שלחנו את כתבתנו לבור בקריה בתרגיל המטכ"לי. זה מה שראתה

בשעה 08:24 ביום שני האחרון יצאה ההודעה - ותרגיל 'מגן עוז' נפתח. עם ההזנקות הראשונות, ירדתי לבור בקריה, והגעתי למרכז העצבים של חטיבת המבצעים שלמעשה מפעיל את האירוע כולו. המצפ"ה, או מוצב הפיקוד העליון, הוא המקום ששולט בצה"ל בזמן חירום, וכמובן שזכה גם לתפקיד ראשי באירועי הקיצון שדומו לפנינו. 

על התרחיש שהריצו המפקדים והחיילים בחדר הראשון, לא אוכל לפרט מטעמי ביטחון מידע. אבל במסגרתו הייתי עדה לגלגולו של דיווח ממכשיר הקשר ועד לחייל האחרון בזירה. מהרגע בו האחראי על המשימה 'מוריד' אירוע מתפרץ נוסף, תפקידם של אנשי המצפ"ה להנחות על הסטת כוחות למקום, להקפיץ אנשי מילואים, לשייך כלים ומשאבים ולתאם את הכול מול דרג הפיקוד הבכיר. 

כך רב"ט ע', סמב"צית משולבים, תיארה לי בדקות הספורות שהספקנו לשבת בתרגיל. שיחתנו נקטעה בערך 3 פעמים מפני שהיא הייתה צריכה לענות לטלפונים. כולם נפתחו במילה 'תרגיל תרגיל', כדי בכל זאת להזכיר שאנחנו נמצאים במציאות נפרדת. 

"הסמב"ציות שתופסות משמרת אחראיות על כל כלי האיסוף והכוחות המיוחדים של צה"ל', היא סקרה, "הן משייכות לכל אירוע ואירוע את מספר הכלים המתאים וההכרחי לו. גם בזמן מבצע, הן האחראיות על המעטפת המשימתית מבחינת כלים וכוחות מוקצים".

שיחתנו נקטעה פעם נוספת כשהנציגים קיבלו עדכון חשוב בנוגע למתרחש בשטח. רב"ט ע' נקראה לתאם בסדרת שיחות עם שאר הסמב"ציות את פריסת המשאבים וניהולם. 

"הגעתי לתפקיד קצת לפני הכניסה לרפיח, והייתי במשמרת באחת ההיתקלויות שהתרחשו שם. אחרי שהאירוע נרגע, עליתי לנשום אוויר. קלטתי פתאום איזו אחריות יש לי, ושבאמת היה סיכוי שהצלתי חיים של מישהו", היא סיפרה בהתרגשות, "אחרי דבר כזה, כבר אי אפשר להרגיש כמו בת 19 רגילה".

ממש במקביל, כ-150 קילומטרים צפונה, אוגדה 210 כבר הייתה עמוק באימוני 'מגן עוז'. "התחלנו כבר בבוקר של יום שני לקלוט תרחישים", מתאר לי סא"ל (במיל') י', המנל"ח של חטיבה 55, "התפקיד שלי הוא לנהל את הלחימה בגזרה, ולוודא שאני יודע מה קורה בכל רגע נתון. על פי תמונת המצב, אני יודע להפעיל את הכוחות ולשקף מעלה את הסיטואציה במרחב. בעקבות מסקנות מהלחימה, ומ-7 באוקטובר בפרט, התמודדנו מול מצבי חדירת מחבלים ליישובים, ונמדדנו בין היתר על זמן ההגעה מהישמע ההקפצה".

"שמנו דגש על התנהלות מוסדרת על פי תו"לים ושיטות מסוכמות", הוא ממשיך, "בשביל זה, אתה צריך להכיר את הגזרה שלך טוב מאוד, שהכוח שלך ידע למה לצפות בכל מקום, מה גבולותיו, אילו יישובים נמצאים איפה וגם אילו כוחות תופסים כל עמדה סמוכה, כדי לדעת לפעול בתיאום".

בזמן אמת, החטיבה נמצאת ב-VC מול האוגדה ומשקפים את צרכי החטיבה - בקשת כוחות רפואיים, כלי איסוף כאלה ואחרים או העלאת צורך בתגבור. הם מתווכים הנחיות גם מהפיקוד כלפי מטה, וגם מגלגלים למעלה את הפניות שעולות מהכוחות הפרוסים.

על רגל אחת כלל וכלל. "כדי להיות מעודכנים כל הזמן, אנחנו נמצאים בהערכת מצב סדורה ומתמשכת במקביל, שזה השיח המתמשך סביב השולחן המרכזי".

"בין אם בשגרה או בתרגיל, אנחנו נמצאים כאן בהערכות מצב או בשטח. כל אחד מהמילואימניקים בחטיבה הזו משאיר חיים מאחוריו, אבל בוחר להמשיך להתייצב כדי להגן - זו הזכות והחובה שלנו", מסכם עבורי סא"ל (במיל') י'. 

השארנו את 210 באימון, וחזרנו לבור לפגוש נציגים נוספים מחיילות, אגפים וחטיבות מגוונים. "אני משרת כאן במילואים יותר מ-720 ימים ברצף", סיפר לי רס"ן (במיל') ר', נציג זרוע הים במצפ"ה, "את כולם, ביצעתי כקשר הזרוע לצבא הרחב. המשמעות של זה היא שכמעט כל הצרכים של הבסיסים והכלים מגיעים אליי, ומשוקפים על ידי למפקדים, זה קריטי לרציפות התיפקוד שלנו בזירות".

רס"ן (במיל') ר' היה בבור גם ב-7 באוקטובר. גם אחרי אותה השבת, הוא המשיך לסחוב איתו בכיס כמה פתקים קטנים: "על כל אחד היו רשומים פרטים של אדם אחר שביקשו ממני לבדוק לגביו. עם הזמן, הצלחנו להרכיב את התמונה ולהבין מה קרה לכל אחד מהם".

ואילו את סגן י', קצינת חמ"ל, פגשתי במצפ"ה הרגיל, שהועתק לחמ"ל אחר בבור בזמן 'מגן עוז'. "ביום יום, הקמ"ן ואני משמשים כיד ימינו של המנל"ח. אני אחראית לגבש תמ"ץ בזמן אמת. תמיד קורה משהו בתפקיד הזה. הגעתי לכאן קצת לפני הכניסה לרפיח, שהייתה מבחינתי חשובה מאוד. בהמשך פגשנו גם מבצעים בלבנון, סוריה, חיסולים של בכירים ושחרורי חטופים - הייתי כאן כמעט בכולם". 

סגן י' אף גילתה לי שזו הייתה המשמרת האחרונה שלה לפני השחרור אליו היא מגיעה מסופקת ובתקווה שהבאים בתור ידעו למצוא את העניין שבשגרה ולא בזמן מלחמה. בעיניים של כל מי שפגשתי ביומיים האחרונים ניתן היה לראות מטרה ברורה - לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר, לתחקר ולהשתפר בהזדמנות הזו, ולהגיע מוכנים ככל הניתן למתי שההוראות שיגיעו ממוצב הפיקוד יהיו 'על אמת'.