מאחורי מבצע הביפרים. פגשנו את הקצינים שהיו חלק מהסוד השמור

ב-17 בספטמבר 2024, בשעה 15:30, התפוצצו בתיאום מופתי אלפי ביפרים (או זימוניות בעברית צחה) שהיו בשימוש מחבלי חיזבאללה בלבנון וסוריה. מן העבר השני של הגבול, ישבו אנשי מוסד ואמ"ן וצפו בתכנונים שנרקמו בחשאיות במשך כעשור - הופכים למציאות. יממה אחר כך, גל נוסף של התפוצצות מכשירי קשר של חיזבאללה, השלים את המהלך. 

'מבצע הביפרים', כמו שלמדנו לכנות אותו, הנחית מכה קשה ביותר על ארגון הטרור, ויחד עם מבצעים נוספים בחזית הצפונית, הטה את הכף לטובת ישראל. אך העשייה האמ"נית מאחוריו, שהתחילה עוד אי אז ב-2017 - נחשפת רק כעת.

אילוסטרציה

הכנות קדחתניות

"גם אם היינו מגייסים את כל התסריטאים של ג'יימס בונד, הם לא היו חושבים על סיפור כזה. זה מעבר למה שאדם רגיל יכול לדמיין", כך מנסה סא"ל ש', רע"ן אופרטיבי לבנון שבחטיבת ההפעלה, לתאר את המבצע שהוביל המוסד, וזכה למעטפת אמ"נית אדוקה. 

"התפקיד שלנו היה בעצם לתאם בין כלל הגופים, בצבא ומחוץ לו, להמליץ על קביעת שעת הש', וכמובן - לעקוב אחר המכשירים ולאסוף מידע חיוני על 'צד אדום' במשך שנים על גבי שנים".

ואכן, אמ"ן היה שותף במבצע כבר מראשית הצירים שלו, כמו למשל בבחירת סוג המכשיר שיתפוצץ: "השאלה הבסיסית ביותר שלנו תמיד הייתה 'מה רמת הצמידות של פעילי חיזבאללה למכשירים האלו?'", מודה סגן ע', ראש חוליית מיוחדים בחטיבת המחקר. ובתרגום מאמ"נית הכוונה היא - עד כמה אנשיו צמודים לזימוניות בכל שעה ביום. "ביררנו מתי הם נושאים אותן עליהם, בלילה למשל או בזמנים שהם 'מחוץ לשעות העבודה'".

לא סתם נבחר מכשיר 'טיפש' כל כך: הביפר הוא כלי חד-ערכי להעברת מסרים, ופעילי חיזבאללה הסתובבו איתו לכל מקום משום שסמכו עליו. "באמת גילינו שהוא מתאפיין בנשיאה שוטפת, וכמעט תמידית. כך ידענו שלא משנה מתי נחליט להפעיל אותם - ההישג יישאר פחות או יותר זהה ויציב".

וכשהוא נשאל האם זה לא היה מובן מאליו שהולכים מראש על ביפר? סאל ש' עונה: "אני חושב ששום דבר במבצע זה לא היה מובן מאליו". 

המעקב הצמוד אחר הפעילים דרש שיתוף פעולה עם חוליות מקבילות, אך אלה - לא היו חשופות לסוד. "במבצע שחלק מרכזי ממנו מורכב מהפתעה מוחלטת, היינו מוכרחים להסתיר את התכלית גם מאנשים שעבדו איתנו כתף אל כתף. רק מי שהיה קריטי שיידע - ידע. דיברנו לגמרי בקודים: למעשה, אף אחד מאיתנו מעולם לא אמר 'ביפר'. בעצם נוצר מצב בו אנחנו מבקשים מהמקבילים אלינו מידע, אך הם לא יודעים כלל למה הוא משמש בקצה", היא מעידה בחצי חיוך.

 סגן ע' וסא"ל ש'

בשורה התחתונה, כל המבצע יוצא הדופן לא היה מתאפשר אם אפילו חלקיק ממנו היה דולף. "מעבר להסתרה מצד אדום, צריך להסתיר גם מצד כחול, כלומר אזרחי ישראל ואפילו חיילים שמהם הסוד עלול לזלוג הלאה. שמרנו על מעגל שו"ס מאוד מאוד מצומצם", מגלה סא"ל ש'. 

