כתבנו הצטרף לאימון הפיינטבול המיוחד של "לביאי הבקעה"

"התחלנו להשתמש בפיינטבול ככלי להכשרת הלוחמים לפני כמעט עשור", נזכר רס"ן פבל פרדקין, סגן מפקד בית הספר ללחימה בבסיס האימון של פיקוד מרכז בלכיש.

"המשחק שהגיע אלינו מהאזרחות, משמש אותנו על מנת לתרגל את החיילים בלחימה בשטח בנוי תוך שימוש בירי חי מול כוחות ביום אויב שאורבים להם מכל עבר", הוא ממשיך, "זו הדרך שלנו לתרגל את הלוחמים בקרב פנים מול פנים בדרך הכי מציאותית שאפשר, באופן בו הם יכולים באמת להיפגע מ"כדורי אויב" ולהבדיל מאימונים אחרים, יכולים גם לפגוע".

על מנת להבין את חשיבות המשחק ותרומתו, הצטרפנו ללוחמי לביאי הבקעה שנמצאים בימים אלה בעיצומו של אימון בבא"פ לכיש. האימון מהווה עבורם את השלב האחרון לפני שייכנסו בעוד כחודש לתעסוקה מבצעית ראשונה בגזרת יריחו.

טרם תחילת האימון, הלוחמים לבשו את אמצעי ההגנה ונפרשו במתחם. מספר דקות אל תוך ה"קרב", וכבר רעשי הכדורים הנורים לכל עבר הדהדו באוזנינו, בנוסף לקולות הלוחמים שמנסים לתמרן את חבריהם לצוות במתחם הרחב.

מהר מאוד גם אני נכנעתי לפיתוי, עליתי על ציוד ונכנסתי "להילחם". חברתי לשלושה לוחמים שדימו את "האויב" באחד הבניינים, והם הנחו אותי לשמור על חדר רחב בעל שלושה פתחים, כאשר המשימה היא להדוף את הכוחות שמנסים לחדור לטריטוריה שלנו.

בהתחלה הצעתי לחבריי לנשק להסתער על האויב בכל הכוח, אך תוך מספר דקות הבנתי את הטעות כשמצאתי את עצמי במרכזו של מטווח כדורי צבע. אני מודה שלא גיליתי גבורה רבה ביחס אליהם, ונשארתי מאחורי קיר בטון עבה שהצליח לבלום כמעט לחלוטין את כדורי היריב לעברי. מדי פעם, הצלחתי להציץ מבעד לקיר, וראיתי לוחמים שמסתערים בכל הכוח ומטהרים את כל החדרים בבניין הסמוך מנוכחות עוינת של לוחמי "אויב".

בשלב מסוים חדלה המתקפה נגדי, וזה היה הרגע שלי לצאת להתקפה. שלפתי את הנשק אל מחוץ לפתח החדר, וריססתי בצבע כל תנועה חשודה שהצלחתי לזהות. כנראה שרוב כדוריי לא פגעו באיש והירי המאסיבי גרם לנשקי לחדול לפעול במהרה, כך שנשארתי מחוץ לקרב.

"לדעתי, השימוש בפיינטבול להכשרה צבאית הוא לא פחות מגאוני", הכריז בפניי בסיום הקרב רב"ט שי צלקה, אחד הלוחמים. "כשאתה מתרגל לחימה על יבש, אתה לא באמת יכול לחוות את התחושה של להיות תחת אש או בסכנת פגיעה ממשית. אך פה, באמת מצאתי את עצמי מתגונן, מנסה להיכנס לראש של האויב ולדאוג תמיד להיות צעד אחד לפניו". 

רב"ט צלקה סיפר לי כי אחד הלקחים המשמעותיים שלו מהאימון הוא הערנות לגבי כמות התחמושת בנשק, דבר שגם אני לא הייתי מודע אליו, וגרם לי בדיעבד לצאת מהקרב בהפסד: "כשאתה מתרגל על יבש, וצועק 'אש אש אש' כשאתה יורה, אתה לא באמת ערני לגבי התחמושת שנותרה לך".

"כאן לראשונה חוויתי סיטואציה בה נגמרה לי התחמושת תוך כדי הלחימה, ומצאתי את עצמי נטול יכולת להחזיר ירי לעבר 'האויב' המסתער", הוא מוסיף.

"במהלך האימון למדתי וגיליתי המון דברים שלא יכולתי לגלות בשום דרך אחרת למעט במהלך לחימת אמת", מדגיש רב"ט צלקה ומשתף: "פתאום גיליתי שמה שחשבתי שאני מבצע מצוין, כמו תנועה במרחב או כניסה לזווית ירי, בעצם חושפת אותי בפני האויב".

"הדיוק של הרובים, המבנה שלהם ומהירות הכדורים, הנמוכה בהרבה מקליעים אמיתיים, יוצרים את ההבדל בין לחימה בפיינטבול ללחימה אמתית", מסביר רב"ט צלקה. "אבל בתכל'ס, מטרת האימון היא לא לתרגל אותנו בקליעה, אלא בתמרון בשטח בנוי וזר כשאתה נתון כל הזמן לסכנת פגיעה".

גם רס"ן פרדקי מצטרף לדברים, ומסביר: "באמצעות האימון, המפקדים יכולים לבחון האם הלוחמים שתחת חסותם יודעים לפעול כנדרש מבחינת יכולות הפריצה, התמרון והירי, ובעקבות הלקחים שהפיקו הם יוכלו לסייע להם לשפר את יכולותיהם המבצעיות".

"אני חושב שהאימון הזה הופך את הלוחמים שלנו לטובים יותר", הוא מצהיר ומסכם: "הוא מדמה עבורם את המציאות בשדה הקרב בצורה אותה לא חוו בעבר, והוא נותן להם כלים חסרי תקדים על מנת להשתפר ולהפוך ללוחמים טובים יותר, כאלה שיכניעו את האויב האמיתי וינצחו במערכה הבאה".