מצטייני חטיבת המבצעים יצאו מהבור לספר לנו קצת ממה שמותר

חטיבת המבצעים נוהגת להישאר סמויה מהעין ברוב הזמן, אבל לקראת סוף 2025, היא עצרה לרגע כדי לציין לשבח 38 משרתים ומשרתות מצטיינים בקבע, בסדיר ובמילואים על העשייה והתרומה שלהם לאורך השנה האחרונה.

קמ"ד כוננות בחטיבה, סרן י' 

התפקיד של הענף, כפי שמנסה לפשט אותו עבורנו סרן י', הוא להיות אמון על חלוקת כלל כוחות הכוננות בצה"ל, כלומר, מתן המענה לאירועים מעבר לצוותים המוצבים בשטח. "האחריות שלי היא נגזרת של זה", היא מסבירה, "וכוללת ראייה נרחבת ומקיפה של המענה הצה"לי בכל שלב, מרגע התפרצות של תרחיש כלשהו. לא רק מבחינת סד"כ, אלא גם בכל הנוגע לאמצעים ומשאבים".

"אני לא יכולה לרדת לפרטי פרטים", מתנצלת הקצינה, "אבל עיקר ההתעסקות שלנו הוא בתיאום בין כל הכוחות של צה"ל במקביל, יבשה, ים ואוויר. שיטת העבודה שלנו מושתתת על לקחים רבים מ-7 באוקטובר ומהמשך הלחימה".

י' נמצאת בבור כבר שנה וכמה חודשים, והספיקה להיות בו בלא מעט רגעים שזכורים לכולנו. "קשה לי לשים את האצבע על מה האירוע הכי מהותי שנכחתי בו - הייתי כאן ב'חץ הבשן', 'מרכבות גדעון א'' וגם ב', אבל 'עם כלביא' היה באמת יוצא דופן", היא מודה.

"חשוב לזכור שהמבצע באיראן היה במקביל לתמרון מאוד משמעותי בעזה, אז ההתלכדות של שתי זירות כל כך רחוקות הייתה מאוד משמעותית, כי אנחנו מתעסקים בכולן - אז העומס היה מורגש. בסוף, אנחנו בקשר עם כל הפיקודים וכל הזרועות, אנחנו חייבים לדעת בכל רגע נתון מתי ואיפה כל דבר קורה, ולהצליח לספק לכל אירוע מענה שלם ככל הניתן".

כשהיא חוזרת לאותם 12 הימים, היא משתפת בנקודה מעניינת: "בגלל כל העומס אז, אחד הדברים שדווקא מאוד זכורים לי זה שהייתי צריכה לבצע תפקידים נוספים. עם כל הקלישאה, זה ממחיש טוב מאוד את המשפט 'צריך גלגל? אני גלגל' שמלמדים בבה"ד 1".

לאורך המבצע, היא, כמו כל אנשי הבור, הקפידו על הפרדה ברורה בין המקצועי לאישי, כמצופה מחייל ברגעים קריטיים כמו אלה שחווינו ביוני האחרון: "כשאתה רואה שנפל טיל קרוב לבית שלך, האינסטינקט הראשוני הוא לעלות ולהתקשר למשפחה שלך ולברר שהכול בסדר, אבל כולנו היינו מפוקסים ב-100%, ידענו שאנחנו לא יכולים לנטוש עמדה ושכרגע הכי חשוב שנמשיך לעבוד, גם כשזה מאוד מאתגר".

בן זוגה של סרן י' הוא סמג"ד בחטיבת שריון מתמרנת, ולאורך המלחמה שניהם פגשו אותה משתי זוויות - מהמטה ומהשטח. "אני יכולה להגיע למשרד יום אחד, להסתכל על גרף הלחימה ולהבין שאנחנו לא נתראה עכשיו חודש, חודשיים - ככה בלופים. ודווקא בגלל שהעשייה שלי כל כך קרובה, ואני מבינה את המשמעות של ההצבה שלו עכשיו בצפון למשל, קל לי יותר להתעלות על עצמי ולהבין את האחריות שיש על הכתפיים של שנינו בתור מפקדים בצה"ל".

"מה ההצטיינות עבורי?", היא תוהה בקול, "זו הזדמנות טובה בשביל המשפחה שלי לשמוע קצת על העשייה שלי, כי לי אסור לספר יותר מדי. התפקיד מאוד חשוב לי, בעיקר כי אני מבינה את המשמעות והחשיבות - וזה מרגש לדעת שמעריכים את העשייה שלי".

