"היא שעמדה, זו צדקת דרכנו - האמונה היוקדת שאין לנו ארץ אחרת, שאנו מגינים על הבית"

"והיא שעמדה, לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו"

בכל דור ודור המילים הללו שבות ומהדהדות.

כשהרוחות סוערות מתחדדת עוד יותר השאלה, מהיכן עומדים לנו הכוחות? מהי אותה הבטחה שעמדה לצידנו? מהי אותה 'והיא' שעמדה לאבותינו ולנו?

היא שעמדה, זו ההבטחה שניתנה לאברהם, את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך. היא המחויבות שלנו כלפי הדורות שהיו כאן לפנינו, שהגשימו אלפי שנות כיסופים, שנלחמו, הקריבו ובנו, שפרצו לנו דרך והיו חלוצים. 

היא שעמדה, אינה רק הבטחה היסטורית עתיקה. היא קורמת מידי יום עור וגידים, היא לובשת מדים ירוקים, חלוק לבן, אפוד הצלה או בגדי עבודה.

הלוחמת בעמדה היא שעמדה, התצפיתנית שעיניה לא נעצמות, שומרת ישראל שלא נמה ולא ישנה בהגנה על הגבולות. גבורת הלוחמים המסתערים היא שעמדה, בעודם ניצבים מול אויב, רצים אל האש מבחירה, אל מול פני הסכנה, נוכח כל מחיר ומכאוב, כשמול עיניהם המחלקה, הפלוגה, קדושת המשימה.

נחישותם של הפצועים בגוף ובנפש הנלחמים בעקשנות רבה על ההחלמה, היא שעמדה.

מסירותם של תומכי הלחימה, היא שעמדה. צוותי הקרקע ואנשי המודיעין, אנשי הטכני בכל המערכים והבורות המבצעיים, אנשי כוח האדם המטפלים באנשים, אנשי התקשוב וכוחות ההצלה והרפואה, הצוותים בבתי החולים שנאבקים על כל פעימת לב, שנלחמים על כל נשימה ונשמה.

המשפחה היא שעמדה. כוחם העצום של בני ובנות הזוג והילדים, שיודעים היטב שאנחנו הולכים אל השירות התובעני כשאנחנו צריכים, וחוזרים רק כשאנחנו יכולים. זו העוצמה של הבית השותף איתנו בהגנה, ומעניק לנו את השקט, הכוח והרוח להתייצב בחזית, לעמוד במשימה.

הערבות ההדדית היא שעמדה. הידיעה הברורה שאף אחד לא נשאר מאחור, אף פצוע, אף חטוף ואף חלל. שהכאב של האחד הוא כאבם של כולם, שגורלנו נקשר זה בזה, ולא יינתק לעולם.

אחדות העם היא שעמדה. הפסיפס האנושי שהתייצב גם ללא קריאה מכל קצוות הארץ ומכל גווני החברה. השותפות העמוקה שברגעים כאלו מתעלה מעל לכל מחלוקת, שוברת מחיצות, ומזכירה לנו שאנחנו משפחה.

מתוך העמדה, מעומק השוחה, מהקוקפיט, מחדר המיון, מהחמ"ל העירוני, מהממ״ד והמקלט או מהבית הפרטי, מתחברים כל הדברים לסיפור לאומי, סיפור כל כך ישראלי. אומה מיוחדת בעלת אמונה ועוצמה אדירה, שאין מי שיוכל לעמוד מולה. הרוח הישראלית - היא שעמדה.

בזכות מי שהיינו, מי שאנחנו היום, ובזכות מי שעוד נהיה, נמשיך יחד לבנות את הצבא ואת רוח האומה ונוסיף גם בשנה הבאה עוד קומה להבטחה והיא שעמדה.

היא שעמדה, זו צדקת דרכנו - האמונה היוקדת שאין לנו ארץ אחרת,

שאנו מגינים על הבית, על החיים עצמם, על הזכות להתקיים כאן כעם לעולם.