הכירו את המדריכות של הכלי הכי פראי בג'ונגל של צה"ל

את הבאזז סביב תפקיד מדריכת החי"ר - כל אחד מכיר. ומספיקות אפילו 5 דקות בחברתן להבין את הסיבה - הן שמחות, מלאות מוטיבציה וגאות במה שהן עושות, או כמו שהן מכריזות בחיוכים מאוזן לאוזן: "אין פה שביזות!"

לפני שנבין את המקור של ה"תופעה", כדאי ללמוד קצת פרטים בסיסיים: קורס מדריכות החי"ר, שמתקיים בביסל"ח 17, אורך כחודשיים וכולל טירונות 02 ולמידת בסיס הדרכתי. בסופו מתחלקות המדריכות החדשות לתחומים שונים - צליפה, קליעה, רכבים קרביים משוריינים, ביניהם הנמר, האכזרית והנגמ"ש, טיל "גיל", מרגמות ועוד. לאחר מכן, הן ממשיכות להכשרה נוספת שתמקצע אותן בתחום אליהן יועדו, ואורכה משתנה בהתאם.

את היום שלי ביליתי בחברתן של מדריכות הנמר - , הרק"ם המרכזי והממוגן ביותר בזרוע היבשה, שנמצא בשימוש של חטיבת גולני, ואף עתיד להחליף את האכזרית בה השתמשו עד עכשיו בחטיבת גבעתי. הן מתחלקות לשני תפקידים - מדריכות נהגים ומדריכות קטלנית, מערכת הירי של הנמר.

אז מה זה תכל'ס אומר להיות מדריכת נמר? "אנחנו מעבירות קורס בו אנחנו מלמדות את הלוחמים הכול על הנמר, הרכב שישמש אותם בלחימה, כדי שבקו או במצב מתוח הם ידעו בדיוק איך לתפעל אותו", מסבירה סמל דניאל טראוב, "בעזרתנו הם ינהגו ויירו בצורה המקצועית ביותר, ויוכלו גם להתמודד עם תקלות בזמן אמת בצורה המהירה והיעילה ביותר".

את הקורס עוברים כל הלוחמים של חטיבות גולני וגבעתי, כחלק מההכשרה שלהם. הם מגיעים לביסל"ח, ובמשך ארבעה שבועות הם עוברים שיעורים עיוניים, יורדים לשטח, מבצעים תרגילים מעשיים ולומדים לתפעל את הנמר.

"מדריכת נמר לא רק מסבירה לחיילים שלה מה לעשות כדי שהם יבצעו - אלא היא עושה זאת גם בעצמה", מדגישה רב"ט סתיו עיני, והשאר מהנהנות בהסכמה, "אנחנו מנוסות בפן המעשי עוד מההכשרה, אבל מעבר לזה, חשוב לנו להדגים ללוחמים, אז גם אנחנו ממלאות דלק, בודקות שמנים ו'מגרזות'. אין אחת שאין לה כתמים של גריז, שמן או סולר על המכנסיים, שלא לדבר על פודרה, שהיא חלק אינטגרלי מהשגרה שלנו".

כל אלה ועוד באמת מוסיפים להנאה של המדריכות, אך כששואלים אותן מה הסוד המיוחד שלהן לחוסר השביזות, הן אומרות בלי לחשוב פעמיים: "האנשים". "הבנות בצוות הן כמו משפחה", משתפת רב"ט עיני, "אנחנו חיות אחת עם השנייה 24/7, ונמצאות יחד ברגעים הטובים והקשים. אכפת לנו בטירוף אחת מהשנייה וזה כיף לבוא בידיעה שיש לך עם מי להיות, ושיש אנשים שאוהבים אותך".

רב"ט יהב חליבה מסכימה ומוסיפה: "החברות בינינו היא בדברים הקטנים, ויש לנו כל מיני חוקים שלא קורים במקומות אחרים בצבא. כמו למשל, כשאנחנו יורדות ממשטח הטיפולים של הנמרים, אין מצב שמישהי תיכנס להתקלח לפני שהבנות האחרות יחזרו. היא תפרוס מצעים לבנות בחדר ותחכה להן".

וכמובן שאי אפשר לשכוח את הקשר המיוחד שנוצר עם החניכים בקורס: "זה קשר שנרקם לאט לאט, ויש לו גבולות - הם יודעים להתייחס אלינו בכבוד ולדבר אלינו כמו שצריך, אבל אנחנו גם לא בדיסטנס איתם כמו המפקדים, אז הם באים ומספרים לנו על היום שעבר עליהם ואנחנו עושים הרבה צחוקים ביחד", מסבירה רב"ט חליבה.

"הדבר האהוב עליי בקשר עם החניכים זה שהם רואים אותנו כגורם הכי מקצועי, אז הם באים ושואלים אותנו הכול, גם על דברים שהם לא צריכים לדעת, וכשהם עושים את זה זה מחמם לכולנו את הלב. לפעמים אפילו מתקשרים אלינו לוחמים שעבר זמן מאז שהם סיימו את הקורס, רק כדי לרענן את הזיכרון ולפתור בעיות", היא מוסיפה. "העבודה עם הלוחמים מצחיקה, אף אחד לא דומה לאחר וזה מיוחד לפגוש ולעבוד עם אנשים שמגיעים מעולמות שונים לחלוטין", ממשיכה אותה רב"ט עיני.

"העבודה של מדריכת הנמר והחי"ר בכלל, בעלת משמעות עצומה, כי את מסמיכה את זה שהולך לירות או לנהוג במערכה הבאה", מסכמת רב"ט עיני, "אם לא עשית את התפקיד שלך כראוי - הוא לא יעשה את שלו".

עכשיו התמונה כבר נראית הרבה יותר בהירה - מוטיבציה, חברות והבנת החשיבות בעבודה היומיומית מרכיבים את הנוסחה המושלמת לשירות משמעותי, או בשורה התחתונה - יש לנו הרבה מה ללמוד ממדריכות החי"ר, ולא רק על הנמר או על קליעה.