לאורך הזמן התקיימו אינספור שיחות על ההתקדמות, הבשלות והעיתוי, ואיך כלל המשתתפים יעבדו כתזמורת מתוזמנת. "ככל שעברו הימים, המבצע דרש יותר ויותר קשב. עשינו מחקר שוטף ובמקביל גם אחד יותר תשתיתי", מפרטת סגן ע', "יצרנו הרבה שיתופי פעולה, וביצענו עדכונים קבועים של תמונת המודיעין, כשהשאלה המרכזית שליוותה אותנו הייתה - מה העיתוי האופטימלי להפעלה, ומה הערכת ההישג?"

הכנסת המפקדים הבכירים לחזון היוותה גם היא חלק משמעותי בהכנות. "זה מבצע תקדימי, לא יכולנו לדעת בוודאות מה יהיו התוצאות שלו, והיה לנו חשוב לרתום את המפקדים שלנו למשימה ולגרום להם להבין את כלל האתגרים, אבל גם את ההזדמנות האדירה שיש כאן. אז במקום לדבר במספרים כמו 'X מנוטרלים', שיקפנו את החבלה העמוקה בארגון: פגיעה בתפקוד של שרשרת הפיקוד, ובהמשך לכך - יכולת הסנכרון והפעולה", מסביר סא"ל ש'.

"על בסיס זה גיבשנו גם הערכת הישג שהיא יותר מערכתית, והכילה גם הפתעה שתגרור הלם בחיזבאללה ותיצור קושי בתגובה, עומס חריג על המערכת הרפואית בלבנון, ופגיעה באמון פעילי הטרור בציוד שברשותם. בדיעבד, התחזיות אכן התגשמו - הם התחילו לחשוש מכל מה שנמצא סביבם. בסופו של דבר לא מדובר רק בפגיעה פיזית, אלא גם על בנזק מורלי עצום, על הנכונות להמשיך בארגון, ולרצות להילחם".

חלק חשוב נוסף בהיערכות, היה להישאר בחיבור ישיר לתמונת המודיעין הזירתית של לבנון. "אחד האתגרים המרכזיים היה לייצר אינטגרציה בין מבצע יוצא דופן שכזה - למערכה האופרטיבית שכבר מתנהלת באזור". ובדיוק כאן נכנסת השאלה - מתי אתה מחליט להוציא מבצע כזה לפועל?

בניית המבצע. שלב אחר שלב

כשמקבלים החלטה דרמטית כזו, יש מספר שיקולים שצריך לקחת בחשבון. שלושה, לדברי סא"ל ש'. הראשון, הוא שלב החזון, שדן ברמה התיאורטית איך בונים את הכוח עבור מבצע כזה. היה קשה להעריך את הצלחתו בשלבים הראשוניים משום שהאירוע כל כך תקדימי ומעולם לא היה אחד לפניו.

ועכשיו מגיע שלב העיצוב: "חשבנו מתי נכון להפעיל את היכולת כחלק מהמערכה הגדולה - בהתחלה? בשלב מתקדם יותר? האם כדאי לשים את המהלך כצעד עוקב למהלומה באש על בכירים? אולי לחסל את נסראללה קודם? בעצם לסדר את האבנים הגדולות כמו דומינו".

אילוסטרציה

שלב 'האבנים הקטנות', או התכנון, הוא הרגע שבו מסנכרנים את הפרטים המדויקים: מבינים איך לגרום להכול לקרות בנקודת הזמן הספציפית, תוך שמירה על סודיות מוחלטת, כדי להביא פגיעה המקסימלית ביעדים. "האתגר פה הוא להעצים את התוכנית האופרטיבית והמבצעית, כי אתה רוצה שזה ישרת את התכלית האסטרטגית הגדולה - להכריע את חיזבאללה", מחדד סא"ל ש'. 

וממש בסוף, מגיע המימוש. הזמן בו כולם יושבים בחפ"קים והתוצאות מתחילות להציף את החמ"לים בזמן אמת. "המטרה העליונה שלנו הייתה שבשעת הש' - כולם יצליחו לתקשר, גם החוליות שלא היו חלק מהסוד", מדגיש הרע"ן. "ידענו שאחרי שהמבצע יצא לפועל, עשרות חוליות שלנו יוצפו בבת אחת בהמון מידע, ויידרשו, בזמן קצר יש לציין, לענות על השאלה הכי מסקרנת בעולם: איך המבצע השפיע על חיזבאללה?"

