"לא נהגתי בטנק המון זמן. אבל זה כמו אופניים, ברגע נזכרים"

בלילה יוסף העיר אותי ושאל אם אני רוצה להחליף שמירה ישר אמרתי כן, לא ידעתי מה השעה שלו אפילו פשוט רציתי להמשיך לישון. מסתבר שהוא היה ב-2 בלילה, כלומר אני ב-2 בלילה. היה קפוא. קמתי בבוקר מקרן שמש שמאירה בול דרך החריץ הקטן באוהל, דרכו אנחנו מעבירים חשמל, בדיוק לתוך הפרצוף שלי. חם. אבל אין לי כוח לצאת מהשק״ש. 

נשארנו פה צוות שמירה. בינתיים מחכים לראות מה קורה עם הפסקת האש. אני מקווה שהכל יהיה בסדר ויחזירו את החטופים. כשקמתי הקלטנו כוננות עם שחר ושלחתי לחברה בקבוצה. לא אשקר לפעמים אין לי כוח לזה. אבל אני מרגיש שצריך בשביל המורל, וכבר יש דרישות מהפלוגה. אז אני שם חיוך קצת בכוח ומנסה להרים לחברה פה. בדר"כ זה עובד.

נסעתי עם גיא להביא ביצים כדי להכין ארוחת בוקר. כשחזרנו הזזנו קצת את הטנקים כדי להעלות על מובילים. לא נהגתי בטנק המון זמן. נראה לי מהקורס מפקדים. אבל זה כמו אופניים, ברגע נזכרים. אחר כך הכנתי חביתות וביצים.

הגיעו לפה משפחה אמריקאית ועשינו להם סיבוב על הטנק. הם נורא התלהבו. מסתבר שהסבא שלהם היה איזה אלוף או משהו כזה בכיפור. גם שריונר. והם עפו על זה ממש. הרמנו מחדש את האוהל. שמע הרספ הגיע ועזר לנו לתקן את החשמל. אחרי זה נסעתי איתו לשתות קפה בתחנת דלק. הציר היה חסום. נסענו מסביב.

אחר כך בשקיעה, ניסיתי לשחזר תמונה של אבא שלי שהופיעה בעיתון במחנה בשנת 93. זה לא יצא לי טוב ממש. צריך פלאש ועדשה ארוכה יותר. לא נורא העיקר הכוונה. בערב עשינו ארוחה כזאת של שישי בערב כל המחלקה. הביאו לנו אוכל טוב. כמובן תרומה. כיף הביחד הזה.

אחר כך הייתה שיחה מעניינת על אסטרופיזיקה. לא שמישהו מאיתנו מבין יותר מדי אבל עדיין. פעם קראתי את הספר של ניל דה גרייס טייסון ״אסטרופיזיקה למי שאין לו זמן״. אני אוהב את השטויות האלה. השיח התחלף והתחלף ובאיזשהו שלב איבדתי עניין. קיצור אני הולך לישון. ביי.