איך נכנסים ללבנון עוד לפני שחוצים קו גבול? 'עציוני' עכשיו יודעים 

אם הייתם אומרים למילואימניקים של עציוני שתוך פחות מ-24 שעות, הם יעברו מהבית שלהם ללחימה בתוך כפר לבנוני - סביר להניח שלא הייתם מפילים אותם מהכיסא. בטח כשמדובר בנחלוואים עם ניסיון מוכח בשטח, וכשאותו 'כפר' ממוקם בכלל בצד הישראלי של הגבול. מבולבלים? מיד תבינו הכול.

בבוקר יום ראשון בשבוע שעבר, החלה חטיבת עציוני סבב נוסף, כשלוחמיה פועלים בגזרות השונות. שוב הם דילגו במעבר חד, אך מוכר, משגרה אזרחית - להכנות ללחימה עצימה. הפעם, במקום שנועד לדמות את המתאר הצפוני בצורה הטובה ביותר: מתקן לבנון החדש, שנפתח לפני פחות משנה.

"יממה אחרי שעלו על המדים, כבר היו בתרג"דים כלל חטיבתיים", פותח סגן ש', חונך בענף לבנון במל"י (המרכז לאימוני יבשה). "זה שינוי מ-0 ל-100, אבל בסוף מדובר באנשים שחייבים בזמן קצר להיות במוכנות שיא".

כך, במהלך השבוע, עברו שני גדודי החטיבה, 9220 ואחריהם 8103, שורת תרגילים שנבנו בדיוק לרגע חציית הגבול - בשילוב אמל"ח מיוחד. "בקטע ה'יבש' והראשון, הכוחות הרכיבו את הסדר המבצעי: מי מתקדם, מי מחפה, מי מאגף, איפה נכנסת המסייעת ועוד. הטנקים האמיתיים הוחלפו בינתיים בהאמרים - כדי לאפשר סנכרון לפני שהתרגיל הופך לכבד ורועש יותר".

בשלב הבא, כשהכוחות כבר הכירו את הצירים, את סדרי התנועה ואת נקודות החיכוך, יצא לדרך התרגיל הרטוב. ההאמרים פינו את מקומם לטנקים, הירי הפך חי ובאוויר נשמע זמזום רחפנים, שהובאו במיוחד כדי לבנות תרגיל ריאליסטי ככל שניתן.

בזמן הזה, סגן ש' היה צמוד למסייעת של 9220: "פתאום ראינו את הלוחמים פועלים לצד כוחות נוספים, כמו למשל שריונרים מ-401 שהגיעו במיוחד כדי לדמות איתם את המציאות בשדה הקרב". מאוחר יותר, בשעות הערב, הם חזרו לאימון לילה, בדגש על תנאי שטח מאתגרים. "כלוחמים, לא שואלים אותם באיזה תוואי, מזג אוויר או מקום צריך עכשיו לפעול", מבהיר סגן ש'. 

ובסך הכול, מבוקר אחד עד לפנות הבוקר הבא, תרגלו הגדודים בעיקר פעולה אחת - כניסה לכפר עוין בלבנון. "עליות, ירידות, בתים שקרובים מאוד זה לזה: שם, האתגר זה לא רק להגיע אל היעד, אלא להבין איך מניעים גדוד שלם בתוכו ובונים תמונת מצב מפורטת".

מאחורי כל תרג"ד כזה, יש תכנון מסועף שמתחיל הרבה לפני שהלוחמים מגיעים לשטח. בענף לבנון בונים מראש 'תיקי תרגיל', מתאימים אותם לכל יחידה שמגיעה להתאמן, ומלווים את הכוח לכל אורך הדרך. "וכשמדובר בגדודי מילואים, התמיכה שלנו הופכת משמעותית אפילו יותר", קובע החונך, "בסוף, אלו אנשים שנעים בין שירות לשגרה, וזו המחויבות שלנו להבטיח שהם יהיו מוכנים לחזור ולהילחם בזמן קצר מאוד".

זאת לצד אחריות נוספת שיש לחונכים במל"י, והיא לשמור על כך שהתרגיל יתנהל כמו שצריך - גם מבחינת הביצוע וגם בהיבט הבטיחותי. "בשטח, אנחנו נמצאים עם הכוחות, מלווים את המפקדים, נותנים דגשים מקצועיים, ויודעים להתייחס פרטנית לכל לוחם שיורה. זה לא פשוט, אבל אנחנו מנסים להיות בכל נקודת השפעה אפשרית", מסביר סגן ש'.

והעבודה, כך הוא מציין, ממש לא נגמרת בסיום התרגיל. הכוחות מקבלים משוב ודגשים להמשך: כדי להבין בדיוק מה עבד, מה צריך לשפר ואיפה עומד הגדוד כולו ביחס למשימה - רגע לפני שהוא ממשיך הלאה צפונה. סגן ש' מעיד שאת השיפור אפשר לראות לא רק במסמכים - אלא גם ממש בעיניים: "הם הגיעו אלינו ביום שני - ויצאו מהמתקן טובים יותר כבר ביום למחרת".

וכך קרה שפחות מ-24 שעות מהרגע בו עלו על מדים, הנחלאווים במיל' של עציוני כבר התמודדו עם מה שמחכה להם בשדה הקרב - עוד לפני שחצו ללבנון. "בסיטואציה בה תוך זמן קצר מהרגע שנקראו לדגל, הם נדרשים לחזור ולפעול ככוח מן המניין -התרג"דים האלו הם אולי הדרך המדויקת ביותר לצמצם את הפער בין החיים שמאחורי הגבול - ללחימה שמעבר לו".