הצצה מיוחדת ל-24 השעות האחרונות של מסלול גדס"ר נח"ל

הם חיכו לרגע הזה במשך 60 שבועות והנה הוא הגיע - לוחמי גדס"ר נח"ל מחזור נוב 16' סוף סוף מסיימים את המסלול המאתגר בטקס מרגש ויוצא דופן. היינו איתם ברגע המיוחד. כך זה נראה

31.01.18
נעמה זלצמן, מערכת אתר צה"ל

"על החיילים האלה, שהיום הם כבר לוחמים, פיקדתי מהרגע הראשון שלהם על מדים בבקו"ם ועד היום - 60 שבועות, שנה ושלושה חודשים", מספר בגאווה סרן עמרי גאנם, מפקד פלוגת ההכשרה של גדס"ר נח"ל. "בחודש האחרון התחלנו את הפרק המסכם של ההכשרה, ומסע הסיום הוא למעשה המבצע האחרון שלנו כפלוגה".

השבוע המסכם של ההכשרה אליו הצטרפנו, החל ביום ראשון בבוקר בהקפצה של החיילים לשטחי הכינוס בצפון הארץ. הצוותים הותקלו ותרגלו בהתאם לייעודן האופרטיבי מגוון רחב של תרחישים בגבול הצפוני ובין היתר "כבשו" את העיר צפת.

"פלוגת העורב מתמקצעת בהכוונה, תצפית ובירי טילים. הפלחה"ן מתעסק בפעולות החבלה וההנדסה והפלס"ר -(פלוגת הסיור) מתמקד בלוחמת תת קרקע וקומנדו", מפרט סרן גאנם.

באמצע השבוע עברו המשתתפים למתווה דרומי וביום רביעי ביצעו את תרגיל הפלוגה האחרון שלהם. "זה תרגיל שמשלב את כל מה שלמדו במשך 60 שבועות. הוא עוצמתי, גדול ודורש את שיא הריכוז והפעילות", מסביר מפקד הפלוגה. "אבל מה שהם מחכים לו יותר מכל יקרה 12 שעות לאחר מכן".

ביום החמישי לשבוע המסכם עמדו הלוחמים מתחת לעץ הבודד שלמרגלות הר הנקאים. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר והקור היה מקפיא. על הרגע הזה שמעו רק סיפורים והם מחכים לו מהיום שהתגייסו.

"בשיחת הפתיחה שלי איתם, לפני יותר משנה, ניסיתי להסביר להם את ההרגשה, הדופק הגבוה והמחשבות שלא נחות", מחייך סרן גאנם. "זאת הפעם השלישית שלי מתחת להר הגבוה - מנסה לעכל את הרגע, לקלוט כל צליל".

"לכל פלוגה בגדוד יש את הטקסים הייחודיים לה ואת השביל בו היא מטפסת", מסביר המפקד, "לוחמי הגדוד מגיעים בחשכה אל ההר, לובשים גלימות שחורות ועוטים מסכות, מלווים בכלי נגינה ורימוני עשן צבעוניים. זאת מסורת ארוכת שנים".

בהינתן ההוראה, רצים מסיימי ההכשרה את הדרך שבין העץ שנמצא למרגלות ההר ועד לפסגתו. הפלס"ר עולה בשביל התלול ביותר ומגיע ראשון לפסגה הדרומית של ההר. הפלוגות האחרות עולות זו אחר זו ונעמדות במעגל אל מול השמש העולה ממזרח. הנוף - עוצר נשימה. אפשר לצפות במדבר המתפרס לרגליהם ובים המלח הנשקף מרחוק.

לוחמי הגדס"ר הוותיקים מקבלים אותם בשירי מורל שעוברים בגדוד כבר מספר דורות, והלוחמים החדשים - בעודם מורידים את הציוד מהגב אחרי הכשרה ארוכה שאת תחילתה הם זוכרים רק במעורפל, מתקבלים באופן רשמי לגדוד.

"קצת קשה לתפוס את זה במילים. זה רגע כזה של שחרור, של סיום ושל התחלה. הרגע השמח ביותר, זה שחיכו לו כל כך הרבה", מספר בהתרגשות סרן גאנם, "להגיד שאני גאה בהם מרגיש לי מעליב, כי זה כלום לעומת מה שאני מרגיש".

"נדיר שיש מפקד אחד שמלווה את ההכשרה מההתחלה עד הסוף ואני מרגיש שזכיתי", הוא מסכם, "זה להיות גם האבא שלהם, התומך והאוהב, אבל גם מי שדורש מהם הכי הרבה, דוחף אותם לקצה".