הגולנצ'יקים של מרץ 26' פתחו את האימון המתקדם, והפעם ברמת הגולן

"המילים 'מוקדם מדי' לא רלוונטיות כשצריך להכין חיילים למה שיפגשו בשדה הקרב - בין אם בעוד כמה שבועות ובין אם בעוד חצי שנה", מדגיש רס"ן א', מפקד מחזור מרץ 26' בגולני. וכך, במשפט אחד, מצליח להסביר למה לוחמי החטיבה נכנסו למקום שמכין הכי טוב ללחימה בגזרה הצפונית, עוד בתחילת האימון המתקדם. 

אף שעל הנייר, לא מעט חודשים מפרידים בינם לבין העלייה לגדודים, מבחינת המפקדים דווקא פרק הזמן הנוכחי הוא הסיבה להגביר את הקצב: "ככל שנכין אותם מוקדם יותר, ככה ההרגלים יהיו מוטמעים בצורה חזקה יותר - וברגע האמת הם ידעו לתפקד בצורה המיטבית". 

מתוך ההבנה הזאת, כשבועיים בלבד מפתיחת שלב האימון המתקדם, הגיעו 3 מפלוגות המחזור ל-5 ימים לא שגרתיים ב'מתקן לבנון' שברמת הגולן - כשהמטרה מבחינתם ברורה. "אנחנו רוצים לקחת את כל מה שכבר למדו עד עכשיו", הוא מבהיר, "ולבחון אותו לראשונה בתוך מתחם אימונים שמדמה את השטח והאתגרים שמחכים להם בלבנון, אליה הפנים מכוונות בחודשים האחרונים".

ואם תהיתם מה מיוחד בלש"ביה הזאת, רס"ן א' ממהר לציין שמדובר במתקן ראשון ויחיד מסוגו: "בתור אחד שהיה בתפקידי פיקוד מרכזיים בחטיבה, בין היתר כסמג"ד 13, אני יודע להצביע על הדמיון למציאות. נכון שזה אף פעם לא יהיה בדיוק אותו הדבר, אבל מבחינת הטופוגרפיה ומה שהוא מאפשר לנו לעשות - זה הכי קרוב שאפשר".

בפועל, במהלך השבוע עברו המחלקות שוב ושוב בין שני מצבים מרכזיים: התקפה והגנה. "כל מ"מ קיבל משימה", הוא משחזר, "הם הובילו את המחלקה בתנועה מבצעית של מאות מטרים מהשטח הפתוח, נדרשו לבצע את המעבר המורכב לשטח הבנוי, לכבוש מבנים בזה אחר זה - ובסיום, מבלי לקבל זמן לעצור, להיערך מיד להגנה על המרחב שהשיגו".

שם, דווקא אחרי שהיעד כבר 'נכבש', התחיל חלק נוסף במבחן, שלא פעם הוא שמכריע בשטח. "בתרגילי ההגנה", הוא מרחיב, "הלוחמים החזיקו את המבנים במשך שעות ארוכות, בנו מערך הגנה, חיברו בין עמדות, הציבו מכשולים ושמרו על דריכות לאורך זמן".

"קרב ההגנה זה שלב קשה ומאתגר", הוא מתאר, "נדרשת בו רמת משמעת עצמית ומבצעית גבוהה מאוד. לכן היה לנו חשוב שהחיילים לא יתרגלו רק להסתער ולכבוש - אלא גם את מה שקורה אחר כך, כשצריך להחזיק את השטח".

אלא שגם הדרך אל אותם המבנים לא נשארה סטרילית. בפתחי החדרים הוצבו פסי דריכה שדימו מטענים, וכשחייל פספס אותם ודרך במקום הלא נכון, התרגיל השתנה ברגע. פתאום הכוח ספג פגיעה, הוגדרו פצועים, והם נדרשו להמשיך את המשימה תוך כדי טיפול באירוע.

