אנחנו במלחמה?! - המב"ם כמלחמת מנע נגד איראן ו"צבאות הטרור"- סא"ל (מיל') גלילי

פורסם לראשונה באוקטובר 2021

לקריאת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

תקציר המערכת - 

אנחנו לא צריכים אזעקה עולה ויורדת כדי להבין שיש מלחמה. שיש אויב. זוהי מלחמת מנע. נוכח התמשכות שחיקת ההרתעה של צה"ל, ובמקביל התעצמות היריבים בנשק מדויק ואיכותי ("שובר שוויון") החלה מדינת ישראל לנהל "מלחמת מנע", הגם שלא בחרה כך באופן מודע. מאמר זה בוחן את המב"ם בעיניים ביקורתיות, דרך התועלת המצרפית הנובעת מתוצאות המערכה ברמה האסטרטגית. בנוסף, מציע המשגה נוספת של "הקרנת עוצמה" ו"שכנוע חמוש" שלאורם כדאי לבחון את כדאיות ביצוע הפעולה. טענת המאמר, שעל אף 'מחירי הביטחון' והמוכנות למלחמה, המב"ם - שלם וגדול מסך חלקיו. כלומר, המענה המבצעי שהתפתח במב"ם מול איראן ו"צבאות הטרור" מאפשר לפעול בעליונות מודיעינית-מבצעית בכמה חזיתות במקביל, תוך ניהול סיכונים מחושב ומדויק המונע הסלמה. כל עוד ישכילו הקברניטים לנהגה באופן מדוד וללא זחיחות (מה שהיה הוא שיהיה) תוך השארת "שולי ביטחון" ושימוש ב"מרחב העמימות", זוהי המערכה האפקטיבית ביותר, הממצה באופן מיטבי את יתרונות צה"ל ומערכת הביטחון אל מול האילוצים האסטרטגיים והמדיניים.

"מלחמת מנע - מלחמה שיזם אחד הצדדים בנסיבות הנוחות לו (בטרם נערך אויבו למתקפה עליו), כדי למנוע פריצת מלחמה בתנאים מדיניים-אסטרטגיים, העלולים להעמידו במצב של נחיתות אסטרטגית. מלחמה זו יוזמים מתוך תפיסה לפיה עימות צבאי שאין סכנתו מיידית הוא בלתי נמנע, ולכן כל דחייה שלו תגרור סיכון גדול מן הסכנה המיידית לאינטרסים החיוניים של המדינה היום" (מילון למונחי צה"ל, 1998)

מבוא

מאז הקמתה, מתמודדת מדינת ישראל עם שני אתגרי ביטחון מהותיים השונים זה מזה. הראשון, הנודע גם כ"ביטחון יסודי", עוסק בצורך הבסיסי של הצבא להתכונן למלחמה. השני, בו יעסוק מאמר זה, הוא הפרקטיקה והצורך בביטחון שוטף (בט"ש) רציף, כנגד איומים ביטחוניים שאינם מהווים סכנה קיומית למדינה.

בעשרות השנים האחרונות אנו נוהגים במדיניות ביטחונית העוסקת ב"ניהול הסכסוך" עם אויבינו –בפועל אנו נוקטים בסבבי לחימה השוחקים את הרתעתנו הצבאית (אורטל וידעי, 2013, עמ' 1-23).^[2] כל זאת, במקביל להמשך התעצמות "צבאות הטרור" באופן משמעותי, בדגש לאמל"ח מתקדם ומדויק. השחיקה בהרתעתנו לצד המשך התעצמות היריבים הובילו את מדינת ישראל לנהל "מלחמת מנע", הגם שבתחילה לא רצתה בכך באופן מודע. מלחמה זו קיבלה את הביטוי האופרטיבי – המערכה שבין המלחמות - המב"ם.

מטרת המאמר היא להניח תשתית תיאורטית למלחמת מנע בהקשר המב"ם ולאורה להציג את מורכבות התפיסה, מאפייניה, ייחודה ויתרונותיה. הטענה העיקרית שתפיסת המב"ם היא בבחינת "השלם הגדול מסך חלקיו", קרי מעבר להישגיה הטקטיים, מתכתבת התפיסה עם אויבינו ברמה האסטרטגית וברמה הלאומית. בהמשך נדון בפוטנציאל הגלום בתפיסת המב"ם ומדוע עלינו להימנע מלשקוט על השמרים ובצורך להמשיך ולפתחה ככל הניתן, היות והיא מהווה כיום את עיקר תפיסת הביטחון השוטף של ישראל (למעט ענייני הפח"ע בגבולות). 

המב"ם לא הייתה קיימת אילולא חלו שינויים דרמטיים בסביבה החיצונית לנו, מה שאנו מכנים "האביב הערבי" ובפרט מלחמת האזרחים בסוריה, שהובילה את אויבנו בזירה הצפונית לאובדן אכיפת הריבונות ובכך נסללה הדרך למשמרות המהפכה האיראנים להיכנס למרחב ולפעול באין מפריע. אולם, עוד בטרם החלה פריחת האביב הערבי, היה שרוי צה"ל במבוכה אופרטיבית נוכח היציאה מרצועת הביטחון בלבנון והתמקמות כוחות צה"ל על קו הגבול הבינלאומי, בכך התקשה צה"ל לפעול כדי למנוע מארגון חיזבאללה להתחזק ולהתעצם תחילה בלבנון, ובהמשך אף בכלל הזירה הצפונית. בהקשר זה היוותה מלחמת לבנון השנייה נקודת שבר בהבנה הישראלית כי היעדר הנוכחות הצה״לית אפשר לארגון להכפיל את כוחו הצבאי ולהפוך מארגון טרור ל"צבא טרור", כפי שהמשיג זאת הרמטכ"ל כוכבי. לא זו אף זו, היציאה מרצועת הביטחון אמנם הבליטה את הקושי לפעול ללא החזקה פיזית בשטח הגיאוגרפי, אך לבעיה הגיאוגרפית התווספה ביתר שאת המוטיבציה האיראנית, שזיהתה היטב את הפער שנוצר והשכילה לפתח את תפיסת הלחימה באמצעות כוחות שלוחים (proxy) כנגד מדינת ישראל.^[3] אם כך, הבעיה שהחלה בזעיר אנפין בדרום לבנון התפשטה, והפכה כעת להיות בעיה החוצה מדינות ומשתרעת לאורך אלפי קילומטרים ופועלת סביבנו מכל החזיתות. בעוד שבמרבית שנות קיומה של ישראל האיום הביטחוני היה בעיקרו 'אויב בעין' (בעגה הצבאית) הפך כעת האויב לנסתר ורחוק מהעין הפועל בחסות מדינות אחרות. הבעיה המבצעית עבור צה"ל ומערכת הביטחון הפכה מורכבת ומאתגרת הרבה יותר. המענה שהתגבש במעלה הדרך הוא תפיסת ׳המערכה שבין המלחמות׳.^[4] במרוצת השנים התעצבו מאפייניה באופן שונה ומותאם לכל זירה וחזית (טל, 1998, עמ' 6-19). התפיסה מגלמת את מלחמת המנע של מדינת ישראל.

"מלחמת מנע" - בסיס תיאורטי ומסגרת לדיון

במקרים רבים כשאנו נדרשים לפתח דיון תיאורטי על הגות צבאית אנו נזקקים לעזרת איש הצבא הפרוסי והתיאורטיקן קלאוזוביץ.[5] אמנם טבע המלחמה נותר קבוע אך יש לו כיום ביטויים שונים. ובמקרה הייחודי של מדינת ישראל ניתן להיעזר דווקא בראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון וברמטכ"ל הרביעי של צה"ל, משה דיין כאנשי דעת ומעש שיצרו והתוו את המדיניות הביטחונית עבור מדינת ישראל כבר מימיה הראשונים ומשמשת אותנו עד לימים אלה. תחילת הדיון על "מלחמת מנע" היה בהקשר למענה כנגד חוליות המסתננים (פדאיון) בעניין זה אמר בן גוריון:

"ביטחון, אני מתכוון לא רק לביטחון מדינה כולה, אלא ביטחון לאזרחי המדינה... נגד שונאים שמנהלים נגדנו מלחמה זעירה, אם או"ם ...וארה"ב והסטייט דפרטמנט אין להם אמצעים ואין להם דרך אחרת להפסיק את רציחות מעבר לגבול -ואני חושש שאין להם, .... אז צריך שיהיה ברור לעולם! דמנו לא יהיה הפקר! ואין דרך אחרת, אלא תגמול חריף ותקיף." (טל, 1996, עמ' 109-132)[6].

מדבריו ניתן ללמוד על המהלך המחשבתי של הקברניט ועל חשיבות מיצוי המהלכים המדיניים שרק לאחריהם הוא רואה לנכון לנקוט באמצעים צבאיים (קלאוזוביץ, כבר הזכרנו). מאוחר יותר, התפתח הדיון ב"מלחמת המנע" ביחס לעימות המתהווה עם מצרים בכל הקשור למעבר בתעלת סואץ ומיצרי טיראן, כאשר הדיון המהותי הבחין בכך שיש קו עדין (מאוד) המפריד בין מלחמת מנע ובין מלחמה כוללת (ההנחה הסמויה - שמלחמה מנע יכולה להוביל למלחמה כוללת אך לא להיפך). כלומר, בראש הקברניטים עומדת השאלה על מחיריה האפשריים של מלחמת המנע,  באיזה אופן יש לנהלה, אילו פעילויות ישיגו הישג משמעותי אך לא יובילו למלחמה כוללת או לחלופין לסנקציות מדינתיות וכלכליות כנגד מדינת ישראל.  מלחמת ששת הימים החלה כמעיין מלחמת מנע, אך בפועל הייתה זו 'מכה מקדימה' כחלק ממלחמה כוללת שבמסגרתה התאפשרה העברת הלחימה לשטח האויב. במהלך השנים ניתן לראות בחלק ממבצעי צה"ל כמו "מבצע ליטני" (1978) ונוספים כ"מלחמת מנע" וכך גם את מלחמת "שלום הגליל". אולם, קצרה היריעה מלסקור ולדון בכל דוגמא ומאפייניה הייחודים. ולכן נעבור לשנים האחרונות בהן צה"ל ומערכת הביטחון נדרשים להתמודד עם מאפייני אויב שונים מאלה שמולם התמודד ולחם צה"ל במלחמות ישראל.

