"אבא פתאום הוריד את הכומתה מהראש שלו - והבנתי שזה באמת קורה". צפו

כבר כשהייתה ילדה קטנה, רב"ט טליה זוכרת תמונות של אביה מחילוצים בכל רחבי העולם, עם הבגדים המיוחדים או הנוף המתחלף, וסיפורים מעוררי ההשראה. לכן, זה לא הפתיע שגם היא התגייסה בעקבותיו לחטיבת החילוץ וההדרכה.

במשך יותר מ-20 שנים, סא"ל (במיל') ב', אביה, הספיק לשרת במגוון תפקידים בחטיבה הכתומה: ממ"פ, דרך מג"ד 335, ועד היום כרמ"ט נפת גדור. לאורך תקופה זו, השתתף בשלל אירועים ומבצעי חילוץ בארץ ובעולם: רעידת האדמה הגדולה בטורקיה ב-1,999, אסון טאבה שבמצרים, קריסת אולמי ורסאי בירושלים ואירועי חירום רבים נוספים.

עבורו, הבחירה של בתו להתגייס דווקא לפקע"ר הייתה מקור לגאווה: "אני מאוד מאמין בחיל הזה, ולכן שמחתי שהבת שלי בחרה להגיע אליו. אם כבר להתגייס ללוחמה - אז חילוץ והצלה".

"המסלול היה אינטנסיבי ומורכב", היא מתארת את תקופת ההכשרה שנמשכה 8 חודשים, במהלכם בלטה לחיוב ואף זכתה בהצטיינות מג"ד ביום העצמאות, "יצאתי חזקה יותר - למדתי לחלץ, להתמודד עם איומי אב"כ, להילחם ולעבוד כחלק מצוות. קיבלתי כלים שילוו אותי לכל החיים".

חוד החנית

בזכות השפה המקצועית המשותפת, החיבור בין האב לבת קיבל משמעות נוספת. "כשהייתי מספרת לו על תרגילים או על דברים שלמדתי", רב"ט טליה נזכרת, "מיד הוא היה משלים אותי עם סיפורים מהשירות שלו. פתאום הבנתי כמה אבא שלי עשה וכמה אחריות הייתה עליו לאורך השנים".

חוד החנית

"אני זוכרת את אחת התמונות שאמא הראתה לי כשהייתי ילדה, של אבא בתרגיל בצ'כיה. רק עכשיו אני מבינה מה הם עשו שם, ועל מה שהוא סיפר לי", היא משתפת.

במסע סוף המסלול בשבוע שעבר, הצטרף אליה לקילומטרים האחרונים האב הגאה, במדי החיל. אבל להפתעה שהכין לה בסיום היא לא ציפתה. "אבא הגיע יחד עם המח"ט", היא מגוללת את הרגע המרגש, "אני עוד הייתי מלאת אדרנלין ותשושה מהדרך. ואז פתאום אבא הוריד את הכומתה הכתומה מהראש. הבנתי שזה באמת קורה, סיימתי מסלול ואני מתחילה את דרכי בחיל - יחד עם הכומתה שלו".

חוד החנית

גם עבור סא"ל (במיל') ב', היה זה רגע יוצא דופן: "ההתרגשות עצומה. אני מקווה שתמשיך להתפתח, תצא לפיקוד ולקצונה ותהיה חלק מהדור הבא של המפקדות והמפקדים המסורים בפיקוד העורף".

"אני גאה בעצמי שלא ויתרתי על מה שחשוב לי, התגייסתי לחטיבה ועכשיו גם ללכת עם הכומתה שלו", רב"ט טליה מסכמת את חודשי ההכשרה והמסלול המסכם, "הוא עשה דרך מרשימה, אני מעריצה אותו ומתרגשת ללכת בדרכו".