כדי לצלוח תרג"ד לילי כזה, צריך דרייב כמו של גדס"ם 5 - וגם 4X4

אם יש משהו שהתברר כבר בשעות הראשונות של תרג"ד גדס"ם 5, הוא שגם אם נראה לכם שספרתם את כל בעלי התפקידים באימון הגדודי הזה, כנראה שתשאירו 2-3 בחוץ. ללא מכשירי הקשר שהתעוררו לחיים מדי דקה, היה בלתי אפשרי לעקוב אחר היציאות והכניסות של כולם משטח הכינוס החשוך בחולות צאלים.

כגדוד סיוע, עליהם 'לאפשר' - לתמוך לוגיסטית בכל מבצע בשטח, דרך שיירות אספקה, פינויים, תיקונים ועוד. "מה שנעשה היום, הוא 'טעימה' מהמשימה הגדולה הזו", מכין רס"ן (במיל') ב', מפקד המכלול של הגדס"ם בחטיבה 5, לקראת הלילה העמוס בתרחישים. 

כמובן שבין לבין, ציפו להם לא מעט בלת"מים. "צק"ג 10 עלה על מטען" - כך נפתחת התקלת 'חימום' ליושבי החמ"ל. "כל מי שלא נחוץ, לעצור את הדיבורים", מורה הסמב"צית בתגובה, ועולה בקשר מול קודקוד צק"ג 10, לבנת הפינוי והמג"ד. "הם נמצאים ממש קרוב, כך שאותה מתקפה חלה גם עלינו", נשמע סיבוך נוסף - אך לקמ"נים תשובה מוכנה: אין סיכוי שהמפקדה הייתה ממוקמת מלכתחילה באזור כזה מאוים. 

מלבד הסמב"ציות, שניהלו את הקשר השוטף ושלטו בתמונת המצב, ביקרו באוהל גם חונכים - חיילים חיצוניים ממל"י, שמשימתם הייתה לבחון את התמודדות הלוחמים עם האתגרים השונים ולאסוף נקודות למישוב, כל אחד בהתאם לרקע המקצועי ממנו הגיע (משא"ן, טנ"א, רפואה, חי"ר ועוד).

רס"ן ש', מפקד החונכים, יצא לפגוש כוח ניוד בסמוך לבית נטוש ממש כשהאימון התחיל. בקשר התנהלו מספר מבצעים בו-זמנית, וקודקוד אחד הודיע על מעבר לנסיעה חשוכה. הנהיגה בשיירה ללא תאורה התאפשרה בעזרת האמר"לים של הנהג הראשון והאחרון. משאית וזוג האמרים הגיעו לנקודה כמתוכנן, ורס"ן ש' ניגש אליהם עם נקודות לשיפור: עמידה בזמנים, תעדוף מטרות, בחירת מסלולים ועוד.

מאוחר יותר, התרגיל התקדם לעבר עזה הקטנה. אותן התוכניות מהאוהל הסגור נפרסו כעת על פני השטח המדברי ומבני הלש"ביה, והתגלגלו עד לשעות הקטנות של הלילה. 

לפי הדיווחים בקשר, צוות אחד נתקל באר"ן עם שלושה פרחים והרדוף, וחובר בהצלחה לפינוי מוסק. החונכים רשמו לעצמם הערות, כמו למשל להזכיר שבקשר לא מפרטים את חומרת הפציעה (קשה, בינוני או קל), אלא רק אם דרוש פינוי דחוף או לא. 

במיקום אחר, חונכי רפואה המתינו לכוח שיגיע לתרגל תרחיש 'פלדה רכה' - במקרה הזה, משוריין שהתהפך ולכודים בו 5 אנשים. הכלי עמד הפוך על צידו, לאחר שנגרר למצב זה בשרשראות. הצוות שהוקפץ זיהה את בובות הדמה הכתומות בין הברזלים, וניהל דיונים קצרים לגבי כל פצוע: "לא נרצה לקרב את בלון החמצן, כי האזור עלול עדיין להיות נפיץ… נתנו כבר משככי כאבים, אפשר לנסר את המוט ולשחרר את הרגל?"

משם, התנקז המאמץ לפשיטה על מבני עזה הקטנה. ולמה שגדוד סיוע, המתמקד בשיירות אספקה, חילוצים ופינויים - יתרגל השתלטות על איתור? התשובה הפשוטה היא שהמציאות בעזה, וגם בגבול הצפוני אליו הם מתכוננים לעלות, עשויה להיות מורכבת ובלתי צפויה. הגדס"ם כבר התנסה באירועים בהם נדרש להילחם, ולכן כל מיומנות שירכשו כאן תוכל לבוא לידי ביטוי בשטח - ואף להציל חיים.

עם השלמת שלב ד' האחרון, הפיקוד בחמ"ל הכריז בקשר על סיום התרג"ד. בימים הבאים, הם יוסיפו לדון בלקחים ובמשמעויות שגובשו, במיוחד לאור האימונים הצפויים בהמשך הסדרה. מחר, עם אור ראשון, הבוץ בנעליים (ובגלגלים) ישאר כדי להבדיל את לוחמי גדס"ם 5 מאלו שישנו הלילה בשלווה.