המאפיין הבולט בלחימה זו נובע מכך שאלו אינם צבאות סדירים של מדינות ריבוניות ובנוסף, החיכוך המבצעי איננו עוד רק ב'קו המגע' (גבולות מדינת ישראל). בתוך כך חלו התפתחויות טכנולוגיות משמעותיות בכל הקשור ליכולות הנשק התלול מסלול (על גווניו וסוגיו השונים) וביכולות הכטב"מים והרחפנים, כל אלה מאפשרים כיום לאויבינו לפעול הרחק מקו הגבול ואף ממדינות במעגל השני של מדינת ישראל. נוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות שמרביתן מובלות על ידי איראן, התפתחה המערכה שבין המלחמות ובמסגרתה הוגדרו בצה"ל ובמערכת הביטחון תכליות אסטרטגיות התואמות למאפייני הלחימה באויב (יפורטו בהמשך). בחינת תכליות המערכה ביחס להגדרת "מלחמת מנע" (ראה תרשים) מאפשרת לנו להבין את המסגרת הרעיונית (התיאורטית) בה אנו פועלים ולאורה אנו נדרשים לבחון את עמידת צה"ל בתכליות  המערכה שבין המלחמות.

חלק ראשון – תפיסת המב"ם, מאפייניה וייחודה

חלף יותר מעשור מאז החלה להתגבש תפיסת המערכות שבין המלחמות, ונראה שזהו זמן ראוי לדיון בתובנות וביתרונות המרכזיים המייחדים את האופן בו פועלת מערכת הביטחון במסגרתה. על ייחוד התפיסה ויישומה ניתן ללמוד כבר מהאופן בו התארגנה המערכה. מנגנוני הפיקוד והשליטה המניעים אותה מבוצעים על פי רוב ע"י המפקדים במטה הכללי (אגפי המבצעים, התכנון, חיל האוויר והמודיעין), וזאת בשונה מהפעלת הכוח המוכרת בצה"ל הנעשית באמצעות הפיקודים המרחביים. כך, ניתן ללמוד מדברי הרמטכ"ל, רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, לפיהם המב"ם "מאפשרת לצה"ל להילחם בארבע חזיתות במקביל" (איזנקוט, 2020) תוך ניהוג מדויק, המבוצע ברמות הבכירות ביותר בצה"ל ובמערכת הביטחון.

1. מערכה מול בניין הכוח של היריב

"מדובר צה"ל נמסר כי מטוסי קרב של צה"ל תקפו הלילה בשטח סוריה עשרות מטרות צבאיות השייכות לכוח קודס האיראני ולצבא הסורי. המטרות כללו טילי קרקע-אוויר, מפקדות, מחסני אמל"ח ובסיסים צבאיים. עוד מסר כי התקיפה בוצעה בתגובה לשיגור הרקטות על-ידי כוח איראני משטח סוריה לשטח ישראל, וכוונה לפגוע בשטח ישראל" (בר, סיריוטי ושמואל אלמס, 2019)

צה"ל ביצע בשנים האחרונות מאות פעולות כנגד בניין הכוח ותשתיות האויב (מחסני אמל"ח (ידלין, 2018),^[7] אמל"ח מתקדם מסוגים שונים, פרוייקט דיוק הטילים). נקיטת היוזמה מול מערכי אויב בהתהוות אינה דבר של מה בכך. דפוס הפעולה שתואר התקיים בצה"ל ובמערכת הביטחון מקדמת דנא, אך ארגונו והפעלתו באופן אפקטיבי הינה חידוש משמעותי, בכך הבשורה ובכך גם ההצלחה. 

פעולות צבאיות כנגד בניין הכוח של האויב מהוות רכיב יסודי ומרכזי במלחמת המנע שישראל מבצעת בגזרות השונות. בחלק לא מבוטל מן התקיפות אמצעי הלחימה והתשתיות עדיין אינם מבצעיים, אלא שברור לנו כי תקיפתם משבשת, מעכבת ולעיתים אף מונעת מהאויב להתעצם ולהשיג יכולות אש מתקדמות ומדויקות, שעלולות להוות מקדם משמעותי ואף שובר שוויון בלחימה הבאה.

אסטרטגיית צה"ל הגדירה היטב את מטרות המערכה ואלה הן: (1) לצמצם איומים קיימים ומתהווים; (2) להרחיק את המלחמה וליצור תנאים טובים יותר לניצחון בה; (3) לשמר את ההרתעה ולחזק אותה; (4) להגדיל את הנכסיות הישראלית של מדינת ישראל בכלל ושל צה"ל בפרט בעיני שותפינו; (5) לשמר את חופש הפעולה של צה"ל ולצמצם את זה של האויב. (אסטרטגית צה"ל, 2018)

ראוי לשים לב בדבר החידוש בהפעלת הכוח שמערכה זו מביאה ביחס לפעולות צה"ל בשגרה (ענישה, תגמול, סיכול איום מידי וכו'). למעשה, המערכה מוכוונת לפעול מול בניין הכוח של האויב, כתפיסת פעולה מניעתית, שאינה ממתינה כצופה מהצד כיצד אויבינו מתעצמים לקראת העימות או המלחמה הבאה מולנו. 

2. עליונות אסטרטגית, הקרנת עוצמה ו"הרתעה מצטברת"

מושגים אלה ניתנים להשגה באמצעות פעולות מתמשכות כנגד היריב בפעולה ישירה, או כנגד נותן החסות שלו. ניתן למצוא לכך סממן ביחס לאופן בו התנהלו מבצעי צה"ל בעשורים האחרונים. תכלית ה"הרתעה המצטברת" היא למעשה שכנוע היריב כי לאורך זמן הוא אינו יכול להרשות לעצמו להתמיד במאבקו (גם אם סף הסבל שלו גבוה), וזאת כיוון שמדינת ישראל נכונה להסלים ולהתמיד במאבק גם מעבר לסף הסבל הזה. (שיפטן, 2018, עמ' 99-122) למעשה, ניתן לראות במב"ם חלק מביצור עליונותה האסטרטגית של מדינת ישראל ביחס לניהול, או אפילו נרמול, היחסים עם מדינות האזור באמצעות פעולות גלויות וחסויות, המהוות את תמצית הביטחון השוטף. ביטויים לכך ניתן למצוא בהשפעות ישירות לצד השפעות עקיפות, הנובעות מפעולות המבוצעות במב"ם. חלקן פוגעות באופן ישיר מדוד ומדויק באויב, לדוגמא באמצעות השמדת אמל"ח או פגיעה בבכירים או בתשתיות, בעוד שלכל פעולה ישירה מתהווה ה"השפעה העקיפה" הנובעת מהלחץ המצטבר על האויב (כשזה נחשף שוב ושוב בחולשותיו, בחדירות הארגונית, כישלון מתמשך ואי ביצוע המשימה) ובנוסף מהאופן בו מתבוננים כלל השחקנים האזוריים והמעצמתיים בנחישות צה"ל ומדינת ישראל לפעול מול איומים. השילוב בין הנחישות בהפעלת הכוח לצד יכולות מבצעיות ומודיעיניות מוביל להרתעה מצטברת ולעליונות אסטרטגית.

מאפיין ייחודי נוסף שיש לקושרו לפעילות במב"ם הוא "הקרנת כוח צבאי". פרופ' רוזן, דן בהקרנת כוח הנובעת מהא-סימטריה, שנוצרה לארה"ב בשל ניצול טכנולוגיות המידע ומימושן בפעולות צבאיות. רוזן מציע נוסחה לאומדן הקרנת הכוח: "הקרנת כוח היא היכולת לבצע פעולות צבאיות במרחק רב מבסיס האם של הכוח תוך פרק זמן קצר במיוחד" (רוזן, 2019, עמ' 33-45). שני הפרמטרים נמדדים ביחס לביצוע פעולות צבאיות סטנדרטיות ע"פ אמת המידה של סדר גודל – פי עשרה: פעולות צבאיות שמתקיימות בעשירית מהזמן הסטנדרטי ובמרחק גדול פי עשרה מהרגיל יסווגו כ"הקרנת כוח". כך, למשל, פעולת צה"ל בגבול רמת הגולן עם סוריה נתפסת כפעולה סטנדרטית, בעוד שפעולה במרחב שדה התעופה דמשק בינ"ל, הממוקם כ- 60 ק"מ בקו אווירי מגבול ישראל, או לחלופין פעולה במרחב אל-בוכמאל, הנמצא כ-400 ק"מ בקו אווירי מגבול ישראל, נתפסות הן כנחישות מדינית והן כהוכחת יכולת מבצעית ומודיעינית של צה"ל לפעולה בעומק שטח האויב. בהקשר זה ראוי להביא מדברי ההיסטוריון והאסטרטג א. לוטוואק:

"עוצמה צבאית מסוגלת לשכנע או להניא, רק אם הזולת מעריך כי היא עשויה להיות מופעלת"
(לוטוואק, 2002, עמ' 276-293).

מונח חשוב נוסף בענייננו שהציע לוטוואק הוא - "שכנוע חמוש" (Armed persuasion) שבהתאמה הנכונה ממחיש טוב יותר את הפעילות במב"ם ושמושג ה"הרתעה" אינו משרת נאמנה מצב בו סכסוכים נמשכים זמן רב.^[8]

"תגיע רחוק יותר עם אקדח ומילה טובה מאשר רק עם מילה טובה" (אל קפונה)

לפי לוטוואק, ה"הרתעה" היא מילה המוטה משיקולים פוליטיים ותרבותיים ועל כן אינה מיטיבה עם תיאור האסטרטגיה. לעומת זאת, השימוש במונח "שכנוע" מספק לשיח האסטרטגי צדדים של שיח חיובי (לשכנע) לצד שיח מרתיע (להניא).

