15 לוחמים עשו היסטוריה והפכו לקצינים ה'חשמונאים' הראשונים

"יש פה אנשים שאם היית אומר להם: 'יום אחד תהיו קצינים קרביים, לוחמים, מקצועיים, שעוד דקה וחצי במחלקה', הם היו צוחקים מכמה שזה נשמע הזוי", פותח סגן ג', מפק"ץ בקורס הקצינים הראשון של חטיבת החשמונאים, המסתיים היום.

"לאט לאט, כשהם ראו שהחטיבה מאפשרת אורח חיים חרדי ללא פשרות, לרמת איך ישנים, איך קמים, איך אוכלים, הכול, אותם חבר'ה קיבלו את ההחלטה לתרום עוד יותר", הוא ממשיך, "ועם הזמן, גם הבינו שאפשר לצאת פיקוד בתוך האירוע הייחודי הזה". 

סגן ג' בעצמו מגיע מהעולם החרדי ולמד מספר שנים בישיבה. הוא התגייס לשירות בפלוגת ח"ץ (חרדים צנחנים), ומשם עשה את דרכו לחטיבה החדשה, אז עוד בשלבי הקמתה. וכעת, סוגר מעגל אישי, עם פיקוד על 15 קצינים נוספים במהלך מרבית הכשרתם, ועם כתיבת שורות אלה - עושים היסטוריה בצה"ל.

"לאורך התהליך היו הרבה מאוד שאלות", מודה המפק"ץ, "כשכל קורס אחר מגיע להתאמן בשטחי האש, הם באים למעטפת לוגיסטית מוכנה מראש. אנחנו, לעומת זאת, היינו צריכים לבנות את שלנו מאפס, להיות הרמה המתכננת וגם המבצעת".

יחד עם זאת, חשוב להדגיש שהתוכן המקצועי לא שונה בקק"ץ הזה מבכל אחד אחר. "כל אדם בשדה הקרב שיפגוש קצין חשמונאי שהוסמך אצלנו, או מג"ד שיקבל קצין כזה, צריך להבין שהוא יכול לדבר בשפה צבאית אחידה ורגילה. קריטי שכולם ידעו - הם קצינים מן המניין, ששולטים במקצוע ויכולים להוביל לוחמים בקרב".

לתחושה הזו, שותפים בעיקר הצוערים עצמם, וביניהם גם צוער י': "כל הזמן השווינו את עצמנו לסטנדרט של הבה"ד. זה פיילוט, וכשעושים משהו בפעם הראשונה תמיד יש רצון להוכיח את עצמך. אבל הדברים האלו מקדמים אותך הלאה".

במהלך ההכשרה, הלוחמים השתתפו בפעילויות באיו"ש ובמארבים בלבנון. "למדנו הרבה מאוד מנוהל הקרב ומהתחקירים לאחר מעשה, מהניווטים הרבים והפעילות עצמה", משחזר צוער י', "יהיו לחטיבה לראשונה קצינים שגדלו מבפנים, מכירים את העסק ואת העשייה המבצעית, וזה מטורף". הצוערים יקבלו כעת דרגות, וימשיכו לתפקידים בחזרה בחטיבה.

לכל אחד מ-15 הצוערים, יש סיפור משלו. צוער י', למשל, בכלל לא תכנן להתגייס לחשמונאים. "חששתי שזו תהיה אולי מסגרת שמתפשרת בהיבט הדתי או המקצועי", הוא מעיד, "אבל אז הבנתי שהרמה שונה, וגם שיש לי הרבה מה לתרום בתור מישהו גם עם רקע 'ישיבתי' וגם כושר טוב". בחנוכה 2025, התחיל את המסלול, שהוביל אותו לבסוף לקצונה.

"אני יכול לספר על בחור אחד מאצלנו שהגיע מבני ברק, מקהילה שבכלל לא רצתה לקבל אותו בחזרה", מוסיף המפק"ץ, "היו כאלה שחשבו שזהו, מה שנקרא, 'הלך הילד', הוא כבר לא יהיה חלק מהמסורת. ואז הוא התחיל לחזור בשבתות, והם נחשפו לכמה שהכול נשאר ואפילו מתחזק. זו דוגמה למישהו שהוכיח לסביבה - כן, זה אפשרי, אני יכול להיות חרדי ולוחם מהשורה הראשונה".

מבחינת סגן ג', זה הסוד של החטיבה, ושל מקומה בצה"ל. "אנחנו בעיקר מודים לצבא על כך שנותנים 100% מבחינת התשתיות, הצרכים, הזכויות, והמתקנים שצריך. כל צוער שסיים פה את הקורס יפקד בקרוב על מחלקה של לוחמים חרדים שכמעט ולא יצאו מבית המדרש בחייהם. זו ההרגשה הכי טובה - לדעת שיש לנו מה לתת, ללא פשרות".

"קורה שמנסים להלביש על החטיבה כל מיני כותרות, בין אם לחיוב או לשלילה", מדגיש י', "בסוף, אני יכול להגיד מהניסיון שלי, שכל הדברים האלו נשארים בחוץ. כן, אנחנו יוצאים ממקום מסוים מבחינה רוחנית והשקפתית, ויש התאמות. אבל מעל הכול, המוטיבציה היא לעשות את מה שהמסורת מצפה מאיתנו, ומה שהמציאות מחייבת".