אשגר מורשת - בסימן שילוב כוחות ובמסגרת הניסיון לפצח את הקשר והחיבור בין מורשת המודיעין לבין מורשת ומסורת העם היהודי

לשנה של תובנות ו"חיבורים" ולכידות ואהבת אדם.

“וְהַצֹּפֶה כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ נִלְקָח וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ”.
הנביא יחזקאל בן בוזי הכהן היה "בומבה של נביא". הוא פעל בסוף תקופת הבית ראשון (החל משש שנים לפני חורבנו ב-586 לפני הספירה) וכ-16 שנה גלה בבבל משם שיגר גם את "חזון העצמות היבשות" על גאולת עם ישראל .
לא וודאי שחזה את מלחמת יום הכיפורים וכשליה אך קשה להתעלם מהדמיון בין "הצופה" עליו הוא כותב ל"איש המודיעין". ומהו תפקידו של זה? לאתר את "הסימנים המעידים" למלחמה תוך כדי איסוף המידע, להבין משמעותם ו"לתקוע בשופר", קרי להתריע, בפני המפקדים והקברניטים, גם מפני המלחמה שבפתח כדי שיינקטו האמצעים ההכרחיים.
ומזהיר הנביא, שאם "הצופה" לא ימלא תפקידו ו"העם לא נזהר" ותבוא חרב" ויהיו קרבנות יהא עליו לשלם את המחיר ("דמו מיד הצופה אדרוש") וכך אכן היה: בעקבות הכשלים המודיעיניים בדרך למלחמת יום הכיפורים, שגבו מחיר יקר הן בנפש והן במגוון רחב של השלכות על המדינה ותושביה,
גם בכירי אמ”ן ובראשם ר' אמ"ן, אלוף אלי זעירא, נדרשו לסיים תפקידם בעקבות הביקורת על תיפקודם ומסקנות ועדת אגרנט.
וכאן חשוב גם לדייק ולהכריז: הכישלון לא היה רק של אמ"ן, צה"ל כולו כשל ולא היה מוכן למלחמה. ולצד תנאי הפתיחה הגרועים והכשלים צה"ל ומדינת ישראל ניצחו במלחמה, ולמודיעין היתה תרומה משמעותית גם בכך.
ועוד חשוב לדייק שהבעיה לא היתה המידע (האינפורמציה), "ידענו הרבה, הבננו מעט..." ובמסגרת ה"ידענו הרבה":
131 ידיעות תחת הכותרת "סימנים מעידים" הגישה לוועדת אגרנט יח' ההאזנה 848.
יח' 154 –יח' היומינט, הגישה לוועדת אגרנט 120 ידיעות מ-15 סוכנים שונים.
והיו גם עשרות (ואולי מאות) דיווחי תצפיות ברמת הגולן וסיני, צילומים אווירים ומגוון דיווחי מקורות יומינט של המוסד ודיווחי שותפים זרים ומידע גלוי. ועוד ועוד.
וחשוב גם לציין ולהזכיר: היו אנשי מודיעין שהציגו "דעה אחרת" ואף התריעו בפני מפקדיהם באמ"ן ומחוצה לו. רק לחלקם הקשיבו. האחרים כונו "אלרמיסטים" ו"פאניקיסטים".

רע"ן מורשת אמ"ן סא"ל במיל' גדעון מיטשניק

אֶרֶץ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד - עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵֽרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. (דברים יא, יב). בלב פיסקה על הארץ המובטחת ועל תשומת הלב המוגברת של אלוקים בה, מזדקרות המילים מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה .
לא, זו אינה טעות, הא' חסרה במקור. על פי חכמינו, חסרונה בא ללמד, כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה.
כלומר, כשהשנה החדשה מתחילה מרוששת, עם רעב לעשיה, עם צימאון ללמידה, עם פשטות וקבלה כמו של הלך עני, ללא יוהרה, וללא הנחות מוקדמות.
שנה כזו מסוגלת להכיל עושר רב.
זכרון כשלון היוהרה (מתוך מסקנות ועדת אגרנט) מהדהד בציבוריות הישראלית מידי שנה, בפתחה של שנה חדשה. הזיכרון של השופר שלא התריע, מלווה בזיכרון של הצופה שלא תקע, ומדרבן שוב ושוב לעשיה מדוייקת.
החובה להביע דעה באומץ, עם מוכנות והכלה לדעות אחרות.
פעולה בשותפות בענווה מתוך הערכה וכבוד לשונות שביננו.
התנהגות בשוויון ובסולידריות חברתית.
אלו חלק מן הערכים המובילים מתוך רוח אמ"ן, והיא רוח גדולה שמבטאת את השנה שרשה בתחילתה, עם ענווה ורצון לעשות עוד ועוד, שנה שיש בה הבטחה גדולה, להתעשר בסופה, בגיוון אנושי בכבוד ובסולידריות ובעיקר בערכים שמעצבים הצלחה.
או מתוך דברי הרמב"ן באגרתו לבנו: עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד:
כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת...
וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ.
וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ:
אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ.
וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ.
הביטויים האנושיים הערכיים הללו, הם סמל ומופת לרוח גדולה שמנהיגה את הספינה, רוח שמנשבת ממורשתנו היהודית ההיסטורית, ורוח שלקחיה צרובים במורשת חיל המודיעין וצה"ל, רוח מן העבר אל העתיד וכל שנותר לנו הוא לפרוס את המפרשים על התרנים, ולקלוט ולספוג מן הרוח.

הרב של חיל המודיעין, רס"ן א'.