מתוך כך, ישנה הלימה בין פעולות המב"ם בשגרה, היות ואנו מעריכים כי פעולות אלו יגרמו לאויב לחוש מאוים או מאולץ ועל כן ישתכנע וישנה את דרכי פעולתו. כך, גם בהקשר האזורי הרחב עשויות המדינות הערביות סביבנו לראות בפעולות הללו עוצמה צבאית ישראלית, דבר אשר "ישכנע" אותן לכונן קשרים מדיניים ובעת הצורך יחסים ברובד הצבאי (דקל ושוסטרמן, 2020).^[9] מהאמור לעיל, ניתן לקשור גם את פעולות המב"ם כרחבות הרבה יותר מהתוצאה הנובעת מן הפעולה הבודדת. האלוף (מיל') ידלין מציין שבשנים האחרונות נרשם שיפור ניכר במעמדה של ישראל בזירה האזורית (לדבריו "נפרצה תקרת הזכוכית") עקב שדרוג היחסים בינה לבין המדינות הסוניות הפרגמטיות, ובראשן מצרים וערב הסעודית (ידלין, 2018, עמ' 104-110); הדבר נובע מעליית משקלם של אינטרסים משותפים להן ולישראל, בדגש על המאבק באיראן ובגורמים שיעים קיצוניים (ידלין, 2020, עמ' 50). לפיכך, ניתן לראות כיצד הפעולות במב"ם משקפות את עוצמתה ויתרונותיה של מדינת ישראל ואף מחזקות אותה בסביבה האסטרטגית, עד לכדי פתיחת אפשרויות חדשות המסייעות בעיצוב הסביבה ולחיזוק האינטרסים המשותפים (אוריון ודקל, 2016).

3. "השלם גדול מסך חלקיו" – על הקשר בין פעולה ברמה הטקטית לרמה האסטרטגית-לאומית

דוגמא טובה ניתן למצוא בקשר בין הפעולה הטקטית לרמה האסטרטגית והשפעת פעילות המב"ם. כך לדוגמא, ב-25 ביוני 2019 התכנסה בירושלים ועידה משולשת שהורכבה מיועצי הביטחון הלאומי של ארה"ב, רוסיה וישראל (קוזין, 2019). עצם הכינוס מהווה ציון דרך היסטורי אך לא פחות מכך היו הדברים שנאמרו, אלה חיזקו את האסטרטגיה הישראלית באזור:

"ישראל פעלה מאות פעמים כדי למנוע את התבססותה הצבאית של איראן בסוריה בזמן שהיא קוראת בגלוי להשמדתנו ופועלת לשם כך. פעלנו מאות פעמים כדי למנוע מאיראן העברת נשק מתוחכם לחיזבאללה והקמת חזית שנייה בצפון נגד ישראל מרמת הגולן. ישראל תמשיך למנוע מאיראן להשתמש בשטחן של מדינות שכנות כבסיס למתקפות נגדנו וישראל תגיב בעוצמה לכל מתקפה כזאת".

ציטוט זה מתוך הועידה מאפשר הצצה, גם אם מוגבלת, לרוח הדברים ולמיצובה האסטרטגי של ישראל. מפגש שכזה איננו דבר שבשגרה, ובכדי שיהיה ניתן לקיימו נדרשו תנאים גיאופוליטיים מתאימים. ניתן להסיק, כי משתתפי הוועידה מוצאים במדינת ישראל שחקן משמעותי רב ערך ובעל אינטרסים במרחב האזורי. למעשה הפעילות במב"ם מהווה רכיב משמעותי בסדר היום האזורי ובהקשרו מתאפשרים קשרים הדוקים ואף תאום בין הגורמים המדיניים והביטחוניים ברמות הבכירות ביותר בין המדינות. מצב זה אינו מובן מאליו. היכולת של ראש ממשלה ישראלי להרים את שפופרת הטלפון (ללא גורם מתווך ובתדירות גבוהה) כשבקצה השני עונה אחד מראשי המדינות המובילות, או אחת המעצמות הגדולות והמשפיעות בעולם, נובע מהוכחת היכולת והנחישות שאינן "מס שפתיים", אלא נסמכת על פעולות ותוצאות. כך למשל, כשצה"ל פועל מול חיזבאללה בסוריה או כנגד אויב במדינה אחרת במזרח התיכון, לעיתים תוצאת התקיפה (מה ואיך נפגע) אינה חשובה כמו עצם הפעולה - היכולת לפעול נוכח שלל מערכי ההגנה של האויב ולהפתיעו בכל פעם מחדש, זוהי תעוזה מדינית וצבאית כאחד, המאפשרת נטילת סיכון מחושב למרות המגבלות והאילוצים שמציב הצד השני. לפיכך, עצם ביצוע הפעולה ממחיש לאויבינו את 'ידה הארוכה' (מבצעית ומודיעינית) של מדינת ישראל. העליונות נראית לא רק על ידי אויבינו אלא גם על ידי ידידינו, שבוחרים להדק עמנו קשרים (אייכנר, 2018). בתוך כך, ישנם "שחקנים" נוספים המשקיפים מן הצד, ומבינים שמדינת ישראל וצה"ל נמצאים בחזית המלחמה בארגוני הטרור וישנה חשיבות רבה בשימור ופיתוח הקשרים המדיניים והביטחוניים עם מדינת ישראל וצה"ל (אמיר, 2019).^[10] הידוק הקשרים המדיניים עשוי להוות תועלת עבור מדינת ישראל לא רק בעת שגרה, אלא גם בעיתות חירום ומלחמה, באמצעות מתן תמיכה וגיבוי מדיני לישראל במוסדות הבינ"ל.

4. יוזמה ופרואקטיביות במערכה התשתית

המב"ם הוא 'קיר הברזל' המשופר, המבוסס על מטאפורת "קיר הברזל" שהגה ז'בוטינסקי, ולמרות ההבדלים הרבים, המטאפורה מסייעת לראות במב"ם ביטוי מתקדם, אקטיבי, שנועד להתיש ולהחליש את היריב. המב"ם איננה תפיסה המסתיימת בניצחון והכרעת היריב, אלא כפי שכתב ז'בוטינסקי:

"...עד שיותשו יריבינו - כי אז, ורק אז, יכירו בנו".

הגישה הפרו-אקטיבית במב"ם מייצרת ליריבינו קושי משמעותי כשהם נתקפים בשטחי ההתארגנות ובתשתיות הלחימה, באופן תדיר. לא עוד "ישיבה על הגדר" או המתנה ש"הרקטות יחלידו". דווקא הגישה הפרו-אקטיבית, ככל שתארך, תהווה בסיס אידיאולוגי טוב יותר להתשת אויבינו, ובכך, לכאורה, תקרבם להכרה בקיומנו. 

המב"ם הינה מערכה התשתית המוגדרת באסטרטגיית צה"ל תחת הגיונות המניעה וההשפעה. לפיכך עלינו להבין שתהליך הערכת הישג המקובל בצה"ל לאחר כל פעולה בודדת מפספס את התמונה הגדולה, למערכה מסוג זה אין 'זבנג וגמרנו', יש לבחון הצלחותיה לאור "תוצאה מצרפית", קרי סך הפעולות המתבצעות במהלכה, לאורך זמן, ותוצאותיהן המצרפיות. הערכה זו לוקחת זמן וחלקים רבים מהצלחותיה אינם פומביים. יתרה מכך, במערכה מסוג זה, נעשה שימוש בכלים מעולם התודעה וההשפעה, הניתנים לאומדן רק לאחר פרק זמן ארוך. 

נקיטת היוזמה הצבאית מקלה עלינו לשלוט בהסלמה (כפי שיורחב בהמשך). בכך, עיקרון הבסיס של המערכה בה לידי ביטוי בכל הקשור ל"הימנעות מהסלמה רחבה שעשויה להוביל למלחמה" (ליש, 2019, עמ' 119-131), ובד בבד יכול צה"ל להמשיך לבנות כוח ולהתכונן למלחמה בעוד שהיריב נפגע ומוחלש (אוריון ודקל, 2016).

5. פעולה לאורך כל 'שרשרת הערך' של האויב

"יכולת ללא הזדמנות אינה שווה דבר", (נפוליאון בונפרטה).

חלק משיטת ניהול וניהוג המערכה בוחן ופועל באופן עיתי מול כלל רכיבי - 'שרשרת-הערך' - במערכת היריבה. כך לדוגמא, כנגד פיתוח האמל"ח מבוצעות מגוון פעילויות מבצעיות משלב הפיתוח ועד למחסן התחמושת בשטח. ההסתכלות השלמה על בניין הכוח של היריב מתאפשרת הודות לחיבור הבלתי אמצעי בין כלל גופי הביטחון שהתהווה כחלק מגיבוש תפיסת המב"ם. במצב זה ישנו מיצוי מיטבי ליתרונותיו היחסיים של כל ארגון במערכת הביטחונית ביחס למושאי הפעולה השונים. ובכך מתאפשרת שילוביות ברמה הגבוהה ביותר ובאופן מובנה בין כלל גופי הביטחון של מדינת ישראל.  

