הם סללו את הדרך לקנטרה, לליטאני ולבופור. כעת המג"דים חושפים איך

הם חזרו לשגרת אימונים אחרי תקופת לחימה אינטנסיבית ברצועה, כשבשבת אחת בסוף פברואר הגיעה שיחת טלפון מהמח"ט, עם הוראה ברורה: 'תתכוננו, עולים צפונה'. מכאן, זה היה עניין של ימים ספורים עד שלוחמי צק"ח 7 השלימו היערכות לכניסה ללבנון.

ב-8 במרץ, הם היו הראשונים לחצות את הגבול ולפתוח בהתקפה על מרחב רב א-תלתין הסמוך אליו. ואם תשאלו אותם, לא בטוח שתיארו לעצמם באותם ימים, שחודשים בודדים אחר כך יהיו החלוצים בעוד לא מעט מרחבים בעומק לבנון: כאלו שחלקם מכירים היטב מדפי ההיסטוריה, כמו קנטרה, הסלוקי, הליטאני ורכס הבופור.

8 חודשים עברו מאז הכניסה, והפעם אני פוגשת את הצק"ח אחרי שחצו בחזרה לשטח ישראל. השריונרים של 75, המוהנדסים של 603 והגולנצ'יקים של 13, כבר הספיקו לפעול יחד ברצועת עזה, להכיר מקרוב את המפקדים והכוחות שלצידם. כך, הם פיתחו שפה משותפת, שלא פעם הייתה זו שבזכותה הקרבות נראו כמו שנראו: מהטנקים שנכנסו ראשונים כדי לחפות, דרך קרבות פנים אל פנים ועד חשיפת והשמדת 'ערי המקלט' מתחת לאדמה.

מ'מכת הפתיחה' הראשונה ועד לחציית הסלוקי - גדוד 13

בלילה שבין 7 ל-8 במרץ, כשהצק"ח נערך להתקפה הראשונה על רב א-תלתין והטנקים של גדוד 75 תפסו עמדות חיפוי, התכוננו לוחמי גדוד 13 להיכנס לכפר מכיוון אל-עדייסה. אבל כבר מהשעות הראשונות מעבר לגבול היה ברור שתנאי מזג האוויר, הבוץ שהקשה על תנועת הכלים ואיום הנ"ט מהמרחבים הסמוכים - יהפכו את הכניסה למורכבת. למרות זאת, הכוחות הצליחו להשלים את ההתקפה הראשונה ולהשתלט על היעד.

"גדוד 13 וגדוד 75 כבר מכירים אחד את השני מצוין", מעיד בפה מלא סא"ל מ', מפקד גדוד 13, ומסתכל על חברו המג"ד השריונר בחצי חיוך. "נלחמנו יחד בעזה, וכשאנחנו נכנסים להתקפה, אני יודע בדיוק מי נמצא מאחוריי ומה הוא יודע לעשות. זה מאפשר לי להתעסק במשימה שלי ולהשלים אותה, בלי לדאוג למה שקורה באגפים".

אלא שרב א-תלתין הייתה רק ההתחלה. אחרי שהשלימו את המשימות בכפר ובמרחבים הסמוכים, המשיכו הכוחות צפונה, והיעד הבא כבר הציב בפניהם אתגר מסוג אחר לגמרי: קנטרה, שבעומק של כ-8 קילומטרים מהגבול.

הכפר, שנמצא בחלקו המזרחי של מרחב הסלוקי, נשלט טופוגרפית בכ-270 מעלות: כלומר, כמעט מכל כיוון שאליו מסתכלים, יש שטחים גבוהים יותר שמהם האויב יכול לתצפת על הכוחות שלנו ולאיים עליהם. עבור הטנקים, שנדרשו להתקדם בציר ארוך וחשוף יחסית, המשמעות הייתה מורכבת במיוחד: איום נ"ט ממספר כיוונים במקביל, לצד ירי מרגמות ורחפני נפץ.

"הבנו שאם ניכנס עם כל הכלים בבת אחת, אנחנו עלולים להיחשף. לכן, בשונה מבדרך כלל, החלטתי קודם להכניס את הלוחמים שלי רגלית, ובכך לפתוח את הדרך גם לשריון", משחזר המג"ד. אלא שבמהלך ההתקדמות, כשהכוחות עדיין בדרך ליעד באמצע הלילה, החלו לרדת גשמים חזקים, ובמקביל נפתחה לעברם אש מרגמות. ארבעה לוחמים נפצעו, וסא"ל מ' מצא עצמו נדרש לקבל החלטה תוך כדי האירוע.

"ידעתי שאם לא נצליח לפתוח להם את הציר בזמן, גדוד 75 יצטרך להיכנס באור יום, כשלוחמיו חשופים לנ"ט, וזה לא בא בחשבון", הוא מסביר, "אז הדבר הראשון שעלה לי בראש היה שאני חייב להמשיך את המשימה ולהכניס את גדוד 75 בחשיכה". ובזמן שהכוחות טיפלו בפצועים, ולוחמי 13 המשיכו בהתקפה הרגלית, נערכו טנקי 75 להיכנס למרחב בעקבותיהם.

