"זאב, היית צריך להיות על המסוק. היית ברשימה"

לא מעט שנים חלפו מאז, אבל זאב גלעד יודע שאותו לילה ארור ימשיך ללוות אותו עד לשארית חייו.

זאב, אז לוחם בנח"ל, חזר לצוות אותו עזב כמה שבועות קודם לכן לטובת קורס קצינים. "לא יכולתי לחשוב שהצוות יהיה בלעדי, שהחברים ילחמו בבופור ואני לא אהיה שם", הוא מסביר. "רציתי להיות איתם, ולכן חתמתי ויתור ועזבתי את הקורס".

יום לפני האסון, הוא היה אמור לעלות על טיסה ממנחת מחניים לכיוון הבופור, אך כשהגיע למקום גילה שזו בוטלה. זאב חזר לביתו בגבעת אלה, ולא ידע שהוא אמור לעלות על הטיסה הבאה – יום למחרת.

בערב, כשפתח את הטלוויזיה, שמע את הדיווחים על ההתרסקות הקשה. את 68 מתוך 73 הרוגי האסון הוא הכיר. אחד מהם, סגן דותן כהן ז"ל, היה חברו לצוות. "בבופור אתה מכיר את כולם", הוא מספר. "את השריונרים, את החבר'ה מגולני, ואת צוות המטבח. כולם על אותו ההר - חיים ונלחמים.

 צילום: מעריב

בסביבות 01:00 בלילה, התקשר למפקד הצוות שלו ונדהם ממה שזה סיפר לו: "הוא אמר לי במילים האלו: 'זאב, יא מטומטם, היית צריך להיות על המסוק. היית ברשימה".

"נבהלתי", הוא מעיד. "לא ידעתי מה לחשוב. מצד אחד, הבנתי שהחיים שלי ניצלו, אבל מצד שני, כשכל כך הרבה חיילים נהרגו, בהם חברים שלי, אין כאן בכלל תחושת הקלה אמיתית".

גם כיום הוא מתקשה להסביר בדיוק את התחושות שהציפו אותו אז: "תמיד אימנו אותנו להיות חזקים, אז לא בכיתי. אבל בהלוויה של דותן, כבר לא הצלחתי לעצור את זה - ונשברתי. זה היה הרגע שבו באמת נפל האסימון".

"בהמשך", מנסה זאב לשחזר את אותו שבוע מעורפל, "עברנו מהלוויה להלוויה". לאחר מכן, חזר עם חבריו לבופור: "שבנו לבצע את המשימות. יש פקודות ונהלים, וזה מה שצריך לעשות, ככה אימנו אותנו לפעול. אבל עשרות אנשים שהכרתי נעלמו והם אינם יותר".

היום זאב כבר חצה את גיל 40, אך הוא ממש לא שוכח את מה שקרה: "אני מרגיש שקיבלתי את החיים במתנה, אבל כשאני חושב ונזכר באותו אסון, זה קשה לעיכול - כי הייתי צריך להיות שם".

אסון המסוקים - סיקור מיוחד