6. "קצה קרחון" – על המב"ם שאנו רואים (מערכה גלויה, חסויה וחשאית) וכפתור העמימות

"העין רואה רק את מה שהמוח מסוגל להבין" (אנרי ברגסון, פילוסוף צרפתי)

מהו מושג העמימות? כפי שתואר עד כה ניתן להבין שהמב"ם הינה תפיסת פעולה אחרת ושונה ממה שהכרנו שהרי במהותה היא התקפית ויוזמת, אך מתנהלת תחת עיקרון פעולה ייחודי המחייב את מתכנני המבצע "לפעול מתחת לסף המלחמה", כך שהפעולה לא תוביל את הצד השני לפתוח במלחמה. לפיכך, חלק ניכר מהפעולות מכוון ומבוצע כך שלצד השני יהיה קושי לאתרן או להבין ממה, מתי וכיצד נפגע או לחלופין לפגוע רק בתשתיות האמל"ח ולהימנע מפגיעה בחיי אדם. בכך מאפשרת התפיסה לבצע פעולות ב"מרחבים האפורים" (Gray Zones) (Berman and Friedman, 2017)^[11], בהם הפעלת הכוח הצבאי הסטנדרטי אינה יכולה להתקיים בשל מחיריה הגבוהים.

אסטרטגיית צה"ל הגדירה את הפעלת הכוח במב"ם באופן גלוי, חסוי או חשאי (אסטרטגיית צה"ל, 2018, עמ' 21). עיקרו של הרובד הגלוי קינטי (תקיפות של חיל האוויר), עליו אנו שומעים וקוראים בעיקר מפרסומים זרים ועיקר הדיון הציבורי-ביטחוני, נסוב סביבו בהתייחס לכל פעולה קרי "האם המטרה נפגעה או שצה"ל החטיא? ומה תהיינה תגובות האויב". לעומת זאת, המערכה שבין המלחמות, היא במהותה בעלת אופי חשאי (מצב בו היריב לא יודע מי פגע בו), כך שחלק ניכר מהפעולות המבוצעות במערכה אינו ידוע ואינו יכול לבוא כלל לידי ביטוי בשיח הציבורי-ביטחוני. כך למשל, ייתכן ובאמצעות פעולות חשאיות נפגע האויב במספר תחומים כדוגמת התחום הכלכלי; השפעה על תודעת היריב (חדירות ארגונית, חשיפת יכולות); פעולות סיכול טכנולוגי וסיכול ממוקד של מוקדי ידע או פעולות הנעשות במרחב הקיברנטי וכיו"ב, כשהמשותף להן הוא סנכרון וביצוע תחת מטרה ורעיון מבצעי אחוד, המאפשרים הגברה ניכרת של התועלת המבצעית בכל פעולה.

"כפתור העמימות" ההכרח לשלוט (ככל הניתן) בהסלמה הוסיף לארגז הכלים הטקטי-אסטרטגי את "כפתור העמימות" המתקיים בכל מבצע במב"ם ומופעל כתלות בהקשר הייחודי של הפעולה. בבסיס עומדות השאלות הבאות - האם מפרסמים את הפעולה או נמנעים מפרסום ולקיחת אחריות לשני המקרים יתרונות וחסרונות כפי שנראה בהמשך. עוצמת "הכפתור" משקללת בין היתר את עיתוי הפעולה והתדירות, המרחב, ומה נתקף - תשתיות או אנשים וכיו"ב.

העמימות מאפשרת לשני הצדדים להכיל את האירוע ולהימנע מתגובה, או לכל הפחות להגיב באופן מופחת (גינוי פומבי בתקשורת או במוסדות הבינ"ל, איום או תגובה קינטית 'קלה' שלא תוביל לסבב אלימות), שאינו מחשק את הצדדים ומונע הסלמה בלתי מתוכננת (גולן, 2020).

הפעולות הגלויות הן אותו 'קצה קרחון' העלולות להוביל להסלמה, לכן מדיניות המב"ם היא להימנע ממתן פומביות ונשיאה באחריות לפעולה ולתוצאותיה. עם זאת, לעיתים, דווקא מתן פומביות לפעולה חשוב ובעל הישגים טובים יותר מהפעולה עצמה – זהו למעשה השימוש בכפתור העמימות ככלי נוסף בכלים המבצעיים הקיימים במערכה. כך למשל, מסר פומבי לצד השני עשוי לסייע במניעת פעולה או ביכולת הכחשת הצד השני, במידה ותינקט פעולה נגדו. על פי רוב, פרסום יזום של מי מהצדדים יהיה רכיב נוסף במערכה בבחינת יכולת לגלות טפח ולכסות טפחיים. דוגמא לכך ניתן למצוא בדברי דובר צה"ל שפרסם מאמר בכמה אתרי אינטרנט ערביים ובו קבע כי:

"לבנון הפכה למפעל הטילים של איראן" ובכך למעשה הזהיר את הלבנונים כי איראן משחקת בגורלם "..[ ] ..שמטרתם העיקרית היא מניעת הקמת מפעלים איראניים לייצור ולהרכבה של טילים מדויקים בלבנון.." (מלמן, 2018).

דוגמא נוספת לאופן בו ממומשת מדיניות העמימות:

הרמטכ"ל אמר כי צה"ל תקף אלפי מטרות בסוריה, ראש הממשלה חשף כי ישראל היא שאחראית לתקיפה בדמשק בסוף השבוע - והרקע להחלטה לכאורה "לשבור את העמימות" נעוץ דווקא במתרחש בתוך איראן.... בריאיון ל"ניו יורק טיימס" אמר הרמטכ"ל כי ישראל ביצעה אלפי תקיפות כאלה - מרביתן מהאוויר, ואחרות על ידי יחידות מיוחדות ועל ידי טילים קרקעיים" (בן ישי, 2019).

כך גם פרסום זה ודומיו:

"יותר מ-200 מטרות בשנה וחצי: צה"ל חושף את היקף התקיפות בסוריה... צה"ל תקף מאז 2017 202 מטרות בסוריה, כך חשפו היום (שלישי) גורמים בצבא, והוסיפו כי התקיפות שנועדו למנוע התבססות איראנית גרמו לכך שהאיראנים פינו בסיסים בסוריה, ועצרו הברחות נשק." (בוחבוט, 2018)

פרסומים אלה מאפשרים לנו לראות כיצד "כפתור העמימות" משמש ככלי מבצעי לכל דבר ועניין המכוון את עוצמת הפעולה ובכך מאפשר לדרג המדיני והצבאי ייעול בציר קבלת ההחלטות בסוגיות זמן ומרחב בכל הקשור להחלטה על פעולה יזומה, או דווקא להמתין ולהגיב בעיתוי ובתנאים משופרים יותר אופרטיבית ואסטרטגית. 

מה הם יתרונותיה הייחודיים של המערכה שבין המלחמות?

1. "4 חזיתות במקביל"

תפיסת המב"ם מאפשרת שליטה בהפעלת כוח צבאי בכל המרחב, באופן מדויק, תלוי הקשר ובעוצמה משתנה. במשך מספר שנים היה קיים "וואקום תפיסתי" כתוצאה מיציאת כוחות צה"ל מרצועת הביטחון. לבסוף, התהוותה תפיסת המערכה שבין המלחמות.^[12] המערכה לא נולדה בִּן־לַיְלָה, למעשה ניתן לראות בהתהוותה תוצאה מהתלכדות של שני תנאים. הראשון הוא הכורח להמשיך ולפעול מול אויבנו מעבר לגדר בשטחם. השני הוא השתנות משמעותית ב"סביבה האסטרטגית"^[13]  כפי שתוארה בתחילת המאמר. בפועל, באמצעות מימוש המב"ם "הפסקנו להגן מקו השער" וכעת אנו משחקים על כל המגרש. בבסיס התפיסה עומדת הבנה (סמויה) שפגיעה באויב הרחק משטחינו מאפשרת הקרנת כוח וגם הגנה משופרת, טובה יותר, על אזרחי מדינת ישראל. כיום, מהווה תפיסת "המערכה בין מלחמות" מסגרת תפיסתית לפעולות צה"ל בשגרה (אסטרטגיית צה"ל, 2018, עמ' 23-24).^[14]

2. צמצום החיכוך המבצעי

אופן הפעולה שננקט במב"ם מצליח לעקוף את שדה המוקשים (תרתי משמע) בהתמודדות עם אויב המגן בשטחו,^[15] זאת באמצעות נקיטת שיטות פעולה מנגד - אוויריות, קרקעיות (באמצעות כוחות מיוחדים) או בסב"ר, העוקפות את החיכוך המבצעי ומערכי הגנת האויב. רוב הפעולות מבוצעות באופן כירורגי תוך ניצול מיטבי של איכות המודיעין ויכולות התקפיות מדויקות - בכך מצטמצמים משמעותית מחירי החיכוך המבצעי בין הכוחות הלוחמים. כך גם יכול הצד השני להכיל את תוצאות הפעולה (בעיקר בהיעדר פגיעה באנשים (קובוביץ, 2020; מערכת פז"ם, 2020)^[16]), ובכך מונעים צעדי הסלמה ותגובה נרחבים.

3. שיבוש, צמצום ועיכוב התעצמות האויב 

בשונה מכוחות צה"ל שפעלו ברצועת הביטחון בלבנון, אלה היו מוגבלים לפעול במרחב גיאוגרפי מסוים, בתפיסת המב"ם פועלים מול בניין הכוח של האויב וכל שרשרת הערך שלו. כלומר, לא פועלים רק להשמדה/ניטרול המחסן אליו האמל"ח הגיע אלא בוחנים מאיפה הגיע האמל"ח, מהן דרכי התנועה והמשלוח ובאיזה מדינה ומפעל הוא יוצר. כך, כשרואים את התמונה המלאה, נוצרות הזדמנויות מבצעיות רבות יותר לפעולות סיכול, שיבוש, השמדת אמל"ח ותשתיות, באמצעות מגוון שיטות פעולה.