ע' ראש זירת דרום, סמל כ'

"הסיפור הצבאי שלי מעט שונה", כך מגולל בפניי סמל כ'. הוא התגייס לאמ"ן בנובמבר 23', ובעקבות אירוע רפואי שוחרר מצה"ל. "לאחר 5 חודשים התגייסתי מחדש, ונכנסתי לתפקיד כאן בחטיבה", הוא ממשיך לתאר את דרכו הלא שגרתית, "זירת דרום, בה אני משרת, אחראית על התיאום והסינכרון המבצעי מול פיקוד הדרום - כל הפקודות, ההוראות, הסמכויות והפגישות. משם, הפיקוד אמון על העברת המסרים לאוגדות, החטיבות והגדודים".

שגרת היום-יום בזירה עמוסה, וכוללת לו"זים צפופים מסביב לשעון: "אנחנו רגילים לחוסר ודאות ואי יציבות כשגרה. תמיד מתמודדים עם אירועים מתפרצים או שדברים שצפינו שיקרו מתבטלים. אבל בסופו של יום, אנחנו יודעים לתת לשני הצדדים את התשובות לכל מה שקורה - זו האחריות שלנו".

יש כמובן גם רגעים לא פשוטים, ובסוף כל דבר שקורה בשטח - לא משנה מתי ואיפה, הופך להיות עניין שלו ושל חבריו בחטיבת המבצעים. "צריך לדעת לדייק את המענה לכל צורך של הפיקוד, ולהבין איזה כלי ואיזה כוח נכון לבקש ומתי. זה מאתגר במיוחד במערכה רב-זירתית כמו המלחמה הנוכחית, כי הקשב מחולק לכמה חזיתות בו זמנית, אבל אנחנו דואגים לספק לזירות שלנו את המענה המיטבי".

בשביל סמל כ', שחרור החטופים לאורך המלחמה היווה נקודה משמעותית שעמדה לנגד עיניו בכל עת. "אלה ימים מאוד עוצמתיים, זו זכות עבורי להגיד שלקחתי חלק בזה. בין כל ההתעסקות שלנו מסביב לשעון, כל יום כאן מרגיש כמו היסטוריה - אז בימים כמו אלה צריך להכפיל את זה בעשרות מונים".

השנה האחרונה, כפי שהוא מעיד, גרמה לו להיות גאה מתמיד לשרת בחטיבה: "היא הייתה גדושה בכל כך הרבה אירועים משמעותיים עבורי - ולהיות כאן, כחלק ממערכת גדולה שפועלת בשביל משהו גדול יותר, זו תחושה מדהימה. אף על פי שאני 'רק חייל סדיר', אני מרגיש את הסמכות ואת ההערכה לעבודה שלי, וזה רק נותן לי מוטיבציה לתת מעצמי עוד".

רמ"ד תקיפה צפון, רס"ן ע'

רס"ן ע' התגייס ב-2017 לקורס טיס 180, סיים במגמת תובלה והגיע לטייסת 100. "עשיתי מספר תפקידים בטייסת עצמה, זה מקום די מעניין - עיקר העיסוק שלנו הוא איסוף מודיעין בעזרת סנסורים כאלה ואחרים. הרוב התמקד שם בעולמות העשייה המבצעית, כלומר בהכנה, תכנון ועיצוב של פקודות", מסביר ע'.

"הצטרפתי לחטיבה בערך באמצע 24', רק כמה חודשים לפני שהתחיל 'חיצי צפון', ומתוקף תפקידי הייתה לי המון עבודה - בין אם זה עשייה מבצעית שוטפת, תכנון אופרטיבי והוצאה לפועל של עשרות מבצעים, ביניהם גם החיסולים של הבכירים בצמרת חיזבאללה".

לרס"ן ע' ולצוות שלו, משמעות המבצע בצפון הייתה ברורה עוד מהיום הראשון. "גדלתי במעלות תרשיחא בזמן לבנון השנייה, וכשאני נזכר בימים האלה בממ"ד של ההורים שלי, תוך כדי שאני כאן, לוקח חלק משמעותי כדי לא לאפשר פגיעה באזרחים ישראלים - זה מרגיש כמו סגירת מעגל עוצמתית מאוד, שקשה לי להסביר במילים".

"אנשי חיזבאללה נחלו פגיעה משמעותית מאוד הודות לתקיפות שיצאו לפועל, הן מבחינת כלים אסטרטגיים, וגם מבחינת כוח האדם", אומר הקצין, "אנחנו ממשיכים לאכוף את זה לאורך כל הזמן, ומבצעים מעקבים על ניסיונות השיקום וההתעצמות שלו".

