הסיפור המלא מאחורי מציאת קבר החלל הנעדר ארתור גסנר ז"ל

תעלומה של 76 שנה הגיעה בימים האחרונים לסיומה - היכן קבור טוראי ארתור גסנר ז"ל, שנפל בקרב במזרח חבל לכיש באפריל 1949? אבל מאחורי סגירת המעגל ההיסטורית, עומדת פעילות מאומצת שנמשכה כ-5 שנים, אותה הוביל צח"ם (צוות חקירה מיוחד) מענף אית"ן (איתור נעדרים).

הצוות מורכב ממילואימניקים, כל אחד מהם מומחה בתחומו. "החל בארכיאולוגים, אנתרופולוגים, ערביסטים או היסטוריונים וכלה במומחים לכלל סוגי שטח וסביבה", מדגיש אל"ם במיל', יוקי אוליאל, מפקד הצח"ם. יחד, הם ירדו לשורש העניין שנשאר פתוח עוד ממלחמת העצמאות.

על חייו ומותו של לוחם

"ארתור, שנולד בצ'כיה ב-1925, היה לוחם בפרטזינים שעלה ארצה אחרי השואה", מספר אל"ם אוליאל, "מייד כשהגיע, הוא התגייס לצה"ל במהלך מלחמת השחרור לגדוד השמיני של חטיבת הנגב".

ובליל 19 באפריל 1949 נשלחה פקודה לחטיבה בחבל לכיש, בקרבת כפר בית ג'וברין (היום קיבוץ בית גוברין). מטרתה הייתה - להחיל את ריבונות ישראל באזור, ולמגר את תופעת הסתננות חוליות פח"עיות מהגבול הירדני. 

"מדובר באזור ספר מועד לפורענות. זה היה ציר דרכו חדרו חוליות טרור", מדגיש החוקר. וכדי לסכל זאת, הלוחמים פתחו בפעולות נגד, עצרו תנועה של כלל חוצי הגדר ויצאו למארבים.

באחד המבצעים, נתקלים הלוחמים והלוחמות בעדר כבשים חוצה. חלק מהכוח, תחת פיקוד יעקב (ישקה) סטרץ ז"ל, הוביל אותם חזרה לשטח ירדן. בעוד שחציו השני נותר במקום - על המשמר. באותו הזמן התאספו מאות תושבי הכפרים הערבים הסמוכים, בכוונה לפגוע בהם, כפעולת נקם על קרב שהתרחש במרחב כמה שבועות קודם לכן. ההמון איגף את הצוות, ותקף מאחור. 

לאחר מספר שעות, חוזרים ישקה ולוחמיו להניס את האויב. בסוף הקרב נמנים לצה"ל 12 הרוגים. מחברי הצוות שנשארו בעמדה, לא שרד אף אחד. חיילי הגדוד השמיני מאתרים תשע גופות, ומבינים שכרגע, שלושה מחבריהם - נעדרים.

כוחות הביטחון פותחים בחיפוש נרחב אחריהם, ומשלחות סריקה ואיתור נשלחות לשטחים הסמוכים. במקביל, מתקיימים ניסיונות לקבל מודיעין אודותם, ונרקמים מאמצים דיפלומטיים מול ירדן דרך האו"ם והצלב האדום כמתווכים. 

תוך פרק זמן קצר, מתבהרת ההבנה כי הנעדרים נלקחו לכפר סמוך - אידנא, הגופות עברו התעללות קשה והושלכו למערה. 

אחרי שבועיים יוצא כוח להשבת הגופות. הם יורדים למערה העמוקה, מלווים בלגיון הירדני ומוקפים המון ערבי זועם. בסופו של דבר, מתוך התהום מחולצים שרידים שאינם ניתנים לזיהוי בתוך שני צרורות.

בשעות בין הערביים של אותו יום, מובאים השרידים לקבורה ברחובות, ליד קברי תשעת הלוחמים שנפלו בקרב. על המצבה המשותפת של קבר האחים נחקקים השמות גבריאל מגנאג'י ז"ל וקלמן צ'פניק ז"ל. ארתור גסנר ז"ל - הלוחם השלישי, נקבע כחלל שמקום קבורתו לא נודע.

המסע בעקבות ארתור גסנר ז"ל 

ב-2020 נפתח התיק מחדש. חקירת הצח"ם מתחילה במעבר על עדויות ומסמכים שנאספו בנוגע למקרה, מ-1949 ועד היום: "יש הרבה חתיכות של הפאזל, כולן מפוזרות לגמרי, וצריך להשלים אותן בסדר הנכון. אנחנו בוחנים את רסיסי המידע הקיימים, ומנסים לקלף שכבה ועוד שכבה". 

"לוחמי צה"ל, הצלב האדום, תושבי אידנא - כל גורם בסיפור מנציח את מה שחשוב בעיניו. התפקיד שלנו הוא ללקט את הזוויות השונות, להעריך את רמת האמינות שלהן, ולבסוף, לחבר אותן זו לזו. אנחנו אלה שיורדים לעובי הקורה, ומערערים 'האם האמירה מוטה?' 'לאיזה כיוון?' ו'מה יכול להשפיע על המספר?' 