4. צמצום "מחירי הביטחון"

הפעולות הכירורגיות (שמרביתן נעשות מנגד), מצליחות להימנע מתשלום מחירי הביטחון הגבוהים כמו שהיו כשצה"ל פעל ברצועת הביטחון בלבנון, בדגש לצורך בהחזקת מערך לוגיסטי נרחב (שיירות ממוגנות, אחזקת מוצבים, תספוק כוחות ועוד). ראוי להדגיש כי העלויות והמשאבים עבור מערכי איסוף המודיעין והחימוש המתקדם אינם מבוטלים והם מהווים (כמעט) תנאי לביצוע המשימות במב"ם. למרות זאת, אלה עדיין נמוכים משמעותית מעלויות התפעול והחזקת כוחות בשטח, לא כל שכן, הם מאפשרים מזעור הסיכון של חיי אדם הנמצאים בשטח כמעטפת שאינה לצורך ביצוע המשימה העיקרית.

5. למידה מבצעית מתמשכת ומסונכרנת בין הזרועות והגופים הביטחוניים

שיטת הפעולה במב"ם יצרה התארגנויות חדשות בשולחנות התכנון והפיקוד. "השולחנות העגולים" מייצרים תובנות ויכולות מבצעיות חדשות, כפועל יוצא מכך מתפתח ידע רב שאינו בר מדידה כספית גרידא, אך המשמעויות שלו חיוניות עבור מערכת הביטחון. במקביל לכך, נוצרים ומתהדקים חיבורים בין גופי המטה הכללי, אמ"ן, חה"א, אגף המבצעים ואג"ת לצד חיבור ושיח משמעותי עם גופי ביטחון מחוץ לצה"ל. למידה משותפת זו מסייעת לשפר הן את השיח האופרטיבי והן את סנכרון היעדים והמטרות המערכתיות. כל זה נובע מהאמון שנוצר בתוך המערכת וכתוצאה מחיכוך מבצעי תדיר עם מערכי האויב. בדומה ללמידה מהחיכוך המבצעי כשצה"ל פעל ברצועת הביטחון, אולם אז הלמידה והסנכרון התקיימו רק ברמת הפיקוד המרחבי וביחידות הקרקעיות שפעלו בשטח.

חלק שני – מחירי המערכה – מחירי מלחמת המנע

לאחר שעמדנו באריכות על מאפייני המב"ם, בדגש ליתרונותיה והישגיה. אולם, כדי שנוכל לנהל דיון אמיתי ומעמיק על התפיסה עלינו לבחון זאת, לאור העלויות והמחירים שצה"ל ומערכת הביטחון משלמים, קרי האם בעוד מספר שנים, או במלחמה הבאה, נשלם את מחירי חוסר המוכנות של הצבא כתוצאה משגרת המב"ם?  

1. כשירות מבצעית ובניין כוח לשגרת מב"ם V.S בניין כוח ומוכנות למלחמה

עד כמה על צה"ל להשקיע במערכי לחימה לשגרה וכשירות מבצעית (תפיסות, אמל"ח, אימונים תשתיות, כוח אדם) או בשיפור המוכנות והכשירות למלחמה? השאלה מלווה את מקבלי ההחלטות בצה"ל מראשית הפעולות במב"ם וככל הנראה תמשיך ותידון גם בעתיד. התשובה אליה כמובן מורכבת וקשורה בקשר הדוק באשר אל מי הופנתה (זרוע היבשה, חיל האוויר, אמ"ן או הפיקוד המרחבי).

מחד, פעולות כנגד תשתיות בניין הכוח של האויב, כשהן עוד בשלבי הקמתן, מעכבות, משבשות, ועשויות אף למנוע את תוכניותיו. מנגד, לפעולות הללו יש מחיר גבוה של משאבים רבים, בדגש על המשאב המודיעיני, והן עלולות אף להסלים ולהוביל למלחמה. יתרה מכך, השקעה בבניין הכוח לצרכים המבצעים של "כאן ועכשיו" פוגעת בהכרח במוכנות בניין הכוח לחירום. ניתן להניח ששיפור המוכנות

והכשירות למלחמה יאפשרו לצה"ל לפגוש את האויב כשכוחותינו ערוכים ומוכנים טוב יותר. כאמור, בשני המצבים אף אחד לא יודע מתי ואם בכלל תתרחש מלחמה. כך שמצד אחד אין כל ספק שביצוע פעולות יזומות נגד האויב עלולות לקרבו לנקוט בצעדים מלחמתיים, ומנגד אויב שיתעצם ללא כל מפריע עשוי לקבל ביטחון ביכולותיו וליזום את המלחמה וזהו מצב שצה"ל מעדיף להימנע ממנו. 

הדיון בעניין שאלת מוכנות צה"ל למלחמה מתנהל ברמת המטה הכללי כל העת כאשר אחת מסוגיות הליבה עוסקות במשאב המודיעיני ובתעדוף משימותיו. כך לדוגמא, האם כלי האיסוף השונים יוכוונו לטובת משימות השגרה או למול מערכי האויב במלחמה. גם שאלה זו אין לה תשובה אחת והיא תלויה בהקשר הייחודי מול האויב.  

בנוסף, ישנה הנחה גלויה-סמויה שצה"ל נמדד (אך ורק) ביכולתו לנצח במלחמה – זו מטרתו וזה ייעודו. מכאן נגזרת השאלה האם המב"ם מסיטה/מזיקה/מפריעה לצה"ל להשיגה? או שמא החיכוך המבצעי עם מערכי האויב בשגרה דווקא הם אלו השומרים ומשפרים את מוכנות צה"ל למלחמה?

כמו כן, מוכנות למלחמה איננה סוגיה המורכבת ממשאבים גרידא, אלא גם בהלך הרוח המתהווה. כך למשל, אגף המודיעין וחיל האוויר הנמצאים בליבת העשייה במב"ם, זוכים לקשב פיקודי ומשאבים רבי ערך ביחס למערכים האחרים. כמו כן, תהליך לימוד הלקחים והטמעתם כתוצאה מפעילות השגרה, מעלה חשש שמא ייווצר לימוד מוטעה של התנהגות האויב. במילים אחרות, האם הניסיון הנלמד הוא הניסיון הנכון עבור צה"ל ויכולתו לנצח במלחמה הבאה? כך למשל, נדמיין מבצע במב"ם בו נתקפים מערכי האויב בעומק השטח באמצעות חדירת מטוסי חיל האוויר את מערכות ההגנה האווירית של האויב. הם מבצעים זאת בהצלחה, ואף מצליחים לבצע זאת פעם אחר פעם. על פי רוב, הפעולות במב"ם מתקיימות רק בהינתן תכנון מבצעי ונוהל קרב סדור המגלם בתוכו "מודיעין מושלם". אך מצב דברים זה אינו יכול להיות במלחמה. 

קל באימונים וקשה בקרב? – רצף ההצלחות המבצעיות במב"ם, והפעולה כמעט בהיעדר חיכוך מבצעי משמעותי, בשפת חיל האוויר פעולה "ללא אופוזיציה". זהו מצב העשוי להוביל את כוחותינו ומפקדינו ל"זחיחות" ואף זלזול ביכולות האויב. לכן, מתחדדת השאלה האם מפקדינו ולוחמינו התרגלו לכך? האם יוכלו הכוחות לפעול בהיעדר מודיעין זמן אמת, איכותי ומדויק? האם יקרה לנו מה שקרה במלחמת לבנון השנייה, כשכוחותינו נכנסו למלחמת תמרון בשטח סבוך והררי בשעה שהלך הרוח והניסיון המבצעי היו של "עימות מוגבל" במאפייני שטח אורבני בשטחי יהודה ושומרון. לא זו אף זו, האם השימוש הרב שנעשה במב"ם באמצעות חימוש מונחה מדויק, יוצר עבורנו אשליית הצלחה בלחימה והאם הצלחה כזו אפשרית בעת במלחמה? בנוסף, אזרחי ישראל עשויים להתרגל למלחמה בלי מחיר זאת כתוצאה מהיעדר תגובה (משמעותית) של האויב.

מהי, אם כך, נקודת האיזון בין פעולות המב"ם ובין המוכנות למלחמה? והאם הנקודה הזו קיימת בכלל? נדמה שכמספר העוסקים במלאכה כך (לפחות) מספר הדעות ובפרט כשכל גוף מעמיד את צרכיו בראש סדר העדיפויות. כן. גם במתח הזה לא צפויה הכרעה. ובכל זאת פטורים בלא כלום לא ניתן לצאת לכן, כדי לענות על שאלת הכשירות והמוכנות למלחמה שהיא בבחינת לחם חוקו של צה"ל,  נבחן במה תורמת לצה"ל הכשירות המבצעית בשגרה למערכיו השונים ביחס למוכנותם למלחמה. כך למשל, פעילות חיל האוויר והיכולת של להתמודד מול מערכי טק"א מתקדם של האויב בזירה הצפונית הובילו הן לשיפור מבצעי (תכנון שליטה מבצעית וטכניקת הביצוע) והן לשיפור מודיעיני (טיוב הצי"ח, מחקר עומק ומודיעין זמן אמת ועוד). החיכוך המבצעי בשגרה מפתח שיטות וטכניקות לחימה רלוונטיות, לצד אמון במערכת וביכולתה להתמודדות עם אתגרים חדשים. ידע מהסוג הזה לא יסולא בפז, וכשהידע מתורגם לשיטת פעולה מבצעית ונוצרים חיבורים ומפגשים בלתי אמצעיים בין האנשים, הזרועות והארגונים השונים הם מהווים מכפיל כוח, הן מבצעי והן ארגוני שספק רב אם היה ניתן לפתח אותו ולהטמיעו רק באמצעות תרגילים הכשירות למלחמה.

כשירות צבא למלחמה, הינה סוגיה סבוכה ומורכבת אך עם זאת ניתן לראות בפרמטר ה'חיכוך המבצעי' קרי, מתי הלוחמים והמסגרות הלוחמות היו "תחת אש" כאחד מהפרמטרים החשובים בהערכת הכשירות. כך למשל, מרבית הטייסות בחיל האוויר לא התחככו עם התמודדות ירי טילי טק"א לעברם מחוץ למטווחי החיל בדרום הארץ. ניתן לראות כיצד הפעילות במב"ם שיפרה את כשירות המערכים להתמודדות עם האיומים הללו. כך גם מערכות ה"חץ" ו"כיפת ברזל" שיירטו טילים שנורו לעבר מדינת ישראל כתוצאה מהחיכוך המבצעי. לוחם שהתמודד עם עקת הקרב הוא לוחם טוב יותר לא כל שכן מערכי הפיקוד והשליטה הנדרשים לתכנן ולשאת בתוצאות הפעילות. כל אלה משפרים את כשירותם למלחמה.   

