"הותירו לנו צוואה יקרה - להיות ראויים ומאוחדים, ולאפשר לעם לשכון לבטח במולדתו"

טקס ההתייחדות השנתי עם זכר חללי עוצבת 'ברק' (188) התקיים בשבוע שעבר (רביעי) במרכז המורשת, ההנצחה והגבורה של החטיבה, בראשות מפקד פיקוד הצפון, אלוף רפי מילוא, ובהשתתפות מפקד עוצבת 'געש' (36), תא"ל יפתח נורקין, קצין השריון הראשי, תא"ל אור וולוז'ינסקי, ומפקד עוצבת 'ברק' (188), אל"ם מיקי שרביט, ובנוכחות המשפחות השכולות, פצועי החטיבה ומפקדי וחיילי החטיבה בעבר ובהווה.

את דבר המשפחות השכולות נשאה גלי סידי, אשתו של סא"ל אורן סידי ז"ל, מפקד גדוד 74, שנפל בעת מילוי תפקידו במרץ 2007. "אני עומדת כאן הערב לפניכם, ומייצגת את המשפחה הכי כואבת, הכי גאה והכי חזקה שקיימת - משפחת השכול של עוצבת ברק", אמרה, "משפחה שאיש מאיתנו לא בחר להשתייך אליה. משפחה שנכרתה בברית עולם, ברגע אחד שבו עולמנו חרב והשתנה לנצח".

"בתוך התהום הזאת גילינו דבר מופלא: גילינו שאנחנו לא לבד", הדגישה, "חטיבה 188 היא לא רק מספר, היא לא רק סמל של שרשראות ופלדה - היא בית, היא משפחה שלמה שמחבקת, שמגיעה, שמרימה אותנו ברגעים החשוכים. המשפחות הוותיקות, אלה שנושאות את הכאב כבר עשרות שנים - ממלחמת שלום הגליל, דרך מלחמות ישראל ומבצעים נוספים שחוותה המדינה - מושיטות יד למשפחות החדשות, אלה שהצטרפו למעגל הכאב רק לאחרונה. היד הזו, המלטפת, הלוחשת, בלי הרבה מילים, ׳אנחנו איתכם, אנחנו מבינים׳, היא עמוד התווך שמחזיק אותנו".

"אנו ניצבים כאן היום במרכז המורשת וההנצחה ביראת כבוד", אמר מפקד פיקוד הצפון, אלוף רפי מילוא, "כאן, על אדמת הבזלת הגולנית, במקום שבו נכתבת ונשמרת מורשתה של חטיבה 188 - אנו מרכינים ראש לזכרם של 368 חללי החטיבה שנפלו במערכות ישראל ובמהלך שירותם".

"לפני שלוש שנים, ביום שבת בבוקר שמחת תורה, ה-7 באוקטובר, אנחנו כשלנו בהגנה על תושבי העוטף", חרץ, "לוחמי ומפקדי החטיבה קפצו, לקחו טנקים מצאלים ויצאו להילחם בניסיון לבלום ולעצור את מתקפת חמאס ביישובי העוטף. הם נלחמו בגבורה, אבל זה היה מאוחר מדי. המחיר היה כבד מאוד".

"משפחות יקרות, מאז פרוץ המלחמה לא התאפשר לנו להתכנס כאן יחד כפי שאנו עושים היום", הוסיף, "שלוש שנים שבהן המשיכה החטיבה להילחם, שלוש שנים שבהן התווספו שמות אל קיר הזיכרון. מורשתם של יקיריכן אינה רק זיכרון עבר - אלא היא מצפן. הקשר שלנו איתכן, המשפחות, הוא קשר מחייב, קשר שעובר ממפקד לפקודיו ונשאר לנצח חלק בלתי נפרד מזהותה של החטיבה".

"המשימה עוד לא הושלמה", פסקה, "יש עוד אתגרים ואיומים, אבל גם אחרי שלוש שנים של מלחמה - הרוח שלנו איתנה. האמונה שלנו בצדקת הדרך חזקה, ההבנה שלנו שאין לנו ארץ אחרת, שזו המשימה שלנו, של הדור הזה, כמו אז, דור הניצחון. אנחנו נמשיך לשמור ולהגן, להילחם ולנצח, כמה שיידרש, כמו אז, גם היום, ברוח חטיבה 188. ברוחם ובמורשתם של נופלי החטיבה. משפחות יקרות, אתן בליבינו לעד".

"בשלוש השנים האחרונות לוחמת החטיבה ברציפות בחוד החנית של צה"ל בכל הגזרות", פסק מפקד עוצבת 'ברק' (188), אל"ם מיקי שרביט, "בימים אלו נמצאים גדודי החטיבה בעומק לבנון וממשיכים במשימות המבצעיות בהתמדה ובנחישות, מתוך תחושת אחריות עמוקה להגנת המדינה ולביטחונה".

"משפחות שכולות אהובות ויקרות, חשוב לנו לזכור את הבנים שלכם, נופלי החטיבה הגיבורים והיקרים, ולינוק מהם את תחושת השליחות, את הרוח והרעות, את הגבורה והנכונות למסור את הנפש למען המטרה העליונה של ביטחון עמנו וארצנו", קבע. "ב-7 באוקטובר 1973 נפלה שדרת הפיקוד של החטיבה בקרב על נפח. בתוך זמן קצר נפלו מפקד החטיבה, אל"ם יצחק בן שהם, סגן מפקד החטיבה, סא"ל דוד ישראלי ז"ל, וקצין האג"ם, רס"ן בני קצין. בהיותו טירון כתב דוד מסמך מדהים בשם 'צוואת הלוחם'".

"את המסמך סיים כך: 'אך אם לא אשוב חלילה, ולא אוכל לחזות בניצחון, אל נא תבכו אותי", הקריא, "כגודל הנצח בו אדום, כן יהיה גודל שמחתי, כי ידוע אדע כי לא לשווא אשכבה לי… כי זה יהיה חלקי, בהקריבי את דמי, את גופי, על מזבח ארצי ואדמתי, עמי ומשפחתי. אך אם חלילה לא ינוצח האויב, לא אנוח ולא אשקוט. עד אשר יקום עמי, עם ישראל, ויגאל את ארצו, משכן מבטחו עלי אדמות. אז ורק אז אני אשקוט, ועם ישראל לבטח ישכון'".

"הנופלים הותירו לנו צוואה יקרה: להיות ראויים ומאוחדים, ולחתור יחד לניצחון על כל אויב כדי לאפשר לעם ישראל לשכון לבטח בארצו, מולדתו".