חשוב לבחון גם את החלקים החסרים, מסביר לי אל"ם אוליאל: "אנחנו מבררים עם עצמנו מה אנחנו מפספסים, וחופרים שם. כשאדם שוטח בפנינו את סיפורו, מנסים להבין גם מה הוא לא אומר, ומה נעלם לאורך השנים - זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים".

לצד זאת, החוקרים מתשאלים אנשים שחוו את אותם אירועים, מזוויות שונות. החל בישקה סטרץ ז"ל, המ"מ, ועד תושבי הכפרים הסמוכים ש'גדלו על' סיפור הקרב.

פריצת הדרך המשמעותית חלה כאשר מקומיים שמכירים את האירוע היטב, מעידים שלכפר הגיעו שלושה חיילים. "אחרי שהצלבנו מידע מכל הצדדים, הסקנו באופן ברור ששלושתם הגיעו לאידנא, ולא לכפר אחר. ברגע הזה - הבנו שיש לנו קצה חוט, ואנחנו יודעים איפה להתחיל לחקור".

השלב הבא - הוא לרדת לשטח, אל המקום בו התרחשו האירועים ולהשלים את התמונה. "בצוות לקחו חלק כמה דוקטורים לארכיאולוגיה, ואיש שטח שמכיר את המרחב כמו את כף ידו. יחד אנחנו מתחקים אחר עקבותיו של ארתור".

מרחב בית גוברין מלא במערות ונקיקים צרים ומתעתעים. "יש לא מעט סימני שאלה לאורך הדרך", משתף החוקר, "ככל שעובר יותר זמן, עולות האפשרויות למקומות שבהם נוכל למצוא אותו. אולי הוא נשאר באחד הנקיקים, או אולי הושלך למערה אחרת. בין קבר תשעת הלוחמים לקבר האחים של השניים, יש קבר אלמוני. חשבנו בהתחלה שיש סיכוי שזה הוא, אבל אחרי בירור גילינו שמדובר בחלל שהגיע בכלל מהזירה המצרית".

בתום מאמץ רב, צוות החוקרים מאתר את המערה אליה הושלכו גופותיהם של גבריאל מגנאג'י ז"ל וקלמן צ'פניק ז"ל, ומבקר בה: "במרוצת השנים, היא הפכה למעין 'מיזבלה', שמבעירים כל מה שנזרק אליה. ובכל זאת, הכניסה הראשונה היא אירוע מרגש. זו ה-מערה. המעבר מאור לחושך, הריחות - זה מקום מחבר, אנחנו ממש נוגעים בתקופה ההיא".

הם שוללים בזו אחר זו השערות שונות, ואחרי עיבוד המידע והממצאים שנאספו מהשטח, מבינים בצורה חד משמעית, ומעבר לכל ספק סביר - שגורל השלישייה זהה. הלוחמים נלקחו לאידנא, והושלכו יחד למערה. השרידים חולצו על שתי אלונקות, אבל בפועל הוצאו גופות של שלושה נעדרים. למעשה ישראל השיבה את כל השלושה בלי לדעת זאת עוד ב-1949, והם נקברו יחד בקבר אחים. 

לאחר שהמסקנה הסופית מאושרת על ידי ראש אכ"א, מגיעים אנשי הצוות להודיע למשפחה. "בעצם היינו צריכים לשוחח עם שלוש משפחות. משפחתו של ארתור ז"ל, אותה שיתפנו בהתרגשות בממצאים, ומשפחותיהם של גבריאל מגנאג'י ז"ל וקלמן צ'פניק ז"ל, שלקבר האחים של יקיריהן מצטרף שם של חלל נוסף. הם לחמו יחד שכם אל שכם, נפלו יחד, חולצו יחד מהמערה ולבסוף - גם נקברו יחד". 

"לנו, כצה"ל וכמשרד הביטחון תמיד יש מחויבות לנעדרים, גם מימי תש"ח. ההתרגשות של המשפחות מעצימה את הגאווה בהישענות על האחריות והדאגה של מדינת ישראל ללוחמיה, ואת הכאב על אובדנם". 

"להגיע לתשובה הזו, זה מרתק, ובעיקר משמעותי", אומר אל"ם אוליאל בענווה, "יש לנו מחויבות רבה לתהליך. כבר כמעט חמש שנים אנחנו עובדים בשיטתיות, מצרפים פיסת מידע לפיסת מידע, גם עם ראיות שנמצאו לפני עשרים, חמישים ואפילו שבעים שנה. יוצאים לשטח יום אחר יום ומחפשים".

את השיחה הסבוכה שלנו, הוא מסיים בנימה אופטימית: "זה שבוע מיוחד בשבילנו. לצבי פלדמן ז"ל מצטרף כעת גם ארתור גסנר ז"ל. כולנו מסורים למשימה, ויודעים היטב שישראל שלנו לא הייתה מתקיימת בלי אנשי תש"ח, שנתנו את חייהם, נפשם וגופם למעננו". 

"וכמו שאמר לי ישקה סטרץ ז"ל, שנפטר בדיוק לפני חודש, באחת השיחות שלנו - 'במדינה כמו שלנו, דברים רעים קורים - דברים טובים צריך לייצר'. ואנחנו נחושים להמשיך לייצר אותם".