נוכח ההבנה שישנם מעט מערכים מבצעיים השותפים לפעילות במב"ם, עולה שדווקא כשירות מערכי הלחימה הקרקעית (חי"ר, שריון), דווקא הם האמורים לשאת ברוב נטל הלחימה במלחמה כמעט שאינם באים לידי ביטוי בפעילות המב"ם ולכן נראה שהם ה"סובלים" העיקריים מהתגברות תפיסת המב"ם ומרכזיותה בקרב המטה הכללי. הדבר מקבל ביטוי בכל הקשור להסטת משאבים להצטיידות בחימוש מדויק או השקעה במודלים ופיתוח טכניקות לחימה לשגרה הגוזלות זמן וכסף יקר ערך מהמערכים שאינם בליבת העשייה המבצעית בשגרה.  

2. מוכנות המודיעין למלחמה

פגיעה נוספת במוכנות למלחמה קשורה למוגבלות היקף האיסוף ובמיקוד הצי"ח המודיעיני. כפי שתואר, לכל פעולה במב"ם תקורה גבוהה (בעיקר המשאב המודיעיני) וזאת בכדי שהפעולה תהיה מדויקת ומוצלחת ותמנע הסלמה. הסטת הקשב והמשאבים המודיעיניים לאיסוף "כאן ועכשיו" פוגעת דה-פקטו במוכנות מערכי איסוף המודיעין לחירום. 

3. הפעולה בשגרה משפרת את יכולות האויב 

נראה שהמב"ם חידד ביתר שאת את "תחרות הלמידה" בין הצדדים. לאחר כל פעולה שאנו מבצעים אנו רואים כיצד הצד השני מתחקר, לומד, משפר ונהיה מתוחכם יותר – אנו עדים ל"מלחמת מוחות", להרמת חומות מודיעיניים, ולהשלכה ישירה לאופן בו הוא פועל. כך לדוגמא, בחלק ממערכי הלחימה של האויב שנפגעו באופן תדיר ע"י ישראל, למד ועבר האויב מייבוא לייצור אמל"ח באופן עצמאי באופן מבוזר, נסתר וממוגן היטב.  

4. סיכונים מדיניים

הקהילה הבינלאומית מתנגדת באופן עקרוני לתקיפות מנע ועשויה לראות בהן תוקפנות ולא מהלך של הגנה עצמית. על כן, בתגובה לתקיפה יתכנו עיצומים וצעדי ענישה בינלאומיים, שמחירם האסטרטגי גבוה.  ראוי להדגיש שעד כה היו מספר אירועים בודדים בהם ישראל נענשה או נדרשה להסביר פעולותיה במוסדות האו"ם או במוסדות בינ"ל אחרים (ביה"ד בהאג וכיוב').  

חלק שלישי – האם המערכה מוצתה? או שמדובר באופן בו אנו בוחנים את הצלחתה?

אחת הטענות המהותיות כנגד המשך המערכה (בנוסף למחיריה שפורטו לעיל) היא מיצוי התועלת המבצעית שבה. כלומר, היא אינה מוסיפה ואף יוצרת נזק. זוהי טענה מהותית ועל כן נרחיב עליה.

קולות רבים מבכירי המערכת הביטחונית (בסדיר ובמיל') תוהים האם תפיסת המב"ם מול ההתבססות האיראנית בסוריה מיצתה עצמה? האם הגענו לקצה התפוקה המבצעית האפשרית ביחס לסיכונים הגלומים בה? האם יהיה ניתן לנהל מערכה כזו על אדמת לבנון ביחס לפוטנציאל ההסלמה ולהסתכן במלחמה? (ידלין, 2018, עמ' 104-110) האם נדרש שינוי בשיטת הפעולה? (לימור, 2019)  והאם יש להתמקד רק בפרויקט 'דיוק הטילים' של חיזבאללה?

בכדי לבחון האם המערכה מוצתה או שאינה אפקטיבית דיה, עלינו לבחון זאת ביחס ליעדים שהוגדרו לה. יש הגורסים (מקריאת חומרי ה"צד השני") שאינדוקטרינציית המב"ם הישראלי נחלה עד כה כישלון חרוץ חרף הצלחותיה הנקודתיות (ברון ושפירא, 2020). מסקנתם נסמכת על כך שאין סימנים ברורים בשטח לשינוי התנהגות היריב או שינוי בחשיבה וביקורת נוקבת ביחס למחירים שהם משלמים (מילשטיין, 2019, עמ' 63-75).^[17] טענה נוספת, מתארת את "פער העוצמה". כך, בעוד שמדינת ישראל היא מדינה חזקה בעלת עוצמה צבאית, מדינית, טכנולוגית וכלכלית מרשימה. בפועל, אנו מתקשים לתרגמה להשפעה אסטרטגית ולהשגת יעדי הביטחון הלאומי המרכזיים. הדבר נובע זאת מפאת תועלתם המוגבלת של מהלכים צבאיים מול אויבי ישראל העיקריים. הגיעה העת להפנים את הרלוונטיות הפוחתת למתכונת הנוכחית של המב"ם, ולפתח בנוסף פתרון אופרטיבי, שתכליתו מהלך ממוקד מול אותם רכיבי התבססות קריטיים – ובראשם "פרויקט הדיוק" (ידלין, 2020, עמ' 50).

הטענות העוסקות ב"מיצוי המב"ם" הן מהותיות ויש לבחון אותן לעומק, שהרי עלינו להימנע ככל הניתן מלהחזיק באסטרטגיה שאינה תקפה יותר וגרוע מכך עלולה להוביל למחירים גבוהים ואף למלחמה. לכן, נעמיד מספר טיעוני בעד המערכה והכלים המאפשרים את המשכה:

1. בחינת מיצוי המערכה לאור בחינת ההישג המצרפי

בחינת הישג בודד במערכה מתמשכת מוביל בהכרח לתוצאה מוגבלת, כזו  שאינה מצדיקה את הסיכון בהסלמה והמשאבים הכרוכים בה. אולם, זוהי בחינה נקודתית המתעלמת ממכלול השיקולים שהיו קיימים באותה עת (מה היו החלופות? האם היו חלופות?), ומההקשר האסטרטגי הייחודי. לפיכך, בבחינת הצלחה או כישלון יש לבחון את התוצאה המצרפית, הנובעת מסך הפעולות - הן מהישירות והן מן ההשלכות העקיפות שלהן. מערכת התשה מאופיינת בראייה ארוכת טווח, ממנה נגזרים יעדים ריאליים של צמצום ושיבוש פעולות האויב.

בחינת הפעולות בהקשר של מערכת התשה רציפה ומתמשכת עשויה לשנות את דפוס הפעולה שנקטנו בו עד כה. כך למשל, אם נתכנן פעולה שתפגע בתשתיות / רכיבים שערכיותם המבצעית מוערכת כבינונית או אפילו נמוכה נמנע מלבצע אותה, שהרי התוצאה (האפשרית) אינה מצדיקה את הסיכונים הכרוכים בה. אולם, בחינת ההקשר הרחב והאסטרטגי עשויה לראות דווקא בפעולה מעין זו ערכית וחשובה עוד יותר בשל ההקשר הייחודי בו היא התקיימה (הקשרים מדיניים ואזוריים). דוגמא נוספת היא ביחס ל"פעולות קטנות" השומרות על רצף מבצעי אשר יוצרות לחץ, אלה עשויות אף הן להשפיע ולהוביל את האויב לעבור למצב מגננה. בכך נאט את קצב פעולותיו ונשבש את תוכניתו המבצעית.

כפי שכבר צוין, לכל פעולה במב"ם ישנה "השפעה עקיפה" המקבלת ביטויים שונים בחיזוק הקשר המדיני-אסטרטגי עם בעלות בריתנו לצד פיתוח שותפויות עם מדינות ערב המתונות באזורנו בעלות אינטרסים דומים לשלנו. את כל אלו יש לראות כחלק מהתוצאה המצרפית של המערכה.

2. פעולה יזומה ו'עמימות' 

קביעת עיתוי  הפעולה ושמירה על "העמימות" מאפשרים לקברניטי המדינה גמישות רבה בקבלת ההחלטות בניהול המערכה: מחד, יכולת לפעול בצורה פרו-אקטיבית למימוש האינטרסים המדיניים אסטרטגיים ומאידך, לשקלל את עלויות המב"ם, כגון: חשיפת מקורות מודיעין, חשיפת יכולות מבצעיות, הקצאת משאבים בשגרה על חשבון מוכנות למלחמה ואף השיקול בנטילת סיכון בהסלמה למלחמה.

3. פרדוקס מלחמת המנע 

קיים קושי לדעת האם הועילו פעולות המב"ם כל עוד לא האויב לא הוכרע בגינם. לכן, קיים קושי אינהרנטי להצדיק ולתעדף את המשאבים במב"ם ביחס למוכנות למלחמה. הגם שבמקרה זה נדע אם היינו מוכנים אליה רק כשתפרוץ. מנגד, תעמוד השאלה האם פעלנו מספיק או האם יכולנו לעשות יותר כדי להחליש את האויב כשיכולנו?  

חלק אחרון - תובנות – לאן ממשיכים?

