איך עוברים גיבוש לסיירת נח"ל? פגשנו את אלה שיודעים - ובוחנים

ביום הגיבוש לסיירת נח"ל אין דבר כזה הדרגתיות. הקפיצה למים (או יותר נכון, לחול) מתחילה כבר ברגע שמגיעים המועמדים לבא"ח. 

ב-72 השעות העמוסות שסיימו ממש זה עתה, הם התמודדו עם עשרות אתגרים שתוכננו על ידי צוותים מהשטח כדי לבחון את כישוריהם - וזאת מבלי שיוכלו להציץ בשעון כדי לראות כמה זמן נותר. על טלפון ברור שאין מה לדבר. 

הגיבוש, כך מתברר, רחוק מלהסתכם בזחילות, חפירות ומסעות. "העומס האמיתי לא מורגש בשרירים - הוא בראש", פותח רס"ל (במיל') י', מילואימניק ותיק בסיירת ומהמגבשים הנוכחיים. "החיילים ישנים מעט, נמצאים בפעילות עצימה ונעים באופן תמידי ממשימה אחת לאחרת. כדי לצלוח את האתגרים האלו, לא תמיד צריך להיות האדם החזק ביותר בקבוצה, אלא האחד ששומר על קור רוח ומתרכז בעשייה". 

אלה באים לידי ביטוי בכל רגע בגיבוש, שהופך אינטנסיבי יותר ככל שהשעות חולפות - כפי שמעיד רס"ן נ', סמג"ד הבא"ח: "פתאום הם לא יודעים אם נותרו להם דקות בודדות או שלוש שעות להשלמת המשימה הבאה. זה שינוי מהותי שקשה להתרגל אליו, בטח כשהוא מתרחש בבת אחת. אבל זו המציאות בזמן מלחמה, ועלינו להכין אותם לכך". 

אפילו התרגיל או המסע ה"שגרתיים" ביותר מתגלים כמבחן מנטלי. "למשל, כשהמועמדים מתאמנים בסחיבת אלונקות לקראת יציאה למסלול", מתאר הסמג"ד, "נאמר להם פתאום כי לא יתבצעו חילופים עד קו הסיום. ברגע זה נאמדת תגובתם: מי יתעקש להמשיך לשאת את המשא הכבד, ומי יסיר מעצמו אחריות. זה מדד שמדגיש חוזק נפשי יותר מאשר כוח פיזי".  

לא לחינם פועלים בצורה הזו - מאחורי כל משימה בגיבוש עומד תכנון פסיכולוגי מדויק. "המועמד אולי חושב שהוא סתם סוחב, חופר או זוחל, אבל לכל דבר יש מטרה", פוסק רס"ן נ', "אנחנו רוצים לראות אם הוא משתף פעולה, איך הוא מתפקד תחת לחץ, ומה קורה כשהוא מותש. לפעמים זה מה שקובע".

לכן המגבשים, יוצאי סיירת נח"ל מנוסים בעצמם, ערניים להפתעות שמתגלות דווקא ברגעים הקשים: "לאחד הגיבושים האחרונים הגיע חייל שקט, כזה שלא בלט ביומיים הראשונים", נזכר י' המגבש, "ופתאום, באחד המבחנים לקראת הסוף, כשהקבוצה הייתה מותשת - הוא היה זה שהרים את הקול, סחב משקל רב יותר מכולם וסחף את האנשים אחריו. אלו הרגעים אליהם אנחנו מייחלים". 

במסגרת הגיבוש, ניתנת הזדמנות גם לצוות שעבד צמוד עם המתמיין להשמיע דעה על תפקודו - זאת באמצעות דירוג שאלון סוציומטרי. "אנחנו משווים בין התרשמות הבוחנים לבין מה שהחיילים עצמם ראו, ומקבלים החלטות בשקלול שתי חוות הדעת", מספר רס"ל (במיל') י', "לא פעם, הם קולעים טוב יותר מאיתנו. הרי בסוף הם אלה שחיו את שלושת הימים האלו יחד, והם אלה שילחמו זה לצד זה בעתיד".

סך התכונות שבודקים הצוותים הפיקודיים והפסיכולוגיים מתבסס על 'פרופיל הלוחם': אוסף דגשים שחוברו על ידי לוחמים מהשטח. "בזמן המלחמה חידדנו מחדש מה חשוב", משתף הסמג"ד, "חוסן מנטלי לאורך זמן, עמידה בלחץ, והבנה שאתה לא לבד - אתה חלק מצוות. זה לא אירוע חד-פעמי, זו מציאות מתמשכת".

בהתאם, נעשו שינויים גם בגיבוש עצמו. "הבנו שהשטח הוא לא רק תיאוריה - אלא הבית שלנו כלוחמים", מדגיש רס"ל (במיל') י', "לכן אנחנו שמים הרבה יותר דגש על לחימה באזור בנוי, והתמודדות מול איומים בדוגמת מטענים".

בסופו של דבר, כשעומדים לרשות המגבשים שלושה ימים בלבד לנבא מי מתאים להיות חלק מהסיירת המצומצמת, יכולת קבלת ההחלטות חייבת להיות מדויקת והראייה - מקיפה וחדה. "מסיימים את השלב הזה חיילים עם יכולות הנהגה, אנשים שמלבד היותם מוכשרים, הם גם גב איתן לחבריהם. זה הכוח האנושי של הסיירת".