הצנחן שנפצע בקרב בעזה - חזר לחזית ומסיים קורס קצינים בהצטיינות

הבזק אדיר של אש מילא את החדר בקומה השלישית של מבנה בשג'אעייה, במזרח העיר עזה בדצמבר 2023. משקפי המגן של צוער נ', אז צנחן בגדוד 890, שעמד באותם הרגעים מטרים ספורים מהחלון, התנפצו מעוצמת הפיצוץ. תחושת צריבה מילאה את פניו, יחד עם ענן של פיח ובטון.

כעת, כשהוא עומד זקוף על רחבת המסדרים בבה"ד 1 ומסיים קק"ץ כמצטיין גדודי במגמת 'מעוז', הוא חושב על אותן דקות ששינו את חייו. אך מתברר כי סיפורו הוא לא רק על תהליך שיקום אינטנסיבי, אלא עדות חיה לקשר שנרקם בין לוחמים, ועל מנהיגות שצומחת דווקא מתוך משבר.

"הייתי באנדרנלין שיא ברגע הפיצוץ", נזכר צוער נ', "לא רציתי לוותר לעצמי. היה לי חשוב לתת הכול, כל מה שאני יכול כדי להקל על החברים שלי לצוות. ובמקום שהם יסחבו אותי באלונקה, התרוממתי והתחלתי לרדת במדרגות בעצמי".

כששכב במיטת בית החולים, פניו וגופו מלאים ברסיסים, ראשו היה כבר במקום אחר. "כל מה שעמד לנגד עיניי זה מתי אני חוזר לצוות", הוא משחזר, "לא יכולתי להפסיק לחשוב על החברים שלי שבפנים. ובאמת, תוך מספר שבועות חזרתי פנימה לתמרון".

כדי להבין את הדרך שעבר, צריך לחזור אחורה לבוקר 7 באוקטובר. כלוחם צעיר בפלוגה ד', הוא סגר את השבת בהכנות לקראת תרג"ד עצים באורך חמישה ימים אליו המתינו בחשש, התרגשות ובעיקר בציפייה. "סמוך ל-06:30, המפקד שלנו דפק על הדלת, ואמר 'יש מלחמה'. ככה התחלנו להבין את תמונת המצב. מיד אחרי זה כבר היינו על המסוקים". 

זאת הייתה טיסה שקטה מעל שמי ירושלים. צוער נ' וחבריו לצוות הספיקו להגיד יחד תפילת הדרך, לפני שנחתו בעוטף עזה, בשדות של קיבוץ עלומים: "שניות בודדות אחרי שהלוחם האחרון ירד, המסוק מימיננו קיבל נ"ט. בנס, צוות האוויר הצליח להיחלץ ולא היו נפגעים. הם עלו חזרה לאוויר ואנחנו התחלנו לחימה אל מול המחבלים".

במשך שלושה ימים רצופים הוא וחבריו ניהלו לחימה עיקשת וקרבות פנים אל פנים. הם השתלטו על הקיבוץ, ומשם, לאחר תקופת התארגנות קצרה, המשיכו למשימה הבאה - התמרון הקרקעי ברצועה.

"התחלנו מהקצה הימי של הרצועה. תימרנו בערך חודש וחצי עד שיצאנו לרענון ראשון של 48 שעות, שלאחריו עברנו לשכונת שג'אעייה", הוא מפרט. שלושה ימים לאחר מכן, נפצע צוער נ' באותה התקרית בבניין.

"האנשים בפלוגה התחילו לטפל בי", הוא משתף, "פינו אותי מהר, והגעתי לבית החולים. אמרתי לאמא שלי בטלפון שנפצעתי ושתגיע. וזהו, משם התחלתי את מסע השיקום".

אחרי שרסיסי הבטון נשלפו, צוער נ' נותר כאוב: "זה היה מאתגר. כל מאמץ עצים עשה לי כאב ראש מטורף. אבל לא הפסקתי להתאמן והשתפרתי, עד שהרגשתי שאני מסוגל לתפקד. זאת הייתה המלחמה שלי, הניצחון האמיתי הוא שחזרתי, ושהצלחתי באמת להתעלות על עצמי".

הוא חזר כרס"פ, ונדד עם הגדוד בין כל הגזרות - מעזה, דרך גבול לבנון וסוריה ועד לקו איו"ש. "מאוד אהבתי את התפקיד", הוא מעיד, "היה לי חשוב לעזור ולתת ללוחמים כל מה שהם צריכים".

על תפקידו כרס"פ, קיבל צוער נ' את תואר 'מצטיין פיקוד המרכז'. הוא המשיך למסלול קבע, שבמהלכו החליט להמשיך לקורס קצינים: "יצאתי כי אני יודע כמה אוכל להשפיע. אני רוצה לתת ללוחמים את המעטפת המקסימלית שאני יכול, בתור אחד שמגיע מהשטח. זה הכי משמעותי שיכול להיות".

במהלך הקורס הוא זכה גם לסגירת מעגל יוצאת דופן. פעילות גדוד חרוב, 'הבית' שלו לאורך ההכשרה, הועתקה לבסיס 'רמון' - בדיוק הבסיס בו גדל במשך 14 שנים, כבן להורים ששירתו בחיל האוויר: "להיות שם, במקום שבו גרתי כילד, זה היה ייחודי עבורי ועבור המשפחה כולה".

המסר שאיתו בחר לסיים נוגע לקשר העמוק עם חבריו לצוות, שהיוו עבורו עוגן ברגעים הקשים. "אנשים הם המפתח והפתרון להכול", הוא חורץ, "החברים פה נכנסו לי עמוק ללב לכל החיים. לדעת שיש לצדך מישהו שיכול להציב מראה, לייעץ ולספק כתף תומכת - זה הסוד להכול. ועכשיו, החלום הוא לחזור לגדוד 890 ולסגור גם את המעגל הזה".