אירועי היום

במהלך תקופה זו חיילי צה"ל שבמוצבים נכנסו ויצאו מלבנון באמצעות שיירות רכבים, אשר יכולת התמרון וההתחמקות שלהן היו נמוכות יחסית - ולכן היוו מטרות למחבלים. בצה"ל פעלו על מנת לצמצם ככל שניתן את הפגיעה בלוחמים במהלך הנסיעות, ובין היתר הוטסו הכוחות באמצעות מסוקי חיל האוויר.

בארבעה בפברואר 1997 עשו את דרכם למוצבים בופור ודלעת שני מסוקי יסעור, אשר על סיפוניהם 73 לוחמים ואנשי צוות אוויר. סמוך לשעה 19:00, מעל מושב שאר ישוב שבגליל העליון, התנגשו שני המסוקים זה בזה. אחד המסוקים נפל על בית המשמש כצימר לאורחים, שהיה ריק באותה שעה. המסוק השני התרסק בשדה פתוח בפאתי הישוב, ליד בית הקברות של קיבוץ דפנה. כל 73 החיילים והקצינים שהיו על שני המסוקים נספו.

במקום האסון התלקחה שריפה גדולה שהתעצמה בשל התחמושת שנשאו החיילים במסוקים. צה"ל הכריז על כוננות מלאה בגזרה וכוחות חילוץ ופינוי הוזנקו מכל אזור הגליל. בשטח הוצב  חדר פיקוד מיוחד וממנו ניהלו את פעולות החילוץ אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין, ומפקד עוצבת הגליל, תא"ל יום-טוב סמיה. מעל מקום האסון נורו פצצות תאורה, שבחסותן פעלו הרופאים, אנשי הרבנות הצבאית, וחיילי היחידה לסילוק פצצות.

שר הביטחון יצחק מרדכי מינה את האלוף (מיל') דוד עברי לעמוד בראש ועדת החקירה לבדיקת נסיבות התאונה. הוועדה לא הצליחה לקבוע בוודאות את הסיבה הישירה לאסון, אם כי קרוב לוודאי שנגרם כתוצאה מטעות אנוש עקב אובדן קשר הראייה בין שני היסעורים, שנעו בחשכה במסלולים ובגבהים מצטלבים.  

לאחר הגשת הדוח הודיע שר הביטחון כי יקבל את ההמלצות במלואן. בעקבות מסקנות הוועדה ערך חיל-האוויר שינוי ארגוני ומספר שינויים בפקודות הנוגעות להפעלת מערך המסוקים. השינוי המרכזי היה החמרת מגבלות הטיסה, בעיקר באימונים משותפים עם כוחות חי"ר, בהם מוטסים חיילים. שינויים נוספים היו איחוד והתאמת נהלים בין טייסות "אחיות", המטיסות מסוקים מדגמים זהים.