"לא רצינו מצב שיהיה מצב של 'הנה בית, עכשיו נשאר רק להיכנס ולהסתער'", מסביר רס"ן א', "מה עושים כשרגע לפני הכניסה מחכה לך מטען? אם דרכת עליו - עכשיו יש לך פצוע והתרגיל מסתבך. בדיוק כמו בלחימה, המשימה לא עוצרת רק כי משהו השתבש, ובדיוק בגלל זה בנינו את התרגיל בצורה הזו". 

אותו עיקרון ליווה גם את תרחישי האר"ן ששולבו לאורך השבוע. במקום לתרגל אותם כחלק נפרד ומוכר מראש, הם שולבו במפתיע בתוך האימון: "כך נדרש המ"מ להמשיך לנהל את הקרב, ובמקביל להתמודד עם מספר נפגעים ולקבל החלטות תחת לחץ. בלחימה לא יהיה אר"ן שיחכה לך לחוד - ולכן רצינו שהמפקד יפגוש אותו בדיוק בצורה הזאת".

גם בכל הקשור לכלים האוויריים, נכנסו כמה אלמנטים שהיוו צעד נוסף וקריטי בדימוי מיטבי של שדה הקרב, לבטח בלבנון. "היו רחפנים שהופעלו מעל הכוחות", הוא נזכר, "בחנו לא רק את התגובה ברגע שבו הכלי כבר סמוך, אלא גם את כל מה שקורה לפני: מי מחפה למימד הגובה, מי מזהה ראשון את האיום ואיך המחלקה מגיבה כשהרחפן מתחיל להתקרב?"

"את זה אנחנו מטמיעים כמעט מהיום הראשון של ההכשרה", רס"ן א' משתף, "איך לזהות, להתמגן ולהתמודד. הרעיון הוא שזה לא יפגוש אותם לראשונה כשהם כבר בלחימה".

במהלך חמשת הימים השתמשו הלוחמים במגוון אמצעי הלחימה שעומדים לרשות הכיתה והמחלקה - החל מרובי סער ועד נשק צלפים, דרך מאגים ומטולים ועד רימונים שהושלכו ממש מתוך המבנים. 

"זה אחד המתקנים הבודדים שמאפשרים לזרוק רימון בתוך מבנה", הוא מעיד, "ואז החייל לא רק מתרגל את הזריקה, הוא גם רואה מה קורה שנייה אחר כך. האבק עולה, הראות נעלמת, ובאותו הזמן יכול להיות אויב שמחכה בפינה. אלו בדיוק הפרטים שאנחנו רוצים שהוא יפגוש כאן".

התרגיל הנוכחי, מתחבר באופן ישיר לניסיון האישי של המפקדים בשנים האחרונות. חלק גדול מהם הגיע לבא"ח אחרי תקופה ארוכה של לחימה, והיום הם מכניסים אל האימון לא רק חומר ששמור בתו"ל - אלא גם את מה שראו בעצמם בשטח.

"פעם", הוא מגולל, "היית מסביר לחייל על תפיסת מחסה, בלי שבהכרח חווית על בשרך את המשמעות של זה. היום, אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה, כשמפקד מעיר לחייל - זה מתוך ההבנה של המחיר שהוא עלול לשלם אם יעשה את אותה הטעות בלחימה. הכול הופך להיות יותר פרקטי, מציאותי ובעיקר מבוסס".

ועל אפקט התרגיל, אלו שמלווים את הלוחמים בהכשרה בהחלט יכולים להעיד. "לחיילים עצמם אין עדיין יותר מדי למה להשוות", הוא מחייך, "אבל למפקדים יש. והפידבקים שקיבלנו מהם היו שאחרי האימון, רמת הלוחמה בשטח בנוי קפצה בכמה רמות".

כעת, הלוחמים כבר חזרו מהתרגיל, וממשיכים קדימה לשלבים הבאים באימון המתקדם. "בסוף, השלב הזה קריטי", רס"ן א' מסכם, "חלק מהאיומים שפעם הם היו אמורים לפגוש רק בסיום - כבר הונחו לפניהם. ועכשיו, הם יודעים שהם יכולים להתמודד עם אתגרים שיפגשו בהמשך, גם בהכשרה, אבל בעיקר בתקופה שתגיע אחריה".