1. תוצאות המב"ם גדולות מסך פעולותיה

תפיסת המב"ם אפקטיבית! אך יש לזכור שמדובר במערכה של התשה בה אין ׳זבנג וגמרנו'. נוכח התנאים המורכבים היא מצליחה לבטא ולממש אסטרטגיה צבאית ומדינית. זהו הביטוי האופרטיבי האפקטיבי ביותר (יחסי עלות תועלת) שיש לנו כיום נגד אויבינו מאז יצאנו מרצועת הביטחון ומרצועת עזה. המב"ם מביאה לידי ביטוי את החוזקות הצבאיות שלנו, ונכון להיום אין לאויבינו מענה עבורן. זוהי התגשמות חלום עבור כל אסטרטג צבאי ומדיני.

כך לדוגמא כשנשאל ר' אמ"צ, האלוף חליוה בראיון האם רואים את יציאת האיראנים מסוריה במספרים היום? השיב:

"כן. אני חושב שיום אחד כשנראה את ההיסטוריה, המערכה שבין המלחמות הישראלית (הפעולות החשאיות) של השנים האחרונות וגם של העת האחרונה תירשם כנקודת הצלחה למדיניות הישראלית" (בוחבוט, 2020).

2. שולי ביטחון

ניהוג המב"ם מחייב השארת שולי ביטחון מכיוון שכל פעולה "רגישה" לתגובת היריב, כך שהערכת חסר או לעיתים הערכת יתר של האויב עשויה להוביל להסלמה. יחד עם זאת על קברניטי צה"ל, להמשיך לפתח ולחזק את המסגרת התפיסתית של המב"ם ולזכור שבדומה לכל מערכה יהיו אירועים שלא צפינו אותם. בין אם זה נובע מהערכה לא נכונה שלנו או הערכה לא נכונה של האויב את כוונותינו. עלינו להתכונן לכך שהסלמה תתרחש וזהו עניין של זמן וההקשר המתאים מבחינת האויב. אז, תשאלנה שאלות מהותיות על ערכיות אותה פעולה 'בדידה' זאת שבגינה החלה ההסלמה. אך גם במצב זה עלינו לזכור כיצד הלחץ והרדיפה המתמשכת אחרי אויבינו תוך פגיעה בהם בשטחם, במקום בו הם מרגיש מוגנים ובטוחים, למעשה מהווים חלק מעוצמת המב"ם ועל כך חשיבותה. לכן, אפילו ויהיו נפגעים בקרבנו, יש להמשיך ולפעול בשום שכל ולא לרפות ידינו. האויב מגיב כשבאמת קשה לו ואין לו מוצא אחר, בתגובתו ירצה לשנות את כללי המשחק שאנו יצרנו, ואנו מנגד צריכים להמשיך לפעול ולעצב את הכללים בהם נוח לנו לפעול ולשמור על אינטרסי ישראל וחופש הפעולה המבצעי.

3. לכל מערכת גבולות ומגבלות 

המב"ם פועלת אל מול הרתעת הצד השני ממלחמה. תכליותיה הן להתיש, להחליש ולשבש את תוכניות האויב, וכתוצאה מכך לשמר ולשפר את ההרתעה של מדינת ישראל וצה"ל, כמו גם להביא את צה"ל מוכן יותר למלחמה בעוד שהצד השני נחלש.

אין ספק שעם מוטיבציית האויב להמשיך ולהתעצם באמל"ח, תמשיך השאלה באיזו עוצמה; עלינו להמשיך לדון כל העת עד כמה החלשנו אותו (יהיה מי שיטען שדווקא פעולותינו הובילו ללכידות שורות בקרב אויבנו).

4. תחרות למידה וסימון חולשות - שכרנו בהפסדנו

מוטיבציה אינה פרמטר יחיד. חלק מטיעוני הנגד להמשך ביצוע המב"ם נובעים מטענה בסיסית, לכך שתקיפה והשמדת אמל"ח מסוג אחד עשויות להביא במקומו אמל"ח אחר, שלעיתים אף יהיה משופר ממה שהיה קודם ברשות היריב, ובכך יצא שכרנו בהפסדנו. יתרה מכך, בתקיפתנו סוג א' ולא סוג ב', ייתכן ואנו מסמנים ליריב את חולשתנו. לכן, עלינו לזכור שהשתנות האויב נעשית לאור החיכוך והלימוד המבצעי שלנו מולו, אך הבשורה הטובה לכל אלה, שאם נרצה, ניתן יהיה להשפיע על היריב להאט את קצב ויכולת הלימוד שלו את יכולותינו המודיעיניות והמבצעיות (גלילי, 2019).

סיכום

אנחנו במלחמה! מלחמת מנע.  "..מלחמה זו יוזמים מתוך תפיסה שעימות צבאי שאין סכנתו מיידית הוא בלתי נמנע, ולכן כל דחייה שלו תגרור סיכון גדול מן הסכנה המיידית לאינטרסים החיוניים של המדינה היום" (המילון למונחי צה"ל, 1998).

מלחמת המנע משיגה את מטרותיה: דחיית המלחמה עם איראן ו"צבאות הטרור" בתנאים הנוחים מדינית ואסטרטגית למדינת ישראל

עם זאת, עלינו לזכור שכל תפיסה תחומה בזמן ובהקשר לכן יש להימנע מהיאחזות ב'קרנות המזבח'  ולבחון האם חלו שינויים בהקשר ובסביבה האסטרטגית. כמו כן, להיזהר מההצלחות שחווינו בשנים האחרונות ומשיכרון הכוח ולזכור שאנו פועלים במערכת סבוכה ומורכבת בה לכל פעולה יש יותר מתוצאה אפשרית אחת. למרות זאת, ולצד אזהרות אלה המב"ם מאפשרת חופש פעולה מבצעי ואסטרטגי רחב הן לדרג המדיני והן לדרג הצבאי. היכולת ליזום או להגיב מול מספר חזיתות במקביל, לפעול רחוק מהגבול להקרין עוצמה ולשכנע "שכנוע חמוש את אויבינו בנחישותנו. כל זאת לצד בחירת העיתוי המועדף לפעולה מאפשר לשלוט (ככל הניתן) בהסלמה. כמו כן, ניתן לראות כיצד המב"ם הנמיכה משמעותית את מחירי הביטחון ביחס לעלויות ששילמה כלל מערכת הביטחון כשהיו חיילי צה"ל בעומק השטח הלבנוני (אבטחת שיירות, אחזקת מוצבים ואבטחתם ועוד..). 

תפיסת המערכה שבין המלחמות לא מוצתה, אך עליה לעבור התאמות ביחס להקשר חדש המתהווה כל העת. התפיסה מביאה לידי ביטוי את עליונות צה"ל ומערכת הביטחון ומאפשרת לפעול כמערכה התשתית ומתמשכת מול האויב, יש להמשיך ולנהג אותה בשום שכל תוך הבנה ברורה שבמוקדם או במאוחר יהיו מחירים ואף תהיה הסלמה ויחד עם זאת יתרונותיה עולים על חסרונה. יש להעמיק ולשכלל את מלחמת המנע וכמו בכל תפיסה במערכת צבאית-שמרנית להמשיך לשאול ולברר מה יתרונותיה? חסרונותיה? מהו התכלית האסטרטגית? השאלות צריכות להמשיך וללוות את העוסקים במלאכה. רק כך נוכל להשתפר לשנות ולהתאים את המערכה לגבולותיה החדשים.

רשימת מקורות:

