לראשונה מזה 5 שנים - מסייעת השריון חזרה רשמית ל-401

על רקע צוקי גיר שנראו לקוחים מתוך גלויה, בחופי ראש הנקרה, צעדו בבוקר רביעי שעבר עשרות לוחמי מסייעת השריון הבאים של חטיבה 401. הם השלימו את 50 הק"מ שעמדו בינם לבין הכומתה השחורה, במסע שהחל, למעשה, לפני יותר משמונה חודשים - בו הספיקו כבר לחצות את גבול לבנון.

כדי להבין את גודל המאורע, ראוי שנסביר תחילה את משמעות המילים 'מסייעת שריון'. מדובר במחלקה המורכבת מחיילים המוכשרים ללחימה רגלית מלאה, ותפקידם לספק לטנק כל פתרון מבצעי שיזדקק לו מחוץ לכלי. זהו שיתוף פעולה המזכיר את צוותי הקרב החטיבתיים שקמו לאורך המלחמה, רק מצומצם יותר.

"אנחנו מתנהלים כמו רדאר שסורק ומכין את השטח, ומחפה על האזורים העיוורים של הטנקים", מתאר סגן א', מ"פ בהכשרת המחלקה בגדוד 46, "אם מחבל מנסה להתגנב לכלי, אנחנו נחסל אותו מבחוץ. ולפני שטנק עולה לעמדה, נרים לו בדיקה מקיפה של האזור. אם יש מטרה שהוא לא יכול לירות עליה מסיבה כלשהי, מרגמה או רחפן שלנו יסיימו את העבודה".

בשונה ממסייעות העבר, שהאחרונה שבהן הוקמה לפני כחמש שנים, החיילים הנוכחיים אומנו בראש ובראשונה כלוחמי חי"ר, ולא כשריונרים. הם עברו הכשרה מלאה יחד עם סיירת גולני - ממש במסגרת פלוגה שהורכבה מהם, מהמיועדים למסייעת של חטיבה 7, ומשני צוותים של לוחמי גולני עצמם.

סגן א' נזכר ברגע בו שמע לראשונה על ההקמה, כשהיה בכלל מ"מ בגדוד 51 של גולני: "בהתחלה דיברו על הקמת מחלקת מרגמות שתתמקם בסמוך לגבול. אבל יום אחד, הגיע אלינו קשנ"ר (קצין שריון ראשי) והסביר שרוצים לפתח מחדש צוותי אוה"ד (איתור והשמדה) ייחודיים לשריון, והבנתי שזה נשמע כמו משהו שאני רוצה לקחת בו חלק".

אחרי ההכשרה בבא"ח גולני, המשיכו להשלמה ייעודית בביסל"ח - שכללה הפעלת אמצעי תצפית מתקדמים ורחפנים, לחימה בשטח בנוי, ואת כלל היכולות המשלימות את כוחות השריון בשטח. "בשדה הקרב", מדגיש המ"פ, "אנחנו מספקים תפיסת מרחב קדמי, מבצעים 'התגנבויות' בלילות, חדירה למבנים, ותקיפות עם רחפנים יעודיים. המיומנויות האלו בדרך כלל לא קיימות באופן שגרתי בגדודי השריון".

משם, הכניסה של המחלקה ללחימה הייתה מהירה במיוחד. בזמן שמקביליהם בגולני המשיכו במסלול ההכשרה המקורי, הם כבר התחילו לתמרן תחת צק"ח 401 בכפרים בקווי העומק החמישי והשישי בלבנון.

המפקדים צפו את התרחיש מראש, ודאגו להכין את הכוח בהתאם: "מהיום הראשון לגיוס, הרצנו אותם בתנאים הכי מאתגרים שיכולנו לייצר, ודרשנו מהם בצורה מאוד אינטנסיבית, כי ידענו שאין זמן להתברבר. הבנו שסביר שהלוחמים יפגשו את מרחב הביטחון עוד לפני שיזכו להחזיק את הכומתה ביד".

כעת, עם סיומו הרשמי של פרק הקמת המסייעת, החיילים עתידים להיכנס אל השגרה המבצעית. זו עשויה להכיל, בהתאם למציאות הדינמית בגזרות השונות, משימות תקיפה, הגנה, תפיסת קווים ואימונים נוספים. "ככל שהזמן יעבור, נמשיך לפתח ולרכוש מיומנויות חדשות", הוא מציין, "וללמוד אילו מהן הכי אפקטיביות במצבי אמת".

ובנוגע למסע עצמו, נראה שהמאמץ הפיזי הקיצוני רק הדגיש את החיבור המיוחד שנרקם בין הלוחמים לאורך חודשי הקמת היחידה. "מה שאזכור מהיום הזה זו באמת האווירה ביניהם", קובע סגן א', "איך גם אחרי 50 קילומטר הם עדיין שמרו על חיוכים. ואם מישהו התקשה בהליכה, רק חיכו לתפוס אותו ביד או למשוך אותו לחילוף מתחת לאלונקה".

"אני גאה בזה שהדברים האלו בטבע שלהם כמחלקה", מסכם המ"פ, "רעות היא אולי הערך שהיה לנו הכי חשוב להדגיש לאורך הדרך, דווקא כשקשה - בנקודה הזו לדעת לתמוך בחבר שלצדך".