אחרי 3 שנים, 282 חזרו להתאמן. תוך יממה - כבר היו במשימה בלבנון

אם הייתם מבשרים לתותחנים של גדוד 411, בזמן שהם מתרגלים תרחישים ברמת הגולן, שעוד שעות ספורות כבר יהיו בדרך למשימה מבצעית בלבנון - סביר להניח שהם לא היו מופתעים. ובכל זאת, אחרי לילה ללא שינה, יותר מיומיים של תרגיל גדודי ושלוש שנים שבהן לא התקיים אימון כזה, גם עבורם המעבר היה חד.

"זה לא טריוויאלי", מבהיר סא"ל ל', סמח"ט 282, "הם היו ערים מיום ראשון, התרגיל הסתיים רק בשני בצהריים, ומיד לאחר מכן כבר החלו טיפולים ברק"ם. בערב יצאו למשימה, ובבוקר שלמחרת תפסו אחריות מלאה בשטח".

כדי להבין את חשיבות שני התרגילים הגדודיים שהתקיימו בחטיבה 282, צריך לחזור כמעט 3 שנים אחורה - לתקופה שבה המילה 'רענון' כמעט נעלמה מלוח הזמנים. מאז שבעה באוקטובר, גדודי הארטילריה הסדירים פעלו ברצף של לחימה, כוננות ותעסוקות מבצעיות, וגם כשלא נדרשו לבצע ירי, נותרו פרוסים בהתאם לצורכי המלחמה.

"כשהייתי קצין צעיר, היינו יוצאים ל'לבנות רענון' יחסית ארוכות", נזכר הסמח"ט, "ניצלנו אותן לתרגילי סוללה ואימונים והכנו את עצמנו למשימות הבאות. אבל מאז תחילת המלחמה זה פשוט לא קרה. לא היה זמן לעצור ולתרגל".

לאחרונה החליטו בחטיבה לנצל את חלונות הרענון של הגדודים כדי להחזיר את האימונים בהיקף מלא. הראשונים שיצאו היו 405, שביצעו שלושה ימי תרגול ברמת הגולן. אחריהם הגיע תורם של 411, שביצעו תרג"ד שנמשך יותר מ-48 שעות.

בשני התרגילים הושם דגש על התמודדות עם איומים ותרחישים מהלחימה עצמה, ולא רק על יכולת הירי או התנועה בין שטחי כינוס. "התחלנו כשהגדוד פרוס ומוכן לתת אש לכוח מתמרן", מסביר סא"ל ל', "ברגע שאותו כוח מתקדם ומשימתו משתנה, אנחנו צריכים לדעת להתאים את עצמנו. זה אומר להזיז את הכלים, להיערך מחדש ולהיות מוכנים לירי במרחב אחר ובזמן שהוגדר לנו".

לצד שינויי המשימה, שולבו בתרגילים איומים מהאוויר, פגיעות מדומות בכוחות ואירועים שלא הופיעו בתוכנית המקורית.  מפעילי רחפנים הטיסו כלים מעל הלוחמים, ובאחד התרחישים, במטרה לדמות תקיפה אף הוטלו עליהם בלוני מים מלמעלה, באמצעות רחפני FPV: "רצינו להמחיש ללוחמים כמה שאפשר את מה שהם יכולים לפגוש בשדה הקרב".

האיום האווירי, שינה גם את האופן שבו נדרשים להתנהל גדודי הארטילריה. אם בעבר הדגש המרכזי היה על פריסה, ירי ודילוג בין מרחבים, היום, כל תנועה כזו מחייבת התייחסות גם לסכנות שאורבות מלמעלה.

התרגילים כללו בין השאר אירועי ירי תלול-מסלול, היתקלויות ואירועים רבי-נפגעים. באחד התרחישים הוצב בשטח תומ"ת שהתהפך, ובאחר תותח שנפגע מנ"ט, כדי לדמות כלים שנפגעו במהלך לחימה, ולצדם פצועים. במקביל, הכוח נדרש להמשיך לספק אש לכוחות המתמרנים.

"באותם הרגעים, המפקד צריך להחליט מה הוא עושה קודם, וזה חתיכת מבחן", משחזר סא"ל ל', "האם אני קודם מטפל בפצועים שלי, או ממשיך לסייע למתמרן שצריך אותי כאן ועכשיו? איך אני מפנה אותם? למי אני חובר? מה אני עושה כשיש לי כמה אירועים באותו הזמן? אנחנו רוצים שהמפקדים יתמודדו עם השאלות האלה כבר בתרגיל, כדי שברגע האמת ידעו לקבל החלטות בצורה רגועה ומושכלת".

באימונים שולבו גם תנועה לילית, שינויי משימה וחבירה לכוחות שונים. גדוד שהחל את התרגיל בסיוע לחטיבה מתמרנת אחת, נדרש בהמשך לעבור לאחרת, להכיר את דרישותיה באופן מיידי ולהתאים את פעילותו: "זה לא רק להפעיל את התותח. צריך לדעת לעבוד עם הכוחות, להבין מה הם צריכים ולשנות משימה תוך כדי תנועה. אלה דברים שאנחנו מתרגלים כדי שהמעבר בין משימות בפועל יהיה חלק ככל האפשר".

כל זה קורה בזמן ש-282, כחטיבת האש הבלעדית של אוגדה 36, ממשיכה לפעול תחתיה אחרי יותר מ-6 חודשים של לחימה רציפה. "יש כאן מורכבות כפולה", הוא מציג, "חטיבת האש האוגדתית נדרשת להמשיך לספק את הסיוע לכוחות לאורך זמן, לשמור על כשירות הגדודים ולהכין אותם להמשך. אנחנו נמצאים כאן ברצף, וצריכים גם לעשות בניין כוח, לאמן את הגדודים ולהמשיך להשתנות. זה אחד האתגרים המשמעותיים".

ואת המשמעות של השילוב הזה אפשר היה לראות היטב בסיום התרג"ד של 411, כאשר בבוקר למחרת נדרשו כבר לבצע בפועל, את המשימה הבאה. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיק להתאמן רק בגלל שאנחנו בלחימה", מסכם הסמח"ט, "להפך. אנחנו צריכים לנצל כל הזדמנות כדי להכין את הגדודים טוב יותר, בטח אם מיד לאחר מכן הם חוזרים לפעילות מבצעית".