בכל תרגיל חטיבתי באשר הוא הלוחם בקצה ניצב לא פעם מול הצורך לבחור -  לבחור כיצד לפעול בהתקפה, לבחור טקטיקה או לבחור את צורת הפעולה הנכונה ביותר לאותה סיטואציה. אך הפעם אותו צורך קיבל תפנית מעט שונה כאשר באמצע התרגילים, כשהאפוד והקסדות עוד עליהם, לוחמי חטיבת הנח"ל הגיעו לקלפי באמצע השטח כדי לממש את זכותם הדמוקרטית להצביע.

המחשבה על הבחירות אומנם הייתה בראשם, אך מבחינת הלוחמים שהיו שרויים לחלוטין באווירת הלחימה של התרגיל, היה מדובר ולו בתחנה אחת נוספת שלאחריה יוכלו להמשיך במשימתם האמיתית - להביס את האויב ולצלוח את כלל היעדים.

כבר בבוקר יום ראשון, עם תחילת התרגיל, הגיעו כלל גדודי החטיבה לצאלים. אך הפעם, בניגוד לתרח"טים קודמים, שיירות טנקים ארוכות של גדוד השריון 46, כלבי עוקץ, תותחים כבדים, מטוסים ויחידת רוכב שמיים נכנסו יחד איתם לשטח.

"עבר הרבה זמן מאז שעשינו תרגיל חטיבתי מלא בסדר גודל כזה", מצהיר קמב"ץ נח"ל, ומי שבקרוב יהפוך למ"פ חוד בגדוד 50 של החטיבה, סרן דין זוהר, "כל מי שאנחנו עתידים לפגוש בשטחי הכינוס ביום פקודה הגיע והתאמן יחד איתנו על שיתוף הפעולה החשוב הזה".

הגזרה הדרומית היא זו שקיבלה את הפוקוס בתרגיל וכלל התרחישים התמקדו באיומים ובאתגרים הקיימים בה. "אנחנו מכנים את המלחמה הבאה - 'קרב למתקדמים'", אומר בחיוך סרן זוהר, "ההבנה היא שהאויב התקדם והתפתח, אבל כך גם אנחנו והיכולות שאנחנו מביאים לשדה הקרב. אז השאלה שמלווה אותנו לאורך כל הדרך היא מה אנחנו מכינים לאויב? וכיצד אנחנו משתמשים במקסימום העוצמה, הכוח והיצירתיות שלנו כדי להכריע אותו?".

ככל שהימים עברו, העייפות החלה לחלחל. "ביום השני קיבלנו משימה שדרשה מאיתנו ללכת 16 קילומטרים, עם כל הציוד", משחזר סרן זוהר. "ציפינו שאנשים ישברו, אבל במקום זה משהו אחר קרה. ראיתי חיילים שבאמת מבינים את חשיבות המשימה שלהם ומפקדים שהיו שם כדי לעזור ולדחוף אותם קדימה. זה משהו שקשה לתאר במילים".

לצד חיילי הסדיר הרבים שהשתתפו בתרח"ט, הצטרפו גם אנשי מילואים מהחטיבה. "לראות חבורה של אנשים שהחליטה לעזוב הכל לשבוע כדי להגיע וללחום לצידנו היה מעורר הערצה", משתף סרן זוהר, "רמת המסירות שלהם, הניסיון והמקצועיות שלהם הפכו אותנו לטובים יותר. היה ניכר שהמשימה הייתה חשובה להם לא פחות משהייתה חשובה לנו".

בנוסף, מלבד תרחישים בשטח בנוי וכאלו המערבים אוכלוסיה אזרחית, התרגיל העמיד את הלוחמים בפני סיטואציות שדרשו תכנון תקיפה במרחבי תמרון מורכבים, תוך שהם פועלים בצמידות לכוחות הנוספים הפרוסים בשטח.

"קיבלנו את חוויית הצבא הגדול כמו שאומרים", מסביר הקמב"ץ החטיבתי, "לבצע משימה כשטנק מחפה עליך ממרחק של מטרים בודדים, או לראות את הנוכחות של חטיבת חי"ר שלמה שפועלת בו זמנית ביחד זו חוויה שונה ועצמתית שלא דומה לאף תרגיל שעשינו באימון האחרון".

כדי לדעת להביס אויב בצורה הנכונה והיעילה ביותר, יש צורך באלמנט משמעותי והוא כמובן כוחות בימוי האויב. הפעם את התפקיד קיבלו על עצמם הלוחמים שנמצאים בשלב האימון המתקדם, שזכו לקבל טעימה קטנה ממה שמחכה להם בסוף המסלול.

"במקום סתם לקחת אנשים מחוץ לחטיבה או אנשי מפקדה, רצינו לאפשר ללוחמים להתמקצע וללמוד את הדפוסים של האויב שאנחנו מתמודדים מולו כחטיבה. זו הייתה הזדמנות מעולה לשלב אותם והדבר אפשר לכל החטיבה להתמודד לאורך התרגיל כולו עם אויב אקטיבי ולהתחשל כתוצאה מכך".

עם תחושת סיפוק, מסכם סרן זוהר את השבוע האחרון: "התרגילים האלה תמיד גורמים לי להבין כמה אחריות יש לנו כלוחמים, ואיך עצם זה שאנחנו לא נותנים לעייפות או רעב להשפיע עלינו משמעותי למשימה. אבל מהצד השני אני חושב שיש לנו תמיד עוד מקום לעשות טוב יותר".

כשנשאל אם לדעתו החטיבה מוכנה למלחמה, החליט סרן זוהר לספר על סיטואציה שקרתה בתרח"ט עם הגעתו של מפקד האוגדה לביקור: "הוא שאל את מפקדי הפלוגות את אותה השאלה בדיוק", הוא אומר, "ובלי מילים, בלי לחשוב, כל אחד ואחד מהנוכחים בחדר הרימו יד. כי כולנו ידענו שלא משנה למה נידרש, מתי או איפה, אנחנו מוכנים באמת, ומבחינתי הרגע הזה שכל הידיים הונפו לאוויר הוכיח בדיוק את זה".