ממפקד מחלקה בלבנון ה-2 למפקד הבלנ"ם. הקרבות ששינו את סא"ל א'

"הייתי בטוח שאני מתגייס לצבא 'משעמם'", כך פותח בחצי גיחוך סא"ל א', כיום מפקד יחידת הבלנ"ם (444), את השיחה בינינו. "זה היה ב-2003. צה"ל יצא מלבנון וסיים את 'חומת מגן' באיו"ש". מה שא' לא דמיין אז, זה ש-20 שנה לאחר שלחם בלבנון לראשונה, הוא יוביל בדיוק באותה הגזרה את היחידה שגדל לפקד עליה.

אבל לפני זה, נחזור קצת אחורה. כמו רבים במשפחתו, סא"ל א' חלם להתגייס לגולני. משם, המשיך לקצונה במחשבה שימלא תפקיד אחד, אולי שניים. "כשסיימתי את קורס הקצינים, קיבלתי מחלקה של בני ישיבות שהיו רגע לפני שחרור - או לפחות זה מה שחשבנו".

2006 - מלחמת לבנון השנייה

המצב אל מול חיזבאללה הלך והתחמם, ובבסיסי הצפון הורגשה המתיחות. "עלינו למוצב והתאמנו חזק מאוד, לא נחנו לרגע והימים היו ארוכים. ואז פתאום בחדשות מדווחים על חטיפה", הוא משחזר, "התחילו פיצוצים, דיווחים ארטילריים, וכבר אז הבנו שזה אירוע אחר - זו מלחמה".

הלוחמים, שימים בודדים הפרידו ביניהם לבין השחרור, ידעו שזה 'המאני טיים'. המשימה הראשונה שלהם הייתה לפוצץ את אתרי השיגור של חיזבאללה. "ערכנו מארבים במקומות עמוקים, נכנסנו לכפרים, והיינו במקומות שלא דמיינו שנחצה אליהם", הוא לוקח נשימה, "המלחמה הזו שינתה אותי לחלוטין".

ביום שבת, 12/08/2026, גדוד 12 של גולני קיבל משימה חדשה - להשתלט על הכפר חדאתא, הממוקם כ-6 קילומטרים צפונית לבינת ג'ביל, ואליו כוחות צה"ל לא נכנסו עד אז. הגדוד הגיע למרחב לפנות בוקר, בליווי טנקים. 

"היינו פלוגת החוד, והמשימה שלנו הייתה לכבוש צומת בשביל להעביר שם גדוד טנקים", הוא משחזר, "ואז זיהינו חוליית מחבלים, שחוצה את הצומת ונעלמת בין הבתים". 

הם התחילו לעבור את הצומת ונכנסו למארב של מחבלים. "זה התפתח להיתקלות ארוכה מאוד, במהלכה נפל הקשר שלי, סמ״ר יהונתן אנקונינה ז"ל".

הקרב היה קשה. הם ספגו אש כבדה וטילי RPG מכמה מקומות שונים במקביל. "עשינו הכל כדי לחלץ את גופתו של יהונתן. היריות לא פסקו, צוות החילוץ ניסה להגיע אליו פעם ראשונה, ולא הצליח. וגם בפעם השנייה, תחת האש הכבדה לא הצלחנו להוציא אותו", הוא מספר בצער, "היו רגעים שפחדנו שלא נצליח. אבל לא ויתרנו והמשכנו פעם נוספת".

"זיהינו חוליית מחבלים שמנסה לחטוף את הגופה. סיכלנו אותם, והתחלנו בניסיון חילוץ נוסף". הצלפים המשיכו לירות וכוח החילוץ הצליח להחזיר את יהונתן איתם על אלונקה.

"בתור מפקד, כל האחריות על הכתפיים שלך. אתה ממש מרגיש את העיניים של החיילים נישאות אליך, ואתה חייב לעשות הכול, אבל הכול, כדי לבצע את המשימה כמו שצריך", הוא מדגיש, "מעבר לזה, זו משימה ערכית ועליונה להחזיר חייל שנפל הביתה. לא היינו נותנים לו ליפול בידיהם של חיזבאללה".

2014 - מבצע 'צוק איתן'

לאחר לבנון השנייה, נשארה בו התחושה שכל עוד הוא יכול להילחם ויש בו צורך - הוא יישאר. ולכן כמעט עשור לאחר מכן, הוא שירת, כסמג"ד גפן בהכשרת הקצינים הקרביים. "ימים בודדים לאחר שהגדוד שלי נפגש לראשונה בהכשרה, התחיל 'צוק איתן'. התקשר אליי המג"ד באותה תקופה, סא"ל דולב קידר ז"ל, ואמר לי "תקשיב, אין סיכוי שאנחנו לא מגייסים את הגדוד למבצע הזה - הם לא יחזרו לגדוד מבלי להילחם". 

וכך היה. ימים ספורים של הכנות הפכו את הגדוד שהכיר רק לפני רגע - לאורגני. "אחרי יומיים-שלושה של תרגילים ירדנו לכיוון עזה, והתכוננו להיכנס. לא ציפינו שהאירוע יפגוש אותנו דווקא מחוץ לרצועה, במוצב".