בתור מי שהתגייס לתפקיד "המבצעי" בקצה, קשה לפעמים לעשות את ה'שיפט' למקום מתכלל כמו חטיבת המבצעים. "בלי קשר לכל העזרה שקיבלתי מהשותפים שלי לעבודה, זו דווקא אחת הסיבות שחשוב לי להמשיך לשמור על כשירות מבצעית ולהשתתף בטיסות מבצעיות של הטייסת, כדי לאזן בין ה'זום אין' ל'אאוט'. כשאני כאן, במטה, תמיד לדברים יש חשיבות בראייה הכוללת ובהשפעות רב-זירתיות - אבל בזמן משימה, אתה כל כך ממוקד בטקטיקה, או בהשגת פיסת המודיעין החסרה. זה איזון מעניין ומגוון, ששומר על המוח חד".

גם לקשר הקרוב בין המטה לשטח, במיוחד בזמן לחימה, הוא מייחס חשיבות רבה: "כל אחד כאן יכול לדבר על נוהל קרב ותו"ל, עם המון שיקולים ומשקעים, אבל אם לא נדע מה הדברים שמטרידים את המג"ד או המח"ט, ולא נפעל כדי לעזור להם, שום דבר לא יזוז - שיתוף הפעולה הוא שיוצר את העשייה המוצלחת".

מי שילוו אותו בטקס הם בני משפחתו. "אני לא יודע מתי הם התרגשו יותר - כשקיבלתי את כנפי הטיס או פה. אני לא אוהב להיות במרכז העניינים, אבל לדעת שזה בזכות עשייה שמועילה לביטחון ישראל, שעוזרת גם להורים שלי לישון בשקט בבית שלהם - עושה אותי מאושר".

נציג המצפ"ה (מוצב הפיקוד העליון) של ענף תקיפה, רס"ר (במיל') צ'

בזמן ששורות אלה נכתבות, לרס"ר (במיל') צ', יש כבר יותר מ-800 ימי מילואים באמתחתו מתחילת המלחמה. "אני מגויס מ-7 באוקטובר, ורוב הזמן נמצא בבסיס. אשתי, שהכרתי אותה במהלך הסדיר, עשתה מילואים בעצמה במודיעין של פיקוד הצפון עד שהבן השני שלנו נולד באמצע הלחימה", הוא מספר.

"התפקיד שלי הוא ראש דסק שליטה בחטיבה. זה מקום שכל כך מחובר לאסטרטגיה ורואה את הדברים בהסתכלות מאוד כוללת", מסביר רס"ר (במיל') צ'. "הענף שלי ספציפית מתעסקת בכל עולמות התקיפה בכלל הזירות והפיקודים, ומקשרים ביניהם לבין המטה הכללי ואגף המבצעים. המקום הזה איפשר לי להכיר ולעבוד עם המון אנשים מוכשרים ולהתעסק בדברים שלא חשבתי שאגע בהם".

בענף תקיפה נרשמו כמובן הרבה רגעים עמוסים ומאתגרים: "מבצעים גדולים כמו 'חיצי צפון', 'עם כלביא' והכניסה לתמרון היו נקודות היוו נקודות מהותיות של עשייה. אני יכול להגיד שההכנות למערכה בצפון היו משמעותיות במיוחד עבורי כי זכיתי להתעסק בדברים שחקרתי ובניתי עוד מהסדיר, שמונה שנים קודם לכן".

וזה לא הפעם היחידה שיצא לצ' לסגור מעגל במהלך המלחמה. "בתחילתה, אני ואשתי היינו במילואים במקביל, ויצא לי לא פעם לקבל דרישות מפיקוד הצפון לתקיפות על מטרות שהיא הייתה אחראית על הבנייה שלהן. כשאנחנו מדברים על זה בדיעבד זה תמיד משעשע ומנכיח את המשמעות של העשייה בשביל שנינו, במיוחד כשהכרנו בתוך המסגרת הצבאית".

ורגע לפני שנפרדנו, רס"ר (במיל') צ', ציטט פסוק מספר משלי. "כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם", הוא  מדקלם וממהר להסביר את הבחירה: "קל יותר לראות אנשים שאתה משרת איתם באור חיובי, כי אתה רואה את העבודה המקצועית שלהם, וצובר איתם המון חוויות. וזה לא היה קורה בהכרח עם אנשים שאתה פוגש ביום יום. אני מאמין שזו דרך להדליק איזשהו אור בלבבות שלנו".