חטיבת הצנחנים (חטיבה 35) היא חטיבת סדירה מובחרת בצה"ל, הכפופה לעוצבת האש, והיחידה שמוגדרת כחטיבה מוצנחת, מוטסת ורכובה

החטיבה מתניידת על גבי האמרים ורכבים מיוחדים אחרים, מה שמשפיע על המקום והאופן בו מופעלים כוחותיה בפעילות מבצעית ובמלחמה. יחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל הוקמה בספטמבר 1948 במחנה בהר הכרמל. מייסד היחידה ומפקדה הראשון היה יואל פלגי, שהיה מצנחני היישוב במלחמת העולם השנייה ואיש המוסד לעלייה ב'. ב-24 במאי 1949 בוטלה ופוזרה היחידה, אך בהמשך השנה נקרא יהודה הררי להקים אותה מחדש, וצבי צלנר מונה לסגנו. כצעד הראשון הוקם בית הספר לצניחה בבסיס תל נוף, הקרוי בה"ד 8. במסגרת הבה"ד הוקם גדוד 890 שכלל שתי פלוגות: פלוגת טירונים בפיקוד מרסל טוביאס ופלוגה א' בפיקוד יצחק ולקר.

יהודה הררי פיקד על היחידה במשך ארבע השנים הראשונות, שנים בהן נבנה המסד הארגוני והמבצעי של הצנחנים. הררי היה גם צייר חובב והטביע את חותמו גם בנראות הצנחנים: הוא עיצב את המדים ואת הירכית המזוהה עם החטיבה, הנעלים האדומות, כנפי הצנחן ותג היחידה, "השפיפון המעופף". לאחר מספר שנים החטיבה אוחדה עם לוחמי היחידה האגדית - 101 בפיקודו של אריאל שרון, שפיתח תורות לחימה חדשות בתחום הסיור, הפשיטות והלוחמה בשטח פתוח.

חטיבת הצנחנים לקחה חלק פעיל בכל מלחמות ישראל, ובמרביתן שימשה ככוח חי"ר לכל דבר. על אף שכל חייל בחטיבה מוכשר לצניחה, ביצעה החטיבה רק צניחה מבצעית אחת לאורך כל שנות קיומה: במסגרת מבצע קדש (1956), במעבר המיתלה ובא-טור בסיני.

בנוסף לאמצעי הלחימה שנמצאים אצל כלל חיילי החי"ר בצה"ל, חיילי חטיבת הצנחנים מצוידים גם בנגמ"שי 113M, ובשנים האחרונות שולבו בה גם רכבי 'האמר', טרקטורונים וציוד קל אחר.