• אבנרי, אריה (1969). פשיטות התגמול. ספריית מדים.
• אורטל, ערן (2019). "את מי אנחנו מפחידים? התפתחות הגישה הצה"לית למבצעי גמול והרתעה מול ארגוני טרור וגרילה", בין הקטבים 19 עמ' 39-64.
• אורטל, ערן וידעי, תמיר (2013). "פרדיגמת סבבי ההרתעה - דפוס אסטרטגי ודוקטרינה במבוי סתום". עשתונות גיליון 1, עמ' 1-23.
• אוריון, אסף ודקל, אודי (2016). "הערכה אסטרטגית לישראל 2016-2015,"האם המענה והמוכנות של ישראל מתאימים לאתגרי הביטחון הנשקפים לה?".
• איזנקוט, גדי (2020) "עמוס ידלין מראיין את הרמטכ"ל היוצא, גדי איזנקוט".
• אייכנר, איתמר (19.7.18). "המוסד סייע בסיכול פיגוע איראני בצרפת". YNET.
• אלון, ניצן ופרייזלר-סווירי, דנה (2019). "ריצת מרתון ותקיעת מקלות בגלגלי האויב, המערכות שבין המלחמות בצה"ל". בין הקטבים 22-23, עמ' 13-31.
• איילנד, גיורא (2011). "סוף מעשה במחשבה תחילה". INSS, צבא ואסטרטגיה כרך 3, גיליון 3, עמ' 63-67.
• אמיר, נועם (21.7.19) "ישראל פיתחה מטבע וירטואלי ייחודי: מודיעין". מקור ראשון.
• אסטרטגית צה"ל (2018).
• בוחבוט, אמיר (29.04.2020). "ראש אגף המבצעים בצה"ל: הפעולות החשאיות בסוריה נמשכות, ודוחקות את איראן החוצה". וואלה.
• בוחבוט, אמיר (04.09.2018). "יותר מ-200 מטרות בשנה וחצי: צה"ל חושף את היקף התקיפות בסוריה". וואלה.
• בן ישי, רון (13.01.2019). "שוברים עמימות: ליידע את האיראנים על מה שמחולל סולימאני", YNET.
• ברון, איתי ושפירא, איתי (2020). "הערכה אסטרטגית לישראל 2019-2020", על סף הסלמה: ריבוי אתגרים מחייב אסטרטגיה חדשה".INSS
• בר, נטע, סיריוטי, דניאל ושמואל אלמס, דין (20.11.2019). "תקיפה חריגה בהיקפה בסוריה: צה"ל פגע בעשרות מטרות של כוח קודס האיראני", ישראל היום.
• גולן, אודי (2020). "מלחמה בלי כוונה? הסלמה בלתי מתוכננת כגורם למלחמה במזרח התיכון". פרסומי מרכז דדו.
• גלילי, רווה (2019). "המב"ם והמאמץ הנעלם". בין הקטבים 22-23, עמ' 75-92.
• דקל, אודי, ולנסי, כרמית ומזרחי, אורנה (2020). "הערכה אסטרטגית לישראל 2020-2019", הזירה הצפונית: לקראת עימות רחב היקף".
• דקל, אודי ו שוסטרמן, נועה (21.09.2020) "מאחורי הקלעים של הסכם אברהם, תובנות מקבינט המכון למחקרי ביטחון לאומי". INSS
• המילון למונחי צה"ל (1998).
• הנקין, יגיל (2018). "מחיר גבוה לדמנו, תפיסות הביטחון הישראליות, מפעולות התגמול ועד ל'צוק איתן' ". בין הקטבים 15, עמ' 17-42.
• ואך, יהודה (2019). "מחוטי ברזל לחומה בצורה, "תסמונת הגדר" בגבולות ישראל והשפעתה על צה"ל". בין הקטבים 22-23, עמ' 165-178.
• טל, דוד (1998). תפיסת הביטחון השוטף של ישראל – מקורותיה והתפתחותה, 1949-1956. באר שבע : אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
• ידלין, עמוס (21.03.2018). "דוקטרינת בגין - לקחי אוסיראק ודיר א-זור". INSS, מבט על גיליון 1037, עמ' 1-3.
• ידלין, עמוס (2018). "הערכה אסטרטגית לישראל 2018-2019". INSS, עמ' 104-110.
• ידלין, עמוס (2020). "הערכה אסטרטגית לישראל 2019-2020", על סף הסלמה: ריבוי אתגרים מחייב אסטרטגיה חדשה". INSS, עמ' 50.
• לוטוואק , אדווארד (2002). אסטרטגיה של מלחמה ושלום. הוצאת מערכות, עמ' 276-293.
• לימור, יואב (7.11.2019). "בצה"ל מודים: "המערכה שבין המלחמות" – הסתיימה". ישראל היום.
• ליש, גור (2019). "תפיסת הביטחון בשגרה". בין הקטבים 19, עמ' 119-131.
• לסלוי, אוהד (2019). "השתנות תפיסתית או התאמות טקטיות? למידה והשתנות באזור הביטחון בלבנון בשנים 1995-1996". יסודות 1, עמ' 257-267.
• מילשטיין, מיכאל (2019). "אל מערכה בין אל "חורוב" תפיסת המב"ם בעייני האויב". בין הקטבים 22-23, עמ' 63-75.
• מלמן, יוסי (2.2.18). "הרעשה כבדה: ישראל מגבירה איומיה לעבר איראן ולבנון". Forbes Israel.
• סטיב רוזן (2019). "חדשנות צבאית והקרנת כוח". בין הקטבים 20-21, עמודים 33-45.
• קובוביץ, יניב (23.7.2020). "על רקע הרג פעיל חיזבאללה, צה"ל תגבר כוחות סמוך לגבול הצפון". הארץ.
• קוזין, יניר (25.06.2019). " פגישה משולשת של היועצים לביטחון לאומי: רגע קריטי במזרח התיכון". מעריב.
• שיפטן, דן (2018). "הגיונה האסטרטגי של המערכה שבין המלחמות". בין הקטבים 15, עמ' 99-122.
• תמיר, משה (צ'יקו) (2005). מלחמה ללא אות. הוצאת מערכות.
• Berman, Lazar and Friedman, Yaniv (2017). "Conflicts in the Gray Zone: A Challenge to Adapt "The Suppressed Sword: Legitimacy Challenges in Gray Zone Conflict". מרכז דדו.
• אגף התכנון. עמדת צה"ל בוועדה להסכמים בלבנון התמקדה במניעת התארגנות אש"ף בלבנון ומניעת פעולות טרור מלבנון לעבר ישראל (מסמך פנימי).

• תורת המבצעים, מטכ"ל 3- תת- 01, עמ' 51. 

הערות שוליים:

^[1] סא"ל (מיל') רווה גלילי, מילא שורת תפקידים בצה"ל, בתפקידו האחרון במרכז דדו רע"ן פיתוח ידע מערכתי. מבקש להודות לחוקרים בוועדת העורכים של מרכז דדו על הסיוע ותרומתם הרבה בכתיבת המאמר.

^[2]  במאמר זה מביעים הכותבים ביקורתיות על דוקטרינת סבבי הלחימה של צה"ל בשל תוצאותיהם המוגבלות. נוכח השתנות האויב נדרשת תפיסת לחימה אחרת, כזו המסוגלת לפגוע באויב ולהכריח אותו לנטוש את דוקטרינת התמ"ס שלו. 

^[3] בשל הרצון לשמור על מאמר קצר אמנע מתיאור כלל ההתפתחויות והפעולות שנקטה איראן מול מדינת ישראל.

^[4] תפיסת "המערכות שבין המלחמות" עוסקת בכל הזירות וחזיתות הלחימה של מדינת ישראל.

[5]  להרחבה ראה עזר גת, "מקורות המחשבה הצבאית המודרנית", מערכות 2000. מרבית כתביו של קארל פון קלאוזוביץ עסקו יותר בתיאור המלחמה המוחלטת. בכתביו המאוחרים יותר הבין שיש מלחמה מוגבלת הנובעת משיקולים חברתים ומדיניים ולכן היא תמיד תהיה מוגבלת. כלומר, יש יחסי גומלין בין מטרות המלחמה לאמצעי בו משתמשים.

[6] ראש הממשלה, דוד בן גוריון, מתוך פרוטוקול ישיבת מפא"י ספטמבר 1954. הישיבה התקיימה על רקע אירועים חוזרים ונשנים של הסתננות חוליות מפגעים ורציחת יהודים.

^[7] ישראל נקטה בעבר פעולות מנע כגון תקיפת הכור בעיראק (1981) פעולה שפיתחה בצורה לא פורמאלית את 'דוקטרינת בגין' וכך בהמשך פעולת המנע של תקיפת הכור בסוריה (2007).

^[8] היחב"ל מתאר את ההשפעה כמושג המורכב משני חלקים: "הרתעה" – השפעה על הצד השני להימנע ממשהו. "כפיה" – השפעה על השחקן השני לעשות משהו. ניתן לראות במושג השכנוע החימוש שהוא יותר קרוב ל"כפיה". 

^[9] "הסכמי אברהם" הם מספר הסכמים לנרמול היחסים שבין ישראל למספר מדינות ערביות שנוצרו בתיווך ארצות הברית. ההסכם נחתם ב-15 בספטמבר 2020 בבית הלבן על ידי ארצות הברית, איחוד האמירויות הערביות, בחריין וישראל. כותרת ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות - Treaty of Peace, Diplomatic Relations and Full Normalization - מעידה על שאיפת השותפים לו לראותו כמהלך היסטורי, מעבר להקשר הנוכחי. 

^[10] "לא אחת הצהירה מערכת הביטחון כי ישראל, באמצעות המודיעין שלה, מסכלת פיגועי טרור בכל בעולם. גם ראש הממשלה נתניהו התבטא מספר פעמים שחיזוק מערכת היחסים של ישראל עם מדינות ערב בא בזכות היכולת של קהילת המודיעין הישראלית לסכל טרור".. [ ]...רק בחודש האחרון אישרה הצנזורה לפרסם כי המוסד ואמ"ן העבירו מידע לארגוני הביון ב-20 מדינות בעולם, שמנע פיגועים של דאעש ואיראן."

^[11] "אסטרטגיה בה השחקן מנסה לשנות את הסטטוס קוו באמצעות שיטות פעולה מתחת לרף המלחמה. בכך השחקנים משיגים יעדים שהיו יכולים להשיג בעבר רק דרך מערכה קונבנציונלית. האסטרטגיה הזו ננקטת כאשר לא רוצים מלחמה ורק להשיג יתרון על הצד השני. כך למשל, השתלטות על איים ע"י סין או רוסיה נעשים ללא תמרונים והפעלת כוחות משמעותיים".

^[12] להרחבה נוספת, ניתן לקרוא את המאמר של אלוף (מיל') ניצן אלון ודנה פרייזלר-סווירי (2019). "ריצת מרתון ותקיעת מקלות בגלגלי האויב, המערכות שבין המלחמות בצה"ל" .בין הקטבים 22-23, עמ' 13-31.

^[13] תורת המבצעים מטכ"ל 3- תת- 01,  עמ' 51. "לסביבה האסטרטגית אין גבולות; לא במרחב; לא בזמן.. יש לנתח ולהעריך אותה באופן מתמשך, להבחין בקשרים הקיימים והמתהווים בין מרכיביה, לבחון כיצד הם משפיעים ומושפעים הדדית.."

^[14]  למב"ם חמש מטרות ע"פי אסטרטגית צה"ל, ואלה הן: לצמצם איומים קיימים ומתהווים; להרחיק את המלחמה וליצור תנאים טובים יותר לניצחון בה; לשמר את ההרתעה ולחזקה; הגדלת נכסיות מדינת ישראל בכלל ושל צה"ל בפרט בעיני שותפינו; לשמר חופש פעולה לצה"ל ולצמצם את זה של האויב.

^[15] רוב החיכוך המבצעי הוא בין מערכי ההגנה האווירית של האויב לבין כלי הטיס והחימושים שבדרכם למטרה.

^[16]. תגבור הכוחות נמשך תקופה ארוכה מחשש לפעולת תגמול / גביית מחיר של חיזבאללה. חודשיים לאחר הרג הפעיל פרסם חיזבאללה סרטון הקורא ל"עין תחת עין".

^[17] מילשטיין מציין שעלינו להמשיך ולפתח את הכוח לקראת המערכות הגדולות להן יידרשו צבא יבשה ומערך עורף חזק ומשמעותי. לכן יש להימנע מהסטת משאבים מהיערכות למצבי חירום אסטרטגיים.