"בתום ימים אינטנסיביים וארוכים מאוד המג"ד שלח אותי להניח את הראש לחצי שעה. פתאום אני שומע בקשר את המ"פ צועק שהמג"ד חטף RPG", הוא מספר, "12 מחבלי חמאס, מחופש ים לחיילי צה"ל, הגיחו ממנהרה שחצתה את הגדר והגיעה עד למוצב שלנו. אני לוקח פיקוד, ומגיע עם כוח לאזור האירוע".

"בהתחלה לא האמנתי למראה עיניי. חשבתי שאנחנו באירוע דו"ץ. הכל היה דומה, הם התחפשו לחיילי צה"ל - מהנעליים, למדים והווסטים. הדבר היחיד שהפריד ביננו היו הקלאצ'ים שלהם, והמצנפות שהם שמו ללא מסיכה. לא יכולתי מעולם לדמיין תמונה כזו".

יחד עם המג"ד, נפלו בקרב גם סג"ם יובל היימן ז"ל, רס"ב קסהון (דני) ביינסאין ז"ל ורס"ל נדב גולדמכר ז"ל. 

"זה היה מטלטל מאוד. זו הפעם הראשונה, לפחות שאני חוויתי מנהרה בתוך שטחנו", הוא מספר ומוסיף, "אבל ללא ספק האתגר הכי גדול הוא כשהמג"ד שלך נופל. בכל זאת הפכנו את החבר'ה האלה לצוות אורגני רק לפני שלושה-ארבעה ימים".

2023 - פרוץ המלחמה הנוכחית

אנחנו קופצים בזמן שוב, 12 שנים קדימה, לפרוץ המלחמה. "עברתי לתפקיד מפקד הבלנ"ם - ניוד מבצעי (444) שבוע וחצי לפני שבעה באוקטובר", הוא מגולל, "הכניסה שלי ליחידה הייתה אמורה להיות ביום רביעי, ותכננתי כבר באותו ערב לעשות ללוחמים תרגיל שנקרא: 'מלחמת לבנון השלישית'".

הם היו אמורים לצאת לרגילה לכבוד החגים, יומיים בודדים לאחר החילוף. אך הטקס נדחה לחמישי והלוחמים יצאו לחופש. "עדיין לא ויתרתי, והייתי צריך להפעיל אותם קצת. הם יצאו לפעילות מבצעית בעזה, ביצעו מעצרים באיו"ש, והיו בחטיבה הדרומית עד יום שישי, 6 באוקטובר".

בבוקר יום שבת, שיחה מפתיעה מחבר והסרטון משרדות שרץ ברשת הפעילו אצל סא"ל א' את כל הנורות האדומות. "מיד התקשרתי לחפ"ק שלי, ויצאנו בנפרד הכי מהר שאפשר לכיוון זיקים. בכביש נתקלנו במחבלי חמאס על אופנועים - פתחנו באש וחיסלנו 2 מהם. התקשרתי למח"ט שלי ואמרתי לו: 'אני מקפיץ את כל היחידה. סדיר ומילואים. אנחנו במלחמה מסוג אחר'".

"בסוף הצלחנו לספק כלי רכב ממוגנים ליחידות הלוחמות, ולהעביר אמצעי לחימה לכוחות, וצוותי היחידה יצאו שוב ושוב אל מוקדי הקרבות - כל מי שהגיע לקח רכב ויצא לעוטף", הוא מספר, "עוד לא ידענו מה תמונת המצב בכל יישוב, ומה גודל האירוע. אבל הבנו שחייבים לפעול ועכשיו".

הכלים של הבלנ"ם דהרו לכל זירה מרכזית - משדרות וזיקים, דרך נחל עוז ומוצבי הגזרה ועד כפר עזה ובארי. במשך ארבעה ימים הם סייעו בטיהור המרחב, ובהמשך הוטלו עליהם משימות נוספות ברחבי העוטף. רק לאחר מכן הצטרפה היחידה לתמרון הקרקעי. "לקח חודשים לאסוף את הרכבים בחזרה, אבל באותו יום היה ברור שהם נמצאים בדיוק איפה שהיו צריכים להיות".

מיד בפרוץ התמרון הם חברו לאוגדות 36 ו-162, ונלחמו לצידם ברצועת עזה. במעלה הדרך, הורחבו גם משימות היחידה. "בין היתר, השתתפנו במבצעים מורכבים לאיתור, השבה וחילוץ חטופים", מפרט מפקד היחידה, "עבדנו אל מול יחידת שו"ן (שבויים ונעדרים), והיינו במבצע מאוד מיוחד, במהלכו חולץ פרחאן קאדי ממנהרה ברפיח".

סא"ל א' לא תכנן להמשיך בצבא עשרות שנים, אך כפי שהוא מצהיר: "המלחמות הובילו אותי". מקצין אג"ם בחטמ"ר עציון, לקמב"ץ איו"ש, סמח"ט מנשה ועוד, הוא הבהיר שיישאר כל עוד יש לו ייעוד בשטח. "החלטתי שכל זמן שאני בצבא, אני אמלא תפקידי לוחמה. זה המקום שלי".