לשם כך נערכו מראש מספר סימולציות של 'משחקי מלחמה', שדימו את המצב: "יצרנו נוהל קרב על בסיס הדילמות המרכזיות שהמפקדים יתמודדו מולן, כולם התכוננו - אבל עדיין לא ידעו למה".

ימים לבנים

מאז יולי 24', הלכה וגברה פעילות חיזבאללה נגד ישראל. באותו חודש ירה ארגון הטרור גם רקטה שפגעה במגרש כדורגל במג'דל שמס. 12 ילדים נרצחו באסון. בתגובה, חוסל פואד שוכר, רמטכ"ל חיזבאללה. "זו בעצם הייתה נקודת מפנה בתכנונים, ומתוך חשש להסלמה בצפון, כל הנוגעים בדבר העלו הילוך, והתחלנו להתכונן למקרה בו יחליטו להוציא לפועל את המבצע".

"הקמנו מכלול אמ"ני בתוך החפ"ק המבצעי הייעודי, וגיבשנו תו"ל של ממש איך מפעילים את כולם", מסבירה סגן ע', "ממש כמו טייס שנכנס לקוקפיט ויודע מה הסד"פ שלו, כל אחד מאיתנו ידע מה תפקידו כדי לגרום להכול לדפוק כמו שעון".

במקביל, הבינו כי חיזבאללה החל לחשוד בביפרים שברשותו, ואף שלח חלק מהמכשירים לבדיקות. על רקע החשש מחשיפה, הוחלט לצאת לדרך. "מרגע קבלת הפקודה היינו בכוננות לילה שלם", מתארת ע', "למחרת ראינו שחיזבאללה מתנהג 'כרגיל' ומשתמש בזימוניות. ישבנו בחפ"ק כשאנחנו מבינים שממש בעוד כמה שעות המציאות הולכת להשתנות לגמרי".

17 בספטמבר 2024

ביום שלישי בשעה 15:30 ניתן האות - והביפרים התפוצצו בו-זמנית. בחפ"ק המבצעי, שהיה מחולק לתא שליטה ולמכלול מודיעיני, שררה דממת המתנה. כשבינתיים, מתחילות לצוף עוד ועוד ידיעות. "אני זוכרת את הרגע בו הגיע סימן ראשון, והבנו שזה עבד - זו הייתה התרגשות גדולה, שמיד התחלפה בצורך להבין לעומק את ההשפעה", מעידה סגן ע'.

וגם סא"ל ש', שהיה בעצמו במאות תקיפות, לא מצליח להיזכר באירוע שהשתווה לזה: "כולנו היינו במתח גדול. תהינו האם הפעולה אכן תצליח. גם אחרי שאנחנו מקבלים עדכונים ראשוניים, נדרשנו לשלב בין תחושת ההצלחה והסיפוק לבין הידיעה שיש עוד הרבה עבודה, הרי כבר ביום שלאחר מכן היה גל נוסף".

האתגר של חטיבת המחקר היה לאסוף את שצף המידע, ולייצר תמונת מצב קוהרנטית וברורה: "זה לא היה פשוט. היו ערימות של מידע, וחיילים שלא היו מודעים למהלך היו צריכים להיות מוזנים מהמודיעין הזה, לאסוף ולגבש מסקנות. וגם בצד האדום כמובן - לא הבינו מה קרה. הם בעצמם לא ידעו כמה אנשים נפגעו".

סגן ע' וסא"ל ש'

כלל השאלות מתנקזות לשלוש עיקריות: ברמה הטקטית - במי הפעולה פגעה ישירות? אופרטיבית - מה זה עשה ליכולת של חיזבאללה הלאה? וברמה האסטרטגית - מה הנזק העמוק יותר למקבלי ההחלטות?

ומה בנוגע לפעימה השנייה? "לאחר המכה הראשונה, נוצר בחיזבאללה חשש משימוש בציוד שלו, בין היתר מכשירי קשר, אבל הם פחדו גם ממזגנים", מתאר סגן ע'', "זה הוביל להרחקה של הציוד הזה מהם, וזה היה האתגר שלנו באותו שלב: להצליח להביא הישג למרות זאת".

לצד הנזק הגדול לחיזבאללה, יש את הזווית הפנים-ישראלית. "זה עניין מורכב ללכת עם כומתה ירוקה אחרי 7 באוקטובר. המשקל והאחריות מלווים אותנו", משתף בכנות סא"ל ש', "אחרי שהפעלנו את המבצע, זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי מהסביבה שלי שאולי הם מרגישים קצת יותר בטוחים. בשבילי זה המון".