בהמשך, הם השלימו את ההתקפה על מרחב קנטרה: שהתגלה כאחד היעדים המשמעותיים ביותר של הצק"ח. "כמו בכל מרחב אחר, אתה מגיע לכפר ומתחיל לסרוק אותו", הוא מתאר, "ואז אנחנו מגלים שיש מתחתיו מערכת תת-קרקעית שלמה: מסדרונות, חדרי שהייה, מטבח, שירותים, חשמל, וכל מה שצריך כדי שאפשר יהיה לשהות שם תקופה ארוכה".

המערכת הראשונה שאותרה הייתה באורך כמה מאות מטרים, ובהמשך נחשפה מערכת נוספת - באורך של כמעט 2 קילומטרים. 
אבל עבור גדוד 13, הדרך ממש לא הסתיימה בקנטרה: היא המשיכה במרחב א-טייבה, והתקדמה עד אחד היעדים המוכרים בהיסטוריית הגדוד לאורך השנים - נהר הסלוקי. "גדלנו על הסיפורים של הקרבות שהיו שם, ובשבילנו להגיע למרחב הזה עם הלוחמים של היום היה דבר משמעותי מאוד".

הם חצו את הסלוקי ברגל, ולאחר מכן יצאו לפשיטה לילית לעבר רנדורייה. "זאת הייתה תנועה ארוכה בשטח מורכב, עם עליות וירידות והרבה מאוד אתגרים בדרך", הוא מתאר. "אבל הגענו ליעדים שלנו והמשכנו משם למשימות נוספות, עמוקות והיסטוריות אפילו יותר".

הטנקים שסללו את הדרך לבופור - גדוד 75

הכניסה של גדוד 75 לרב א-תלתין הייתה הפעם הראשונה שבה חצה גדוד שריון את הגבול הלבנוני במסגרת התמרון. "התפקיד שלנו היה לתפוס עמדות ולחפות על ההתקפה של 13. זאת הייתה הפעם הראשונה שתמרנו בגזרה הזאת, עם תנאי שטח שונים מאוד מאלה שהכרנו בעזה", מספר סא"ל א', מג"ד 75.

כמובן שגם אחרי ההתקפה הראשונה המשיכו הטנקים ללוות את התקדמות הכוחות - אבל דווקא בקנטרה, התחדדה והתחזקה משמעות הפעילות כצק"ח. "אני זוכר שעליתי מול מ' בקשר בזמן האירוע", הוא מספר ומצביע על מג"ד 13. "היו לו פצועים והוא היה באמצע ההתקפה, אבל ידעתי שהוא יעשה הכול כדי שנוכל להיכנס עוד הלילה. זה בדיוק היתרון של גדודים שכבר נלחמו כל כך הרבה זמן כתף אל כתף".

אחרי השלמת ההתקפה על קנטרה, השתלבו לוחמי הגדוד במשימות האיתור וההשמדה של 'ערי המקלט' - תשתיות התת"ק שנחשפו במרחב, שהמשמעותית בהן השתרכה כ-2 קילומטרים מתחת לפני האדמה. "אלה לא מנהרות שאתה נכנס אליהן ומוצא חדר אחד או שניים", מדגיש המג"ד. "מדובר בתשתיות עצומות, עם אפשרות לשהייה של מאות פעילים. כשאתה רואה את זה, אתה מבין כמה משאבים האויב השקיע במרחב הזה".

השמדת המערכות דרשה היערכות ממושכת, שכללה הכנסת כמויות גדולות של חומרי נפץ אל התוואים התת-קרקעיים. "אתה רואה לוחמים שסוחבים חומר בערה בידיים, נכנסים פנימה, יוצאים בארבע בבוקר ואז חוזרים שוב בלילה הבא. זה לא בדיוק הדבר הראשון שהיו חושבים עליו בלחימה, אבל זה נמשך לילות ארוכים עד שהשלמנו את כל ההכנות, כי זה מה שהיה צריך כדי לפוצץ את התוואי".

"אני חושב שהפיצוץ זה אחד הרגעים שהכי זכורים לי מהלחימה", הוא מעיד בגאווה, "אחרי שאתה רואה את כל העבודה שהושקעה בזה, אתה מבין מה המשמעות של להשמיד תשתית כזאת, שהאויב בנה במשך שנים".

בהמשך, התקדם הגדוד צפונה לעבר הליטאני ורכס יוחמור. "הליטאני, וגם הרכס התלול שאחריו, הם מקומות שלא פשוט להגיע אליהם גם בכל רכב אחר - אבל כשאתה בטנק, האתגר מכפיל את עצמו", אומר המג"ד.

