אמיץ בטירוף, וגורם לך לדעת כמה החברים והמפקדים יעשו בשבילך".

"נכון שלא הספקתי לסיים קורס מ"כים", משתף ע', "אבל ברגע הזה, הבנתי שלהיות מפקד זה לא רק לחלק פקודות, זה גם להיות הראשון שרץ לחיילים שלך כאילו הם אחים שלך, ולחלץ אותם - לא משנה מה".