ההתקדמות כללה תנועה בצירים הרריים, תחת איום נ"ט, והגעה למרחבים שבהם לא פעלו טנקים במשך שנים. אבל מבחינת המג"ד, קנטרה הייתה 'מכת הפתיחה' לכל מה שבא בהמשך. "אם לא היינו מגיעים לקנטרה, לא היינו מגיעים גם לבופור", הוא מסכם. "כל שלב אפשר לנו להתקדם לשלב הבא. בכל פעם למדנו עוד משהו על השטח, על האויב ועל הדרך שבה אנחנו צריכים לפעול".

לצד 75, גם הטנקים של 77 ו-82 לקחו חלק משמעותי בלחימה בלבנון: למשל, בזמן שלוחמי 77 פעלו תחת צק"ח גולני, הובילו את ההתקפה על דיר סיריאן ואת חציית הליטאני, לוחמי 82 השמידו תשתיות טרור במרחבי כפרים שמהם נשקף איום ישיר על יישובי הצפון. כך, גם כשהגדודים פעלו תחת צק"חים שונים, המשיכו השריונרים של חטיבה 7 להעמיק את התמרון.

פריצת הדרך לליטאני ולסלוקי - במקביל - גדוד 603

בזמן שלוחמי 75 ו-13 התקדמו בין הכפרים והרכסים, נדרשו לוחמי גדוד 603 להתמודד עם משימות מסוג אחר. את המערכה בלבנון הם התחילו אחרי תקופת לחימה ממושכת בעזה, וכבר בימים הראשונים פעלו באל-עדייסה, ברב א-תלתין ובמרכבא, שם איתרו והשמידו תשתיות טרור ואמצעי לחימה.

"הגענו אחרי תקופה ארוכה מאוד ברצועת עזה", מספר סא"ל ר', מג"ד 603. "הספקנו להיות באימון רק כמה ימים, ואז הוקפצנו צפונה, ונכנסנו עם הכוחות ללבנון".

כמו חבריהם לצק"ח, גם עבור 603 אחד היעדים המורכבים היה דווקא קנטרה, בדגש על עולם התת"ק שבו הם מתמחים. "אני מתעסק בעולם תת-הקרקע כבר שנים, וראיתי לא מעט מנהרות בעזה", הוא מבהיר, "אבל מה שמצאנו בקנטרה היה ברמה אחרת: גם מבחינת הגודל והמורכבות של המערכת, וגם מבחינת התנאים שבהם צריך לעבוד כדי להשמיד אותה. פתאום רואים עבודה של שנים, והשקעה של לא מעט משאבים ומערכות במימון איראני מובהק".

לדבריו, תנאי השטח בלבנון חייבו את הכוחות להתאים את שיטת העבודה. "הסלע שם שונה מאוד מהקרקע בעזה. כדי להגיע לתוצאה דומה בהשמדה, אתה צריך כמויות הרבה יותר גדולות של חומרי נפץ. זאת עבודה שלוקחת זמן, וצריך לעשות אותה בצורה מאוד מדויקת".

אבל המשימה הממושכת ביותר של הגדוד התנהלה דווקא מעל פני האדמה. בהמשך הלחימה, ובמשך כמה חודשים, עסקו כוחות הגדוד בפריצת ובהכשרת הצירים שאפשרו לכוחות להתקדם לעבר הליטאני, רכס יוחמור ומרחב הבופור.

"רצינו לאפשר לכלים להגיע ליעדים שעד אז לא הייתה אליהם דרך מתאימה", מסביר המג"ד, "זה אומר לפרוץ צירים, לפנות מכשולים, להתמודד עם מטענים ומוקשים ולמצוא פתרונות בשטח, כשהכוחות כבר מחכים להתקדם".

העבודה ההנדסית נמשכה גם אחרי שהכוחות השתלטו על האזורים הללו, והיא כללה הכשרת צירים נוספים והשמדת תשתיות שאותרו לאורך הדרך. "כשאתה מסתכל על כל הצירים שפתחנו, על התשתיות שהשמדנו ועל המקומות שאליהם הצליחו הכוחות להגיע בזכות כל הפעילות הזאת, אתה מבין כמה משמעותית הייתה התרומה של הגדוד לתמרון".

כשאני שואלת את שלושת המג"דים מה הדבר המרכזי שהולך איתם מ-8 החודשים האלה, לכולם תשובה אחת במשותף - הכוח של הצק"ח. "כשאתה מכיר את האנשים שנמצאים לידך ויודע מה הם מסוגלים לעשות, אתה יכול להתמודד גם עם משימות מורכבות מאוד", קובע סא"ל מ'.

"אני מסתכל על הדרך שעשינו", מוסיף עליו סא"ל א', "מהכניסה הראשונה לרב א-תלתין, דרך קנטרה ועד המקומות שאליהם הגענו בהמשך. יש הרבה דברים שלא ידענו בתחילת הדרך שנצליח לעשות בצורה כזו, ובסוף עשינו בריבוע. היה משהו מאוד נכון ומדויק בשילוב הזה, ואני אומר שאם לפעול ולעשות משימות כאלו מורכבות - אז רק ככה, חי"ר שריון והנדסה".